מקצת שבחו
חכם צדקה חוצין (השני) נולד לאימו ולאביו חכם משה חוצין בשנת תרל"ו (1876) בבגדאד שבעירק.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי בגדאד. למד ב'מדרש בית זליכה' מפי אב בית הדין, חכם אלישע דנגור.
חכם צדקה חוצין נשא לאשה את מרת נועם, בת דודו, החכם אברהם צדקה.
חכם צדקה חוצין סירב לקבל משרה רבנית. התנהג בחסידות ובפרישות, קיבל על עצמו חומרות רבות והתנזר מאכילת בשר. שימש מוהל מומחה, והיה יוצא לעיירות ולכפרים כדי למול ללא תמורה. הוא ייסד תלמוד תורה בבגדד בו למדו מקרא, משנה, תלמוד והלכות בלבד, והתנגד להכנסת לימודי חול. בכל ערב היה לומד עם בעלי בתים הלכות. בשלושה מן הלילות, היה מסיים ללמד בחצות לילה, והיה עורך תיקון חצות.
בשנת תרס"ד (1904) ביקר בארץ ישראל יחד עם חכם יחזקאל עזרא רחמים, מחבר הספר 'עצי היער', וחכם יעקב חיים סופר, מחבר הספר 'כף החיים'. מסע שערך שלושים ותשעה ימים.
בשנת תרפ"ו (1926) זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בשכונת גאולה בירושלים. בשנת תרפ"ט (1929) ייסד את בית הכנסת 'שמש צדקה' ברחוב חגי. בחורף זרע בחצר בית הכנסת חיטים עבור מצות שמורות לפסח, ובמו ידיו קצר את החיטים, על מנת לקיים את כל המצוות התלויות בארץ. בהמשך שימש דיין בבית הדין של העדה החרדית הספרדית, וראש חכמי העדה הבבלית.
חכם צדקה חוצין העמיד תלמידים רבים, בתוכם: הראשון לציון חכם יצחק נסים; בן אחיו, חכם יהודה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף; חכם סלמאן מוצפי, ראש ישיבת 'בני ציון'; חכם יעקב מוצפי, אב בית דין של העדה החרדית הספרדית בירושלים; וחכם יהושע משה יחזקאל, רב העיר גבעתיים.
בשנת תש"ג (1943) הוציא לאור את חיבורו 'מקיץ נרדמים' - דברי מוסר לראש השנה.
חכם צדקה חוצין נפטר ביום א' אדר תשכ"א (1961), ומנוחתו כבוד בבית העלמין סנהדריה בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להטיף דברי מוסר, קודם תקיעת שופר
מנהג בישראל, שעומד אחד על התיבה ביום ראש השנה, קודם תקיעת שופר, ומטיף דברי מוסר לקהל ונסמך מנהג זה על פי דברי הרמב"ם זיכרונו לברכה, שכתב: 'אף על פי שתקיעת שופר ביום ראש השנה, גזרת הכתוב, רמז יש בה - עורו ישנים מתרדמתכם.
'מקיץ נרדמים', עמוד ב, ירושלים, תש"ג (1943)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהאנושיות מחייבת אהבת רעים וחובת התוכחה
המשכילים שבדורנו זה, שאבו את השכלתם מארץ העמים הטמאה, ונתחנכו בחנוך זר, לפי רוח הזמן, והמודה, ותורת החופשים. ולפי דעתם, שהדור החדש אסור לו ללמוד שום דבר מתורתנו הקדושה, אם לא יתאים לתורתם החדשה. ויש להתפלא על עדות המזרח, המצטיינות במסורת התורה ויראת ה', וכעת כמעט רובן נוהרות, יום יום, אחריהם ולומדות ממעשיהם. ואפילו איש ירא שמים, כשרואה את חברו עושה איזה דבר נגד תורתנו הקדושה, מעלים עין, ונפרד ממנו ואינו מוכיחו. ואפילו שהוא נזהר בתכלית הזהירות באהבת רעים ובהושטת עזרה, ורק בעניינים דתיים הוא נפרד מחברו, ואינו מכיר מה שכתוב בתורה: 'הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא', ועל ידי זה גורמים להתפשטות החופשיות וההפקרות בדת, חס ושלום. הלא תורת האנושיות מחייבת אהבת רעים, שגם אנו מצווים עליה כמו שכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך', והיא אחת מתרי"ג מצות, וכל שכן שצריך להכיר במצוות 'הוכח תוכיח", שהוא מדריך את חברו שיהיה בן נאמן לקדוש ברוך הוא כמו שכתוב: 'ישראל אשר בך אתפאר', וייהנה מאור השכינה וינצל מדין גיהנם. וידוע שהמוכיח את חברו מציל את נפשו מהערבות כמו שכתוב: 'ולא תשא עליו חטא'.
