מקצת שבחו

מעשה בעשיר אחד, קמצן ורע עין, שלא היה רוצה לרחם על עניים. עמד בבית הכנסת ואמר לקהל אתם תשמעו ממני - כל מה שאנחנו מתפללים, שישלח לנו גואל - עבר קציר וכלה קיץ ואנחנו לא נושענו. וזאת העצה למהר הגאולה, למנוע צדקה מעניים, ואז הם צועקים לפני ה׳ מרוב עוניים ומרודם, והקב״ה שומע צעקתם ותפילתם, מפני שתפילת העני, יותר מקובלת ורצויה לפני ה׳, כמו שנאמר בזוהר הקדוש על פסוק 'תפילה לעני כי יעטוף'.
והקהל שמעו אל דברי העשיר הזד, בחשבם כי עצה טובה היא, ולא ידעו שכוונתו לרעה מקמצנות. ונשארו העניים ברעב ובצמא, ונגזר על העיר ההוא, בר מינן, מגפה בעבור עוון זה, וזה שנאמר 'אם ענה תענה אותו', אדרבא, 'וחרה אפי'. ...והקב״ה אומר עתה אקום לנקום מהאיש הרע הזה, אדרבא הוא מונע גאולה, כמו שנאמר 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.

כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף למעשה בראשית, וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין, כאילו הגלה ישראל מעל אדמתם, והחריב בית המקדש בידו, ופגם בשם שדי, וגורם שקליפת שכחה ששמה רי״ב תשלט על ישראל, ותהיה מצה ומריבה בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.
וחס וחלילה, יהיה חילול השם שבני הדור אומרים אם הדיינים מעוותים את הדין ולוקחים שוחד מה נעשה אנחנו. ואין להם מי שיכול להוכיח אותם, מפני שאם הוא אומר לו טול קיסם מבין שינייך, אומר לו טול קורה מבין עינייך. וזה ראייה שדי גימטרייה - בשֹחד, וזה שאמרו 'ראשיה בשֹחד ישפוטו' - ראשי תיבות רי״ב דהיינו במקום רב״י יש קליפת רי״ב ומצה ומריבה בין ישראל.

'ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה' - אם 'הלוך' - וגדל במצוות ומעשים טובים בעולם הזה, הקב״ה מחזיר לו ממונו שנתן לצדקה. ...אבל אם 'הלוך' - וחסור ממצוות וצדקה, גם עושרו 'הלוך - ונסוע הנגבה'.
כמו אותו בן חסיד שהיה נותן מעשר משדהו, ורע בעיניו. והיה מחסר בכל שנה ושנה, וגם הקב״ה חיסר לו, עד שנשאר לעצמו, מעשר ממה שהיה נותן.
עוד: מי שמכניס אורחים. אם 'הלוך' - ומגדיל סעודתו ואכילתו בבשר עופות ודגים - האורח מתבייש, ואינו חוזר עוד פעם לביתו - 'הלוך ונסוע'. אבל אם עושה סעודה קטנה של אורז וקטניות ומיני ירקות 'הלוך' - וחסור - האורח אינו מתבייש כל כך. 'הלוך' - ושוב עוד פעם.

מי שאומר שירה וזמרה בקול נעים, ומחבר פיוטים - עניין לעניינו, לכבוד מלך מלכי המלכים הקב״ה, שעשה לנו נסים ונפלאות, זוכה לראות פני מלך המשיח ואליהו, וכל שכן אם מזמר על שולחנו...
וידוע מה שאמרו רבנינו ז"ל: זמירות מלשון 'זמר עריצים', שיכרית כל הקליפות ומלאכי חבלה ויתעוררו סניגורים, כמו שזכו ישראל לעבור את הים ביבשה, בזכות שאמרו שירה וזמרה, כמו שנאמר 'עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה'.

בראשית ברא א-להים - סופי תיבות אמ״ת. כיוון שיש אמת בין ישראל - שאינם משקרים איש בעמיתו, ויש ביניהם שלום - שנותנים צדקה לעניים, ותרומות ומעשרות לכוהנים ולויים - העולם מתקיים, ויבנה בית המקדש כמו שאמר התנא: 'על שלושה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום'. הדין - שכתוב 'בראשית ברא א-להים שהוא דין, האמת שסופי תיבות 'בראשית ברא א-להים' - אמ״ת. השלום זה צדקה, שנאמר 'והיה מעשה הצדקה שלום'. ברא עם הכולל גימטרייה - הצדקה. וגם תרומות ומעשרות הם כצדקה. וזה הרמז אמ״ת נוטריקון 'מעשרותיכם אשר תיתנו'.

למה אמרו ישראל 'נעשה ונשמע', קודם ששמעו עשרת דברות? - והיה להם לומר נשמע ונעשה. מה הייתה כוונתם? - אלא אמרו: אנחנו קיבלנו מאבותינו אלו הדברים. אם יש דבר חדש - תאמר לנו.

כיצד? - 'אנכי ה׳ א-להיך' כבר האמנו באחדותו יתברך שנאמר 'ויאמן העם וישמעו'.
'לא יהיה לך א-לוהים אחרים' - אברהם לא עבד עבודה זרה של תרח אביו.
'לא תרצח' - אברהם לא הרג את יצחק על גבי המזבח... 'לא תנאף' - יוסף לא שכב עם אשת אדוניו. 'לא תגנוב' - יעקב לא גנב מבית לבן, עשרים שנה שהיה עמו... 'לא תענה עד שקר' - יוסף אמר כי גנב גנבתי מארץ העברים ולא אמר אנכי בן שרים וסגנים. 'לא תישא' - יהודה לא נשבע שבועה על ענין תמר ואמר צדקה ממני. 'לא תחמוד' - גם יוסף לא חמד אשת אדוניו.
'כבד את אביך' - יצחק לא בעט באביו ברגליו בשעת העקידה ונתן לו כבוד... 'זכור את יום השבת לקדשו' - כבר יוסף הצדיק שמר את השבת שנאמר וטבוח טבח והכן ונאמר והיה ביום השישי.