מקצת שבחו
חכם אשר שלם נולד לאימו ולאביו עמנואל שלם בשנת תמ"ד (1684) בשאלוניקי העות'מאנית.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר שאלוניקי. ביתו של אביו, הגביר עמנואל שלם, היה בית ועד לחכמים, ופתוח לרווחה לצרכי הציבור ולעניי עמך ישראל. יש אומרים שאחיו הוא חכם שמואל שלם, מחבר ספר 'שער המלך' על ארבעה טורים. ראשית תורתו למד מפי חכם אברהם גאטינייו, מחבר הספר 'צרור הכסף'. נשא ונתן עם חכם שם טוב בן חכם יצחק צבי מבוסנא, ועם חכם מיוחס בכר שמואל מירושלים.
בשנת תצ"א (1731) אירח את השד"ר, חכם נסים יעקב אלגאזי, שעבר בשליחותו בעיר שאלוניקי. מוזכר בכבוד גדול בספריהם של חכם יוסף אהרן בן חסון, וחכם משה אמארילייו. אף ביתו כבית אביו, היה בית ועד לחכמי שאלוניקי, ידע בצערם של חכמים, וכאשר ראה שהשעה דוחקת למי מהם, ידו הייתה פתוחה לרווחה להחזיקו.
בביתו החזיק ספרייה גדולה וחשובה, והיו בה ספרים רבים, וכתבי יד ייחודיים, שאסף בעמל רב.
חכם אשר שלם נפטר ביום י"ד תמוז בשנת תצ"ב (1732) במגיפה, שפקדה את העיר שאלוניקי.
לאחר פטירתו נאספו תשובותיו, פירושיו ודרשותיו, בידי חתנו, חכם רפאל חיים אברהם בן חכם שמואל קובו, ויצאו לאור, בשנת תק"ח (1747), בשאלוניקי בספר 'מטה אשר'.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהערבות הוא לטובת ישראל, ואפילו צדיק אחד ביניכם
כולכם ערבים זה בזה. אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפילו צדיק אחד ביניכם, כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם'. וכשאחד מכם חוטא, כל הדור לוקה. וכן אתה מוצא בעכן, הלא עכן בן זרח מעל בחרם. מידת פורעניות - מועטת, והדור נתפס בה. מידה טובה - מרובה, על אחת כמה וכמה.
לכך נאמר: 'כל איש ישראל' - ולא גדולים שבכם בלבד, אלא אפילו טפכם, נשיכם, וגרך. לכך נאמר: 'כל איש ישראל' - לפי שבשר ודם מרחם על הזכרים יותר מהנקבות. והקדוש ברוך הוא אינו כן, כי 'רחמיו על כל מעשיו' - על הזכרים ועל הנקבות, ועל הצדיקים ועל הרשעים, שנאמר: 'מחוטב עציך עד שואב מימיך', ונמצא שהערבות הוא לטובת ישראל, ואפילו צדיק אחד שעושה מצווה אחת, כולנו יש לנו חלק בה, ואנו אוכלים בזכות הצדיק בעולם הזה, כעניינו של רבי חנינא בן דוסא, שכולם היו אוכלים בזכותו, והוא היה ניזון בקב חרובים מערב שבת לערב שבת.
'מטה אשר', דף קכג ע"א, שאלוניקי, תק"ח (1747)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שאם לא קבעו המנהג במעמד אנשי העיר, יכולים לבטלו
כדי שיהיה המנהג קיים, צריך שבתחילת עשייתו, שיהיה מדעת כולם, כיוון שעלול להיות רווח לאחד והפסד לאחר ... ושיהיה מנהג קבוע, שיקבעו אותו לדורות, ונמנו על כך שיהיה מנהג קבוע ...
זאת ועוד, שאף אם מתחילה התקינו זה המנהג מדעת כולם, וקבעו אותו לדורות, אם המנהג לא הוקבע עדיין שלוש שנים, הדין עם הרוצים להעמיד הדבר על הדין, ועל האמת, - דהיינו: דין תורה ...
וכתב מהר"א כ"ץ, זיכרונו לברכה, שמה שמנהג מבטל הלכה הוא דווקא מנהג קבוע, שקבעו אותו לדורות, ונמנו על כך שיהיה המנהג קבוע, וכיוצא בו בעלמא מבטל דין תורה, וצריך דווקא שיהיה אותו המנהג קבוע, שנמנו וגמרו רוב טובי העיר, הנוהגים תמיד להסכים בתקנתה, שיהיה נכתב בין שאר הנהוגים ותקנות, לקבוע אותו לדורות או לשעה ולא שנהגו כך מאליהן ...
