מקצת שבחו

אם עברו עליו מים הזדונים ועשה מחלוקת, יתחרט וילך ויתפייס עם מי שעשה מחלוקת, ואפילו הוא קטן שחטא לו. שכן מצינו במשה רבן של הנביאים, ששלח לקרוא לדתן ולאבירם כי להשקיט המריבה ואמרו לו: 'לא נעלה', ואחר כך הלך בעצמו אצלם.

שמעתי בשם הרב צלאח מצליח זיכרונו לברכה שפירש עם מה שאמרו חכמנו זיכרונם לברכה: 'כל תפילה, שאין בה מפושעי ישראל - אינה תפילה. וראייה מחלבנה שריחה רע, ונמנית עם סממני הקטורת'. והטעם - מפני שכשרואים המקטרגים תפילת הציבור, שהם כולם צדיקים ותפילתם זכה ונקייה, מעכבים תפילתם מלעלות מקנאתם.

'חטא חטאה ירושלים' - דהיינו שתי חטאות: שעשו פירוד בין איש לחברו, ובין ישראל לאביהם שבשמיים. ועד שיהיה השנאת חינם ביניהם - לא יגאלו.
וכשיהיה אחדות ושלום ביניהם, אז נצפה לגאולה ולבניין ירושלים. שנאמר: 'שאלו שלום ירושלים' - כשת'שאלו לשלום' - אזי 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' - לשון חיבור ואחדות, אזי 'יעלו השבטים שבטי יה'. יגאלנו ה', ויעלנו לארצנו על ידי גואלינו במהרה בימינו אמן סלה

כשחל ראש חודש בשבת יעשה תבשיל יותר ממנהגו לכבוד ראש חודש, וכן במלבושים ילבש בגד חשוב יותר ממנהג לכבוד ראש חודש ונתנו על זה סימן: 'וחמש חליפות שמלות' - ראשי תיבות חמ"ש: חודש שבת מועד - יהיו לו חליפות שמלות חשובות משאר הימים.
וכל המוסיף בהוצאות ראש חודש מוסיפים לו, שמזונותיו של אדם קצובים חוץ מתשר"י - ראשי תיבות: תלמוד תורה, שבת, ראש חודש, יום טוב.

'דרכיך ה' הודיעני, אורחותיך למדני' - והטעם כי בעשיית המצוות שאין בהם חסרון כיס כמו לווית המת, עניית קדיש, ברכת הלבנה וכדומה, אומר האדם 'דרכיך ה' הודיעני'. - הודעה דווקא, ואני דרך מצוותיך ארוץ בחשק. אך באורח צדקה שאין האדם מורגל בעשיית הצדקה, טורח הוא לפניו לבזבז ממונות לצדקה, ואומר מקמצנותו: איני יודע מהי טיבה של צדקה זו.
אורחות הצדקה צריך לו מלמד, כמו שהמלמד בתחילה מלמד לתינוקות א' ב' ג' ד' וכו' ואחר כך נקודות ואחר כך מלמדו פסוקים של תורה, ואחר כך נביאים כתובים, ואחר כך תורה שבעל פה, ואז יתלמד. ואם לא יעשה המלמד כך אלא מתחילה ילמדו גמרא וקבלה, עד שאפילו ימות לא ילמוד שום דבר ויצטער מלימוד, כן אורח הצדקה צריכה לימוד, שילמדו האדם שמתחילה יתן פרוטה לצדקה ויהיה קל לפניו ויתן, וכשהורגל בזה יוסיפו לעשות בו עד שיתן נדבה לעני ג' פרוטות ...
וכשהורגל באלו, אזי אם יזכהו ה' מנדבת ליבו יבנה בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ואנוכי עבדכם העברי זחלתי וחלתי ואירא, ואיך אעלה אל אביא ותשורה אין להביא, כי קרבו הימים אשר אין בהם חפץ, ואז מה אשיב לשולחי דבר, ויען ליבי קום להיות ממזכי הרבים, ואולי יהיה זה לי למחסה, כמאמר רבותינו זיכרונם לברכה, עליהם השלום: 'כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו' וכתבתי הספר הזה לזכות את עצמי ולאחרים עמי, אולי בטוב ייזכר שמי

אות חי"ת - אות חית היא רמוזה על האחדות שכל זמן שיש אחדות ואהבה בין ישראל, שאוהבים זה לזה, עושים חיבוד וייחוד בעולמות העליונים ויהיה שלום בכל העולם.
כי כן צורת ח' כזה שכתובים הסופרים הם אותיות ו' ז' בגימטרייה - אחד, ואם יהיה שנאה ביניהם אזי יגרמו לכל דבר רע שירד לעולם בעוון שנאת חינם.