חכם שאול שלי מקיקץ


מקצת שבחו

חכם שאול שלי מקיקץ נולד בשנת תרמ"ז (1887) לאמו ולאביו חכם מעתוק באי ג'רבה שבתוניס. 
חכם שאול שלי מקיקץ למד תורה מפי חכם דוד הכהן, ובשנת תרס"ז (1907) בהיותו כבן עשרים, התחיל לסייע לחכם יוסף ברבי בלימוד תלמידים, ומסר שיעורים בבתי כנסת באי ג'רבה. הוא הקדיש את יומו למלאכת הלימוד, ובלילה עסק בבירור והעתקה של כתבי יד של רבנים, תרגם לערבית יהודית את הספרים 'פלא יועץ', ציפורן שמיר' ועוד.
בשנת תרפ"ד (1924) חלה במחלה קשה, ממנה סבל עד יומו האחרון. הוא התמנה על ידי חכם משה כלפון הכהן, אב בית הדין בג'רבה, למורה מיוחד בהלכות נידה, והוא עסק בזה עד שעלה ארצה.
בשנת תש"י (1950) עלה לארץ, והתיישב במושב ברכיה, שם המשיך ללמד תלמידים ותינוקות של בית רבן. חכם שאול שלי מקיקץ נודע באהבתו הגדולה לתלמידיו, וראה בלימוד התלמידים חשיבות גדולה. לאחר זמן קצר עבר להתגורר בעיירה שלומי.
חכם שאול שלי מקיקץ השללי נפטר ביום י"ט כסליו תש"ל (1970).
חכם שאול שלי מקיקץ זכה להוציא לאור מרבית מכתביו עוד בחייו, וחלקם נדפסו לאחר מותו. מבין ספריו: 'מדרשו של ש"ם - ג' חלקים - ביאורים על פרשת השבוע, 'בית שם על התורה' - ביאורים, משלים ומעשיות, 'כרמי שלי' - ביאורים על הש"ס, 'מדרש אבות'- על פרקי אבות, 'בני שלי' 'לשם אשים' ועוד.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש, שסיבת גלותם, שכל אחד ישב לעצמו בנפרד.
'איכה ישבה בדד' וכו' - רצה לאמור שכל הסיבה שגרמה להם - זה מה שישבו בדד, שכל אחד ישב לעצמו בנפרד, ולא היו בחבורה אחת. ולזה אמר הכתוב: 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל', שציווה להם שיתקהלו ויתאחדו - שציווה אותם להיות קהילה אחת.
בית ש"ם על התורה, עמ' פ, ספרי קודש מעיין חיים, ירושלים, תשנ"ג (1993)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש שהמתקשה להבין בתורה, יתן צדקה לעני, לשם שמיים.
'והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו' - על מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: סגולה להבין דבר קשה בתורה הוא - על ידי שייתן צדקה להאיר עיניו של העני, ובזכות זה - יאיר ה' עיניו, להבין בתורה, וליישב מה שהוקשה לו.
והנה עיקר הצדקה היא להיות לשם שמים, בלתי שום פניה זרה, וכמו שרמזו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק 'וייקחו לי תרומה' - לי לשמי, שהצדקה לשם ה' עושה יחוד לקדוש ברוך הוא ולשכינה. וזהו שאמר 'והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי' - תעשו צדקה שהיא כקרבן, ...והקרבן הזה של הצדקה יהיה 'אלי' – לשמי, ואז ושמעתיו - שאאיר עיניך, להבין ברור כל מה שנתקשה לך.
מדרשו של ש"ם חלק ג, עמ' ק"כ, דפוס כהן עידאן וצבאן, ג'רבה, תש"ח (1948)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאין שום נברא יוצא מתחת שליטתו, יתברך.
'אלוהה כל בריות' - שאין שום נברא יוצא מתחת שליטתו, יתברך, אל תחת שליטת שום כוכב ומזל ושרי מעלה - בין ישראל, בין האומות בין כל שאר הנבראים.
מדרשו של ש"ם חלק ג, עמ' ג, דפוס כהן עידאן וצבאן, ג'רבה, תש"ח (1948)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאין חכמת התורה חוכמתו, אך מה שלמד מכל אדם.