הנלמד מזה שאם לא קבעו את המנהג במעמד אנשי העיר, ולא נכתב בין שאר הנהוגים ותקנות, יכולים לומר עד עכשיו סבלנו על שכמנו.
'מטה אשר', דף א' ע"ב, שאלוניקי, תק"ח (1747)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כיוון שדנים צדק, אינו דן בעצמו, ועושה צדקה עם הבריות
'בית דין, בשביל שדנים צדק, הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות, שנאמר: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'. - וקשה, איך תלה זה בזה, שבשביל שדנים צדק, הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות? - ונקדים מה שכתב במסכת עבודה זרה: 'אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום: שלוש ראשונות - הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה; שניות - יושב ודן את כל העולם כולו, כיוון שרואה שנתחייב עולם כליה, עומד מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים; שלישיות - יושב וזן את כל העולם כולו, מקרני ראמים עד ביצי כינים'.
וזהו כוונת המדרש: 'בשביל שדנים צדק, הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות' - שכיוון שדנים צדק, אם כן אין צריך הקדוש ברוך הוא לדון כל השלוש שעות. ולכן עושה צדקה עם הבריות.
'מטה אשר', דף קנו ע"ב, שאלוניקי, תק"ח (1747)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא כתב אלא ללמד את עצמו, ואינו אלא כמעתיק
ראיתי את דברי השאלה, ואף שאיני כדאי להשיב, כי מה אני ומה ערכי לבוא עד הלום, לפני חכמים היושבים על כיסא ההוראה. מכל מקום, לא כתבתי אלא כדי ללמד את עצמי, אם ירצו דברי לפני מורי ורבותי, ואם לאו, אבטל דעתי מפני דעתם, ויהיו דברי אלה למה ולא כלום, ומה גם שכבר דבר זה שנוי ומשולש בכתובים, מפי סופרים ומפי ספרים, המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם, מלכים כבירים, 'מי הם המלכים? - חכמים', ואיני אלא כמעתיק מהם.
'מטה אשר', דף א' ע"א, שאלוניקי, תק"ח (1747)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד חיבת בנות צלפחד, ששאלו נחלה ולא המטלטלים
כמה מעלת ארץ ישראל, תיבנה ותיכונן, וכמה חיבבוה אותן נשים צדקניות, בנות צלפחד. וכמו שאמרו במדרש ילקוט: 'ותיקרבנה בנות צלפחד, בן חפר, בן גלעד, בן מכיר, בן מנשה, למשפחת מנשה בן יוסף' - שכשם שחיבב יוסף את הארץ, כך יוצא חלציו חיבבו את ארץ ישראל'. וקשה, שאם חיבת הארץ הוא משום ששאלו נחלה, מי יאמר שמה ששאלו נחלה הוא משום חיבת הארץ, ושמא משום שהיו רוצים נחלת אביהן? ... אלא שכיוון שצלפחד מת כבר לפני ימים ארוכים, ולא שאלו המטלטלים, ואף עתה ששאלו, לא שאלו אלא אחוזה ולא שאלו המטלטלים, אלא נחלה בארץ ישראל, ובוודאי מכך ששאלו נחלה בארץ ישראל, ולא שאלו במטלטלים, שמע מכאן שחיבבו את הארץ.
ומה מאד יומתק לשון רש"י, זיכרונו לברכה, על הפסוק: 'ובאלה לא היה איש' - ופירש רש"י: 'אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים: 'תנה לנו ראש ונשובה מצרימה' והנשים אומרות: 'תנה לנו אחוזה', לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.
'מטה אשר', דף קמ"ו ע"א-קמ"ז ע"א, שאלוניקי, תק"ח (1747)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד ידין בצדק דלים, והוא גדול יותר מקורבנות
'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך' - מה כתוב למעלה ממנו: 'איש כמתנת ידו, כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך'. ... וזהו כוונת סמיכות הפסוק: 'איש כמתנת ידו, כברכת ה' א-להיך' - לומר כל אחד כפי יכולתו, יקריב קורבנות, מי שיש לו אוכלים הרבה ונכסים מרובים, יביא עולות. זה בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים, מה יעשה? - לזה סמך 'שופטים ושוטרים' - שהדינים הם יותר גדולים מהקורבנות, ו'ידין בצדק דלים' - ובזה יתכפרו עוונותיו.
'מטה אשר', דף קנו ע"ב, שאלוניקי, תק"ח (1747)
1732-1864