מקצת שבחו
חכם מארי שלמה טביב נולד לאימו ולאביו מארי יוסף טביב כנראה בשנת תקצ"ח (1838) בג'בל צבר, בתימן.
גדל בתורה וביראה, והיה בקי בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר. היה תלמיד חבר של החכם מארי יוסף אלחדה, אב בית הדין במוז שרעב. התייחד בלימוד עם החכם המקובל מארי יעיש קוריני, מחבר הספר 'מחמדי שמים', והחכם המקובל מארי דוד יעיש חדאד, אב בית הדין במחוז שרעב. חיבר שירים, ובהם סודות מתורתו הקדושה. היה מסגף עצמו, חי בקדושה וטהרה. נודע בתימן כמחולל נפלאות וכקדוש עליון.
בשנת תרע"ד (1914) חכם מארי שלמה טביב הסמיך לרבנות את תלמידו החכם המקובל מארי חיים סינוואני.
החכם המקובל מארי שלמה טביב נפטר ביום כ' בחשוון תרע"ט (1918). טרם פטירתו, הורה לתלמידיו כי מן השמים, יזדמן נחש, שילך לפני מיטתו, ויסמן לתלמידיו היכן לקוברו. מקום קבורתו, לצד חברו, החכם דוד יעיש חדאד, הפך מוקד עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים.
מעט מחידושיו נותרו בכתב יד בפתקים, שנאספו והוצאו לאור בידי החכם מארי חיים גד עדני בספר 'חכמת שלמה', הכוללים חידושים לספר במדבר, וחלק מספר דברים.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד העוסקים בה, כעומדים על מים, ומים על הרים, והרים על רוח
'אוי להם לבריות, שרואות ואינם יודעות מה רואות, עומדות ואינן יודעות על מה עומדות' - אמר בתחילה 'רואות' ואחר כך 'עומדות', ודברי חכמינו זיכרונם לברכה רמזים רמים: רואות דווקא לעיניהם, ואינם נותנים לב להבין, שהעולם התחתון כדוגמת העולם העליון, 'הארץ על מה היא עומדת? - על העמודים' - על העומדים בתורה לעסוק ומקיימים אותה. 'והעמודים על מים' - והעוסקים בתורה צריכים שיהיו ענווים כמים. 'ומים על ההרים' - שצריכים להתגבר לעשות רצון קונם כהר חזק, ויהיו חזקים ותקיפים להוכיח רבים בשער, ולדון ולהנהיג, ולא יגורו מפני איש. 'והרים על רוח' - אם עושים כן זוכים לרוח הקודש וניצולים מסערה - היינו מחרון מדת הדין, ומהפכים הרע לטוב.
חכמת שלמה, עמו' רב-רג. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שדי לחכם שיקרב כל תלמיד, אוהב ה' במסירות נפש
'וכי יבוא הלוי מאחד שעריך' - רמז לתלמיד שבא ללמוד או אחד מישראל ואין אתה יודע טיבו, אם תראה שאוהב ה' יתברך והתורה, במסירות נפש, אז תקרבהו בכל לב. וזהו שאמר: 'בכל אות נפשו' אז 'ושרת בשם ה'' - שתורתו כעבודת הכוהנים. ודי לחכם.
חכמת שלמה, עמו' קנט. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד 'לא תיטע אשרה', על הלומדים להיקרא רבנים
'צדק צדק תרדוף, למען תחיה' - אפשר לרמוז על כנסת ישראל הנקראת 'צדק', וזה יהיה כוונתך בכל דרכיך עליה להתקינה, ולמתק דינים של צדק. ... וכן 'צדק צדק' - גימטרייה: 'שכינה' ויותר שלושה, לייחודה על ידי שלושה אבות: חסד-גבורה-תפארת, ואז תחיה בסוד חיים עליונים. וכן 'למען' - גימטרייה: 'קץ', 'תחיה' - גימטרייה: 'משיח בן דוד' - כלומר על ידי אותו צדק, יגאל הקדוש ברוך הוא לישראל. ...
וירמוז לעסוק לשם שמים, לעשות נחת רוח לכנסת ישראל, להכינה ולסעדה, ולהקימה מעפר, ולגאלה מהגלות. וסמוך לו 'לא תטע אשרה' - אלו הלומדים לקנטר, ולכבוד עצמם להיקרא 'רבנים'', והם פוגמים בכנסת ישראל. ... וסמוך לו: 'לא תזבח' אזהרה למפגל בקודשים - וכן הוא שלא יפגל בתורתו ותפילתו, לחשוב בגאווה ויוהרה ולהיקרא 'רב' ולהתראות. ואפילו לחשוב בינו לבין עצמו שהוא בקי בתורה או בקי להתפלל או שיחשוב שהתפלל כהוגן, וזה שנא ה', אלא לשם שמים תעסוק.