אם אדם מתגאה בתורתו, בלימודו ושקידתו, ובידיעתו בתורה, או מראה לעולם חריפותו ובקיאותו, או שאין לו זמן וחשיבות לאדם קטן בתורה ללמדו ולהדריכו בהתחשב עם עצמו, כי לפי ערכו לא יאה ולא נאה לו להשפיל עצמו ללמד חברו תורה, אז סופו שתורתו משתכחת ממנו, ונעשה עם הארץ שיגלו ערוותו שהיא חסרונו. כי חכמת התורה אין היא חכמתו, זו מתנה מאת ה', שנתן לו מח להבין ולהשכיל ללמוד ולהתעמק בו, ולהיות גדול בה, והחכמה של האדם היא הלומד מכל אדם.
בית ש"ם על התורה, עמ' פ, ספרי קודש מעיין חיים, ירושלים תשנ"ג (1993)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מביא דקדוק מורו ללמד ששווה כיבוד הורים לכבוד המקום.
'כבד את אביך ואת אמך כאשר צווך ה' א-לוהיך' - דקדק מורי ורבי הרב יוסף ברבי, זכר צדיק לברכה, למה צריך לומר בזאת המצווה 'כאשר צווך ה' א-לוהיך' יותר מכל שאר המצוות? ויש ליישב ולומר כי הכתוב בא לרמוז, ששווה כבודם לכבוד המקום. וזה שאמר 'כאשר צווך ה' א-לוהיך' רצה לומר שתהיה עליך צואת אב ואם כמו שצווך ה' א-לוהיך.
מדרשו של ש"ם חלק ג, עמ' קכ"ה, דפוס כהן עידאן וצבאן, ג'רבה, תש"ח (1948)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהקב"ה שומר אותנו בכל גלויותינו עד אין קץ.
'דומה דודי לצבי' - דודי - זה הקב"ה, דומה לצבי - שסוגר עין אחת ופותח עין אחת, כמו שכתוב בתרגום. כלומר - שמעלים עין אחת מן הגלות, אך עין השנית פקוחה להשגיח עלינו ולגאול אותנו. ...
לכן הוא 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים' - לשמור אותנו כל גלויותינו, עד אין קץ בבוא הימים.
מדרשו של ש"ם חלק ג, עמ' צ"ט, דפוס כהן עידאן וצבאן, ג'רבה , תש"ח (1948)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' נותן טעם לקריאת תהילים למנוחת המת, שבזה מקרב הגאולה.
ובספר 'נורא תהילות' כתב רמז 'אדם כי ימות באהל' סופי תיבות תלי'ם, כי לימודו מסוגל לעילוי ולמנוחת המת ולכן נהגו ללמוד תהילים אצל המת... כי על ידי לימוד תהילים מקרב הגאולה, שהרי התפלל דוד המלך, עליו השלום, שיהיה לימוד תהילים כקריאת 'נגעים ואהלות''.
מדרשו של ש"ם חלק ג, עמ' קי"א, דפוס כהן עידאן וצבאן, ג'רבה, תש"ח (1948)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש 'וכשלו איש באחיו', מכיוון ש'אין רודף' שלום.
'וכשלו איש באחיו כמפני חרב, ורודף אין' - יש לפרש במה שמובא במדרש: ...לא קיפדה תורה לרדוף אחר המצוות כאחר השלום ...אם באו לידך, אתה מצווה עליהם - ולא לרדוף אחריהם, אבל השלום - 'בקש שלום' במקומך, 'ורדפהו' במקום אחר. ...
וזהו 'וכשלו איש באחיו' - בעוון אחיו, שלא היו מוכיחים זה את, כי לא היה אחדות ושלום ביניהם, לחשוב איש את זולתו, כאילו הוא בנו או אחיו או אוהבו, שמבקש טובתו להשיב מעוון, וזהו 'ורודף אין' - שלא היה ביניהם שלום, ולכן לא הוכיחו זה את זה.
מדרשו של ש"ם חלק ג, עמ' ק, דפוס עידאן כהן וצבאן, ג'רבה, תש"ח (1948)