חכם ישועה תורג'מן


מקצת שבחו

חכם ישועה תורג'מן נולד לאימו רחל, ולאביו חכם שמעון, בשנת תרצ"ז (1937) באיית תגללא, בקרבת העיר נתיפא, מרוקו. בקטנותו, מתה עליו אימו, ואחיו הגדול, הפייטן חכם דוד יוסף, עודדו בלימודו, ותמך בו בממונו. ראשית תורתו למד מפי אביו, החכם שמעון תורג'מן. ממשפחת החכם משה אתרזמן, שהיה רבו של הבבא סאלי, חכם ישראל אבוחצירא. הבבא סאלי היה מתארח בביתם, עת הגיע לעיירתם, נתיפא.
בשנת ת"ש (1940), תוך מלחמת העולם השנייה, עברה משפחתו לקזבלנקה, שם ייסד אביו, תלמוד תורה. חכם ישועה תורג'מן למד בבית ספר 'אם הבנים', ובשנת תשט"ו (1955) עבר ללמוד בצרפת בישיבת חכמי צרפת, בעיר אקס לה באן. שם למד מפי ראש הישיבה, הרב חיים חייקין ומפי הרב יצחק ווסרמן. מאחר שחלה במחלת עיניים, נזקק לניתוח בעיניו. לרפואתו, זכה באופן ניסי בברכתו של רבי איצקל, האדמו"ר משה יצחק גווירצמן, מייסד חסידות פשעווארסק באנטוורפן. בשנת תשי"ט (1959) ביקר הבבא סאלי, חכם ישראל אבוחצירא בישיבה. חכם ישועה תורג'מן, השתתף בפגישה עם ראשי הישיבה, ותרגם דבריהם זה לזה. לימים, היה מבאי ביתו של הבבא סאלי בנתיבות, זכה לברכתו המיוחדת, והיה מחליף את שמשו של הבבא סאלי, החכם אליהו אלפאסי.
בשנת תש"כ (1960) חזר למרוקו, ונשא לאישה את מרת גרסייה למשפחת אצראף מהעיר פאס, ונולדו להם שמונה בנים ובנות. עם חזרתו, התבקש ע"י ידידו, החכם אהרון מונסונייגו, לימים הרב הראשי של מרוקו, שהיה אז נציג מוסדות 'אור תורה' לעמוד בראש מחנה הקיץ בטנג'יר. אחר החל ללמד בתלמוד תורה בקזבלנקה.
בשנת תשכ"ג (1963) נבחן והוסמך בקזבלנקה כשוחט ע"י החכם משה מלכה, החכם חיים שושנה והחכם יצחק חזן, ונבדק בידי החכם שלום משאש. בשנת תשכ"ד (1964) החל ללמד בישיבת 'נווה שלום' בקזבלנקה, ושימש עוזר ראש הישיבה החכם שמעון דיין. במקביל סייע בידיי עליית הנוער במחנות המעבר בשוויץ וצרפת.
בשנת תש"ל (1970), חכם ישועה תורג'מן זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר ירושלים. עם עלייתו ארצה, שמו הוחלף בטעות מישועה ליהושע. בשנת תשל"א סיים את לימודיו בסמינר ליפשיץ. הוא הוסמך כמורה, והחל משמש מורה, מחנך וסגן מנהל, במקביל למד ולימד בישיבות 'אהל שמעון ושרה', בישיבה הגדולה 'בית שמואל', וישיבת 'בן איש חי' בהנהגת רבו בארץ ישראל, החכם המקובל נעים בן אליהו.
חכם ישועה תורג'מן התעמק בכתבי המקובלים, והיה מבאי ביתו של החכם המקובל יצחק כדורי. בשנת תש"ן (1990), בזמן מלחמת המפרץ, בה נורו טילים מעיראק על ישראל, השתתף בטיסת תפילה לשמירה על עם ישראל של 50 חכמים מקובלים בהנהגת הראשון לציון, החכם מרדכי אליהו.
בשנת תשע"ב (2012) יצא לאור ספרו 'עטרת ישועה' בידי בתו, מרת יהודית יפרח.
חכם ישועה תורג'מן נפטר בשביעי של פסח, כ"א בניסן תשע"ז (2017), ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שרואה ירידתו בחשק התורה, בכוח תפילתו, זוכה לעלייה גדולה
'ויסעו מרפידים, וחנו במדבר סיני' - פעמים מגיע אדם לעתות ירידה, ואין לו כל חשק לתורה ולעבודת ה' אבל ימים אלו הם הכנה לעלייה גדולה, כי בכוח תפילתו, שהוא מתפלל ומתחנן על נפשו לפני בוראו, כשהוא מתבונן בדרכיו, ורואה את שפלותו ואת ירידתו, זוכה הוא לעלייה גדולה. וכמעשה הפרט כן מעשה הכלל, וזה מלמדנו הכתוב: 'ויסעו מרפידים' - היינו שריפו עצמם מדברי תורה, אז 'ויחנו במדבר סיני' - שהגיעו לידי הכנה לקבלת התורה בסיני.
