מקצת שבחו

שכל גוי ונוכרי ועובד עבודה זרה הכתובים בספר התורה הזה, הוא על הגויים שהיו מקדם קדמתה, שלא היו יראים את ה', אך הגויים שבזמננו שאנו מסתופפים בצילם, יראים וחרדים את ה' ואת תורתו הקדושה, והחיוב מוטל עלינו לעתור ולרצות בעד שלומם וטובתם.
כי בשלומם וטובתם יהי שלום על ישראל, וכן הזהירנו חכמינו זיכרונם לברכה במשנת חסידים, 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות', האל ברחמיו ייתן בלב המלך והשרים עצה נכונה לישוב כל ערי ישראל, לטובת כל ישראל, תמיד כל הימים, כן יהי רצון.

'וכל בניך לימודי ה' - כל ישראל מקיימים תרי"ג מצוות. ואיך יקיימו כל אחד מישראל תרי"ג מצוות? לזה תירץ 'ורב שלום בניך' על ידי השלום שבין ישראל נחשבים כגוף אחד.
וזהו כוונת הכתוב: 'שלום רב לאוהבי תורתך' ועל ידי השלום ואחדות 'אין למו מכשול' - שלא יקיימו כל תרי"ג מצוות, או פירוש 'אין למו מכשול' - רצה לומר: שאינם חוזרים בגלגול כיוון שביניהם השלום, נמצא שקיימו כל תרי"ג מצוות. ... אפילו שלא תקיימו כל התרי"ג מצוות, כיוון שבינכם שלום נחשב לכם כאילו קיימתם בכללות כל ישראל ויש לכם שכר הרבה.

'השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך' - לא נחרב הבית רק בעבור שנאת חינם, ואם כן כשיש שלום בישראל יבנה בית המקדש וישבו ישראל על אדמתם ברוב טובה.
וזהו: 'השם גבולך שלום' - על ידי השלום אזי יבנה בית המקדש וישראל על אדמתם, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וזהו: 'וחלב חיטים ישביעך' - ויהיו ישראל ברוב טובה, ופשוט.

'טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל' - מי שהוא טוב עין ונותן צדקה לעני, שנתן אל ליבו שמה שהוא נותן לעני הוא ממון העני ומופקד בידו, יבורך בעושר גדול, וחושב לו הקב"ה כאילו נתן מלחמו לדל ונקרא ממון העשיר, ופשוט.

כשעושים על שם המת ספר תורה לזכותו, שילמדו בו בציבור, אפילו שלא קנו אותו מממונו, יש לו זכות כאילו קנהו הוא בחיים מממונו - שהקב"ה בוחן לב האיש המת - אם הוא היה עושה המצווה הזאת, כשהיה בחיים וחפץ במצווה הזו - נחשב עליו כאילו עשאה בחיים, ויש לו שכר לדורות, וכשלומדים בו בציבור נחשב עליו כאילו בא עמהם שם.
וזהו: 'אז אמרתי הנה באתי לעולם הזה' במה? 'במגילת ספר כתוב עלי' - רצה לומר: על שמו, שעשו ספר תורה, על שמו לזכותו, ובאמת שלא עשה הוא, וגם אינו ממונו אפילו, אז נחשב לו כאילו עשהו.
וזהו: 'לעשות רצונך אלוהי חפצתי' - רצה לומר: שהקב"ה בוחן לבות, אם היה משיג, האיש המת, לעשות המצווה הזאת - כגון קניית ספר תורה או צדקה או בית כנסת הוא היה עושה גם עתה, נחשב עליו כאילו הוא עשאה, ויש לו שכר בעולם הבא.

עמלי תורה אשר המה עומדים להאיר לנו כשמש בצהריים המאירה, כי הם חיינו ואורך ימינו, לעולם שכולו טוב, ימות המשיח שתגלה ותראה מלכותו מלכות עולמים גאולה שלימה.
בזכות התורה והצדקה והתשובה וכתר שם טוב - עולה על גביהן מידת הענווה, וכמו שנאמר 'וענווים ירשו ארץ, ויתענגו על רוב שלום'

'ואברהם זקן' - יש לשום לב מדוע עלה ברצון צדיק, אברהם אבינו, עליו השלום, לתבוע הזקנה? ...
אם הזקנה אין לה שום שבח ותהילה, אזי לפי טבעו של עולם, תחשב הזקנה לקלס ולקלון. הן מצד שיבתו וקימתו, והן מצד אכילתו ושתייתו, הן מצד שלימות דעתו וחלישת כוחו וגבורתו באפיסת כוחותיו ודעותיו, והן ימי הירידה אשר יקראוהו לו.
לזאת תבע אברהם אבינו, עליו השלום מהקדוש ברוך הוא לחלוק כבוד לזקנים, ואז הזקנה תהיה להוד ולתפארת, ואזי ידעו בני אדם למי נאה ויאה לכבד? - אם לבן אם לאב.
ולזאת אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, דבר טוב תבעת. הרצון שזאת התביעה היא דבר הנוגע לגוף התורה - הנקראת טוב, ומעתה ממך אני מתחיל לשבח ולפאר את הוד הזקנה שנאמר 'ואברהם זקן'.