חכמת שלמה, עמו' קנז-קנח. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד כי תבוא בכרם רעך, שצריך לברך שרואה קיבוץ עם מישראל
'כי תבוא בכרם רעך' - ישראל נקראים 'כרם ה' צבאות'. וזהו: 'אם תבוא' ותראה בקיבוץ עם מישראל, צריך שתברך אותם. וכן תמצא ראשי תיבות: 'תברך', וסופי תיבות: 'אימך' - שכינה שרויה בתוכם ומברכת.
חכמת שלמה, עמ' קעא. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמה שאדם נותן בכפו, מכפר על כוונות שעשה בכף ידו
'ולקחת מראשית כל פרי האדמה' - וכי נותנים מכל פרי האדמה, והלא לא נותנים, רק משבעת המינים, אלא הרחמן רוצה את הלב, אם מביא בשמחה ובלב טוב, מעלה עליו הכתוב כאילו הביא מכל הפירות.
ואפשר לדרוש על הצדקה, כנזכר לעיל, שאם תיתן צדקה לה' יתברך, תן לו מן היפה הנקרא: 'ראשית', כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה, וכן תמצא ראשי תיבות: 'כל פרי האדמה' - גימטרייה: 'כף האדם', כי מה שאדם נותן בכפו, מכפר על עוונות שעשה בכפו, וממתק דיני הכף, שהגבורות בחמש אצבעות נרמזו, ולכן יהא לשם שמים, שסופי תיבות: 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה' - 'תתה לי' - רצה לומר: שאתה נותן יהא לי לשמי, לייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו, וזה כמקריב בכורים, וכן מעלה ניצוצות הקודש.
חכמת שלמה, עמ' קעז-קעח. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהמוכיח בגערות, כאילו ביטל כל התורה כולה
'וחרמש לא תניף' - לא תדבר אליו קשות, דברי נרגן וגערות והרמת קול, וכל שכן שלא תנזוף בו ותנדהו, חס ושלום, ומה שעליך שנוי - אל תעשה. רק להוכיח בנועם שיח, וזה כלל גדול בתורה וכאילו קיים כל התורה כולה. ואין למוכיח לכוון לכבוד עצמו ולהנאתו, כי המכווין כן, פוגם פגם גדול, ה' ישמרנו, כידוע.
וכן המוכיח באכזריות וגערות, שלא מתוך אהבה, כאילו ביטל כל התורה כולה, רק צריך שתהא התוכחת, רק מאהבה. וכן צריכים כל מנהיגי הקהילות להיזהר בזה, שלא תהא הנהגתם והוכחתם לקהל עדתם רק בשפה יפה ומתק שפתים, ולא ידברו אליהם קשות אפילו לקל שבציבור. ולא יכוונו להנאתם ולכבודם, רק לקיים מצות הבורא ברוך הוא, יוכיחו וינהיגו קהלם באהבה רבה. ואז יזכו לשיבה טובה ויקר מרובה בעולם הזה ובעולם הבא, מה שאין כן המוכיחים בדברי קשות וגערות. וגם המכוונים לשם רבנות לכבוד עצמם.
חכמת שלמה, עמ' קעב. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שע"י הענווה נמתק העוון, ויצא בשלום מן הדין
'ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה' - טעם על זה ביום הדין, כשחרדים בני אדם מהדין, אז לוקחים שופר, ומזכירים עקידת יצחק. וזה אומרו: 'הר שפר'. הר - זה יצחק הנעקד בהר, וכן 'יצחק' - גימטרייה: 'הר' עם האותיות והכולל. 'שפר' - זה שופר. ואז 'ויחנו במקהלות' - כמאמרם זיכרונם לברכה על שם 'במקהלות ברכו ה'', 'ויחנו בתחת' - צריך להיות עניו ושפל, כמה שאתה אומר: 'ומתחת זרועות עולם'. ועל ידי הענווה נמתק הדין ויצא בשלום. וזהו: 'ויסעו מתרח ויחנו במתקה' - מי שהוא רותח נמתק על ידי הכנעה ושפלות.
חכמת שלמה, עמו' צג. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שיקדים בכל אשר יעשה לומר לשם ייחוד
'מראשית עריסותיכם' - שיקדים האדם בכל אשר יעשה, יחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו, ונקרא בו: 'מראשית עשיותיכם'. ואותיות 'מראשית' - 'ישת אמר' - כלומר, שצריך שיאמר בפיו בראשית כל דבר: 'לשם ייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו', וכן יכווין בליבו.
חכמת שלמה, עמו' לו. הוצאת בית מדרש 'אור חי', ירושלים, תשע"ב (2012)
1918-1838