עטרת ישועה, פרשת השבוע, עמ' 77-78, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד המזמר ושר על שולחנו זוכה לראות פני משיח
'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' - מי שאומר שירה וזמרה בקול נעים, ומחבר פיוטים, עניין לעניין, לכבוד מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שעושה לנו ניסים ונפלאות, זוכה לראות פני המשיח ואליהו הנביא, אם מזמר ושר על שולחנו.
עטרת ישועה, פרשת השבוע, עמ' 44, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאם תמצא בהם רק זו בלבד, יחוס להשיבם לארצם ולתורתם
'וזכרתי את בריתי יעקב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור' - אף אם לא יגיעו למדרגת יעקב, אם רק תמצא בהם מסירות הנפש, שיהיה כל אחד ואחד מישראל מוכן למסור את נפשו על קדושת ה', והיא בבחינת יצחק, שנתנסה בעקידה, גם אז נזכרים לפני הקדוש ברוך הוא.
ואם, חס ושלום, גם זה ייבצר מהם, ולא תמצא בהם, אלה מידת החסד והצדקה שבין אדם לרעהו, בחינת אברהם - מידת החסד, גם יעלה לפניו זיכרונם. ואפילו אם, חס ושלום, לא תמצא בהם גם מידה זו. אם תמצא בהם רק זו בלבד, שהם שבים אל הארץ, להחיות את שממותיה ולבנות הריסותיה, בשביל זה בלבד, יחוס וירחם עליהם הקדוש ברוך הוא לגאלם, ולהשיבם לארצם ולתורתם.
עטרת ישועה, פרשת השבוע, עמ' 55, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד סנגורית 'אני יוסף אחיכם', שאין מן הטבע אח ימכור את אחיו
אמר רבי יהודה צדקה מפי רבי עזרא עטיה, לפי דברי חכמים ... כי כוונת דוד המלך ללמד על בנו אבשלום סנגוריה. שאמר 'בני אבשלום' - כלומר אבשלום זה הוא בני, ואין מן הטבע שהבן ימרוד באביו, ואם כן מרד, הרי זה בא מן השמים, כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא: 'הנני מקים עליך רעה מביתך', ובכן מה הוא אשם?! אם מן השמים גזרו, כך צריך להיות. ועל ידי הסנגוריה הזאת, כל פעם שאמר 'בני', הציל אותו ממדור אחד של גיהנם. ומעתה מובן גם כאן, כי תחילה אמר להם: 'אני יוסף', ראה אותם שנבהלו מפניו, אמר להם: 'אני יוסף אחיכם', ואין מן הטבע שאח ימכור את אחיו, ואם כן מכרתם - לא אתם שלחתם כי אם הא-לוהים.
עטרת ישועה, פרשת השבוע, עמ' 32, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד ימי השובבי"ם מסוגלים כמי הסליחות ועשרת ימי תשובה
'ואלה שמות בני ישראל הבאים' - סופי תיבות: תהלים, לרמוז שבימים אלה מתחילים ימי השובבי"ם - ראשי תיבות פרשות: שמות, וארא, בוא, בשלח, יתרו, משפטים, וקוראים בהם תהלים. הימים האלה מסוגלים ומיוחדים כמו חודש אלול והסליחות ועשרת ימי תשובה. ופרקי התהלים מסוגלים להועיל כנגד כל הצרות שבאות לאדם, ועל-ידי התהלים נושע, ולכן עושים בימים האלה תענית דיבור וקוראים תהלים, אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכווין לבו לאבינו שבשמיים, וחוזרים בתשובה, ונחשב כאילו התענה משבת לשבת.
עטרת ישועה, פרשת השבוע, עמ' 37, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מעלת ט"ו באב, העשויה מעגל כמחול אחדות, פנים אל פנים
'לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים' - יש לפרש 'חמישה עשר באב' - היינו האות החמש-עשרה באלף בית, והיא ס', העשויה עגול כמחול, ובמחול אחדות מלאה, פנים אל פנים, וכולם שווים, וזה עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והשכינה במרכז, ואין אדם מתקנא בחברו.
עטרת ישועה, מועדים, עמ' 109, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד לעלות לארץ ישראל, והתרחק מן אומות העולם
כתב רבי אלטר מאזוז: הרחק משכן רע - אזהרה לזרז כל אחד ואחד מעם ישראל לעלות לארץ ישראל. ... וכשרציתי לעלות לארץ ישראל ... פתחתי ספר תהילים, כהרגלי בקודש, לשאול לקדוש ברוך הוא, נפתח לי המזמור: 'למנצח על הגיתית לבני קורח'. סגרתי עיני, ושמתי אצבעי, בהשגחת הבורא יתברך, והאצבע הורתה על הפסוק: 'כי טוב יום בחצריך ... מדור באהלי רשע', בעזרת ה', זכיתי באותו חודש לעלות לארץ.
עטרת ישועה, פרשת השבוע, עמ' 50-51, ירושלים, תשע"ב (2012)