מקצת שבחו
חכם בנימין זאב בצרי נולד לאימו אהובה ולאביו חכם ששון בצרי בשנת תשט"ז (1956) בירושלים.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, המקובל חכם ששון בצרי. דודו הוא החכם דוד בצרי, ראש ישיבת המקובלים 'השלום'. דוד נוסף הוא חכם עזרא בצרי, דיין בבית הדין הגדול בירושלים. ראשית תורתו למד ב'ישיבת המתמידים לעדות המזרח', וכשבגר למד בישיבת 'קול תורה' יחד עם ידידיו, חכם בצלאל טולדאנו, ראש ישיבת 'זוהר התורה', והרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, מראשי ישיבת 'קול תורה'.
חכם בנימין זאב בצרי נשא לאישה את מרת יוכבד רחל, בת החכם רחמים בוכריס, ונולדו להם עשרה ילדים.
בשנת תשמ"ו (1986) התיישב בעיר אופקים, ויחד עם הרב שמשון פינקוס הקים קהילה חרדית באופקים.
בשנת תשמ"ז (1987) הגיהה וערך את חלק ב' של הספר שו"ת 'חיים וחסד' של החכם חיים יצחק מוסאפיא.
לימים, עבר לעיר באר שבע, והקים שם ישיבה לחוזרים בתשובה ומדרשיה לבנות. הוא עמד בראשות הישיבות והכוללים של מוסדות 'בית יוסף', והיה רב שכונת ו' החדשה, ורב הקריה החרדית 'קריית אבות', השוכנת למרגלות ישיבתו. מדי שנה ערך בערב יום כיפור סליחות המוניות באצטדיון העירוני בבאר שבע, בהשתתפות עשרות אלפים.
בשנת תשס"ח (2008) לאחר שנרפא ממחלתו, הוציא לאור קונטרס 'ולך נאה להודות'.
בשנת תשע"ג (2013) נפטרה אשתו, מרת יוכבד רחל, לזכרה הוציא לאור קונטרס 'תאיר נרי' - בענייני חנוכה.
חכם בנימין זאב בצרי נפטר ביום י"ג בטבת בשנת תשע"ד (2014)
בשנת תשע"ד (2014), לאחר פטירתו, יצא לאור לזכרו הספר 'בנימי הצדיק' - על מסכת חייו. בשנת תשע"ה (2015) יצא לאור הספר 'שער בנימין' - חידושים מדרשותיו כפי שנרשמו בידי תלמידיו. בשנת תשע"ח (2018) יצא לאור הספר 'עבודת בנימין' - הנהגותיו. בשנת תש"פ (2020) יצא לאור הספר 'אחריך בנימין' - שיחות ומוסר.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהתורה היא המנוחה המועילה, והארציות נעימה ואין תועלת
'וירא מנוחה כי טוב, ואת הארץ כי נעמה' - בברכה זו בירך יעקב אבינו את יששכר, ומוזכרים בה שני דברים שנראים לכאורה דומים: טוב ונעים. ומה ההבדל בין טוב לבין נעים? - דבר טוב זה דבר מועיל, אבל לא בהכרח נעים ומהנה. ואילו נעים - זה דבר מהנה אבל לא בהכרח מועיל. ...
'וירא מנוחה כי טוב' - שהתורה היא טוב, היא התועלת של האדם להמשיך ולהתקיים. ולכן כל יהודי מחויב בלימוד התורה. לקבוע עיתים בכל יום ויום ללימוד תורה. זה לא רשות, זאת חובה. ... כידוע האדם מורכב מגוף ונשמה, וכמו שהגוף צריך לאכול, כך גם הנשמה. האוכל של הגוף הוא לחם ומים, והלחם ומים של הנשמה זה התורה הקדושה. אדם שלא קובע עיתים לתורה בכל יום, הוא פשוט עושה רע לעצמו, הוא מרעיב ומייבש את הנפש שלו. ... וזהו: 'וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה' - אדם שטועם את טעם התורה באמת, הוא כל כך נהנה ומתענג, זו המנוחה שלו, 'ואת הארץ' - כל ענייני הארציות של עולם הזה 'כי נעמה' - כעוד כמה דברים נעימים ופשוטים, מבלי שום תועלת, ומיד מוותר עליהם.
שער בנימין, עמו' 157-158, הוצאת ישיבת 'בית יוסף' באר שבע, תשע"ה (2015)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהגאולה נעשית ע"י הסדר, שזה היפך הגמור מט' באב
ישנו קשר גדול מאוד בין חג פסח לתשעה באב. בפסח אומרים 'תיקון', שזה אותיות 'קינות', שאומרים תשעה באב. כי בפסח על ידי הסדר, עושים תיקון בעולם ובונים אותו. ואילו בתשעה באב אומרים 'קינות', כי אנחנו מצטערים על חוסר הסדר שהביא לחורבן העולם, כי כל גאולה מתחילה כשיש סדר, וכשאין סדר אז יש חורבן. הקינות בתשעה באב הם במילים של 'מה נשתנה', כי אנו מצטערים על חוסר הסדר שלנו שבגללו הגענו לחורבן. ואנחנו מנסים בחג הזה לחזור לסדר, שעל ידי זה תחזור הגאולה. ליל פסח שהוא ליל הגאולה, נקרא 'ליל הסדר', כי הגאולה נעשית על ידי הסדר. וזה ההיפך הגמור מתשעה באב.