'מקיץ נרדמים', עמוד לד-לה, ירושלים, תש"ג (1943)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד גדר עבודה זרה, ששמים מבטחם במלכי העמים
'ועבדתם שם מעשה ידי אדם' - אחר שגלו מארצם מחמת עוונות, מוכרחים לעבוד למלכי העמים ונחשב להם לעבודה זרה. ולמה נחשב להם לעבודה זרה? - כי מאחר שאין מלכות לישראל, והעבודות ובתי החרושת בידי הממשלות והעמים הנוכרים. וכשנדרש להם ידיים עובדות ופקידים, באים גם היהודים בתוך הבאים, ובפרט שהיהודים פקחים ומתקדמים בכל דבר. וכשמתקבלים היהודים עם הגויים, ומתערבים איתם אז אי אפשר ליהודים לשמור השבתות ויום טוב בעבודה, וכשרואים היהודים, שאי אפשר להם להשיג בהיתר, אותה המשכורת שהם משיגים באיסור, אז מחליפים מצוות התורה בכסף, וחושבים, חס ושלום, שאין הקדוש ברוך הוא, הזן את כל העולם, כמו שכתוב: 'נותן לחם לכל בשר', והתורה 'כי היא חייך', ועוד הרבה פסוקים, שהיצר הרע מעלימם מהם, אלא חושבים שהגוי הוא הזן אותם ואת נפשות ביתם, ושמים מבטחם בו, וזהו עבודה זרה ממש.
'מקיץ נרדמים', עמוד ג-ד, ירושלים, תש"ג (1943)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא ישחית מסורת נחלת אבותיו בנימוק פרנסה
נבות היזרעאלי, היה לו כרם אצל היכל המלך אחאב. המלך ביקש לקחת מנבות את הכרם, ולתת לו כרם אחר טוב ממנו או כסף מחירו, ולא הסכים נבות. וויתר על חייו ועל בניו וכל משפחתו, ועבר על מאמר המלך, בכדי שלא לתת את נחלת אבותיו לאחר.
ואיך אדם שיצא מגזע אברהם אבינו, עליו השלום, שהנחיל לנו היהדות כמו שכתוב: 'וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי' וכתוב: 'למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט', ישחית את המסורת נחלת אבותיו מתוך נימוק שהוא רוצה להתפרנס. וכי לא יכול להתפרנס בדרך אחרת רק בחלול התורה?! אם מלך בשר ודם גזר שכל יהודי יענוד סרט לשם בזיון, שבו יוכר שהוא יהודי, ואחד הפר את הגזרה רק פעם אחת, בוודאי אחת דתו להמית. וכל שכן המלך שהמליך כל המלכים כמו שכתוב: 'בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחקקו צדק', שנתן לנו את השבת, לא לאות בזיון, חס ושלום, אלא לאות הצטיינות, כמו שכתוב: 'כי אות היא ביני וביניכם לעולם'.
'מקיץ נרדמים', עמוד כז-כח, ירושלים, תש"ג (1943)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד תפילת הצלה לבני ישראל, הנפוצים בארבע כנפות עולם
יהי רצון מלפניך ה' א-להינו וא-להי אבותינו, א-להינו שבשמים ובארץ. בזכות התורה הזאת, ובזכות אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, ומשה ואהרן, ויוסף ודוד, עליהם השלום. כשם שהצלתנו מכמה צרות צרורות, לא ידענו ספורות, כך ברחמיך הרבים, תצילנו לנו ולאחינו בני ישראל, הנפוצים בארבע כנפות העולם, ובפרט תציל לכל בני ישראל, השרויים בארץ ישראל, ובפרט תציל לכל בני ישראל, השרויים בירושלים, עיר הקודש. ותעשה לנו נסים ונפלאות, כשם שעשית לאבותינו הקדושים, וכשם שנתת פחד ומורא בלב יושבי ערי הכנעני, בימי יעקב אבינו, עליו השלום, ככתוב: 'ויהי חתת א-להים על כל הערים, אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב', כן תכניס פחד ומורא בלב הקמים עלינו לרעה, כמו שכתוב: 'תיפול עליהם אימתה ופחד, בגדול זרועך ידמו כאבן'. וכתוב: 'כי הנה אויביך ה', כי הנה אויביך יאבדו, יתפרדו כל פועלי און'. ולא תעשינה ידיהם תושייה, ותצילנו מכל צר ומשטין, ומכל מלשין ומקטרג, ותוציאנו לרווחה מכל צרה ואנחה, מכל שמד ותקלה. ותצילנו מכל פחד ורעדה, ומבלבול הדעת, ומעילוף, ומכל הפסד והשחתה. ותצילנו ממלחמה וממצור, ומשבי ומבזה, ולא ישמע בעיר ירושלים ובכל ארץ ישראל, שוד ושבר, ומאוצר מתנת חינם תחון עלינו.
'מקיץ נרדמים', עמוד סא, ירושלים, תש"ג (1943)
1961-1876