שער בנימין, עמו' 294-295, הוצאת ישיבת 'בית יוסף' באר שבע, תשע"ה (2015)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שתאוות הממון מנתקת מה' יתברך, ותיקונה היא הצדקה
תאוות הממון היא מנתקת את האדם מה' יתברך, מהקרבה אליו. והתיקון בשביל להתגבר עליה, זה נתינת הצדקה. זה בדיוק ההיפך מן השליליות, זה להתחשב באדם האחר, לתת ולפזר לאחרים ולחסר מעצמי בשבילם. ומנגד, תאוות הממון זה לאגור ולאסוף. ובשביל לתת צדקה - אי אפשר להסתכל על כמה כסף עוד חסר לי, אלא כמה כסף יש לי, ולהסתפק במה שנשאר לי. אדם שתמיד מרגיש שחסר לו ורוצה לאגור עוד ועוד ממון, הוא כאילו מת, שום דבר לא מספיק לו. במקום שיביט סביבו ויראה בעיניים שלו את כל העושר, שה' נתן לו ויהיה מאושר, בבחינת: 'הבט ושא עיניך, מי נתן כל אלה לך, וגם בנים לשולחנך'.
שער בנימין, עמו' 214, הוצאת ישיבת 'בית יוסף' באר שבע, תשע"ה (2015)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהשירה באה מתוך נקיות ושמחה
כל אדם לאחר שחטא, היה ניגש להקריב קורבן לפני ה', שיכפר לו על אשר עשה. ובזמן שהיה מקריב, היו הלווים שרים ומנגנים לו, בכדי שיעלה הקורבן לרצון לפני ה'. והיה זה דבר פלא, אשר לא לכל אדם התנהלה השירה בצורה שווה, באותה המעלה והשמחה, הכל היה תלוי במידת התשובה והחרטה של בעל הקורבן. אשר ככל שהתשובה שלו הייתה שלמה יותר, כך השירה והניגון היו נעלים ומוצלחים יותר, וכן בשר הקורבן היה נאכל על אש המזבח מהר יותר, לנחת ורצון מאת ה' שקיבל את תשובתו. וככל שתשובתו הייתה פחותה יותר, כך הייתה השירה חסרה וחלשה יותר. וכן בשר הקורבן היה נאכל לאט יותר. כי השירה באה מתוך נקיות ושמחה, שככל שהאדם שמח ונקי יותר בפני הבורא יתברך, כך הוא מצליח לשיר ולנגן בצורה שלמה ובשמחה גדולה יותר. וככל שחס ושלום יש לו עוונות יותר והוא מלוכלך מבפנים, כך קשה לו יותר ואינו מצליח לשיר מתוך הלב בשמחה ובשלמות. השירה הינה המדד של כל אחד כמה הוא שלם וקרוב לה' יתברך באופן כללי ופרטי, אשר כמה שהוא מצליח לשיר מהלב יותר, מתוך רגש ושמחה, כך הוא קרוב יותר לפני ה' יתברך. וככל שקשה לו יותר ואינו מצליח להשתלב כראוי בשירה, זה מראה שהוא לא מספיק שלם ונקי לפני הקדוש ברוך הוא.
שער בנימין, עמו' 211-212, הוצאת ישיבת 'בית יוסף' באר שבע, תשע"ה (2015)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד בזכות שכרות היין זוכה המוח לקנות השליטה על הלב
כדי שהמוח יהיה שליט על הלב, אנחנו צריכים את חג הפורים, זמן המשתה, להשתכר 'עד דלא ידע'. להרבות בשמחה גדולה כל כך לזכך ולנקות את העורף שבו נמצאת החסימה בין המוח והלב. 'העורף' הוא מלשון 'פרעה' - שהקשה את עורפו, ששם נמצאת החסימה מלהשליט את המוח על הלב. ...
וזו הסיבה שבחג הפורים ישנה מצווה גדולה מאוד להשתכר כי 'נכנס יין יצא סוד'. סוד זה האמת שנמצאת בשכל. ועל ידי זה שנכנס היין, נכנסה שמחה גדולה ועצומה כל כך בליבנו, עד שמיד מתנקה כל הלכלוך והחסימה מהעורף, ואפשר לשכל לגלות ולהוציא את כל הסודות הטמונים בתוכו ולשדרם חזרה אל הלב. כלומר שעל ידי שכרות היין, זוכה המוח לקנות בחזרה את השליטה על הלב.
שער בנימין, עמו' 218, הוצאת ישיבת 'בית יוסף' באר שבע, תשע"ה (2015)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד סגולת אמירת 'א-להא דמאיר ענני' בכוונה ובאמונה
יום הילולת רבי מאיר בעל הנס. רבי מאיר הגיע למדרגת חשיבות והשפעה כל כך גדולה על עם ישראל, עד כדי כך שעד היות כאשר אדם נמצא בצרה, אם יגיד 'א-להא דמאיר ענני' בכוונה ובאמונה, הוא יראה מיד את הישועה... ולא פעם אחת קרה שזכיתי לישועה על ידי הצדיק רבי מאיר בעל הנס.
שער בנימין, עמו' 273, הוצאת ישיבת 'בית יוסף' באר שבע, תשע"ה (2015)