מקצת שבחו

'אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת' - ונראה על פי מה שאמרו חז"ל על פסוק: 'ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ' - ודרשו חז"ל: ששופטיו צריכים להישפט, ולכן - 'ויהי רעב בארץ'.
ופירשו רז"ל, וכמדומה הם דברי מהר"ם אלשיך, עם מה שאמרו חז"ל: שהעולם מחלק היום לארבעה חלקים: שלוש שעות זן את העולם, שלוש דן את העולם, שלוש מלמד תינוקות, שלוש משתעשע עם הצדיקים. ולפיכך אם השופטים לא דנים את הדין לאמיתו, אז הקב"ה צריך להחזיר את הדין ולדון השופטים על זה, לכן לוקח מהשלוש שעות של פרנסה, ולכן 'ויהי רעב בארץ'.
ולפי הנ"ל יש לפרש הפסוק: 'אשרי שומרי משפט' - כלומר כשהדיינים 'שומרי משפט', אז הקב"ה 'עושה צדקה בכל עת', שאפילו שלוש שעות של דין, עושה אותן פרנסה.

'והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום' - נראה לעניות דעתי הנה הרב המוכיח למלמד צאן מרעיתו, צריך להתכונן במשך כל השבוע, וכל יום ילקט מדברי חז"ל הלכות ומוסר, כך שביום השבת יהיה מוכן לדרוש, ויכלכל דבריו במשפט, ויהיה תועלת לציבור.
וגם הוא יהיה שמח על שלא נכשל בתפקידו. וזהו פירוש הכתוב 'והיה' - אין והיה אלא שמחה. איך יהיה הרב בשמחה? כאשר 'והכינו את אשר יביאו', 'והיה משנה' - כלומר ישנן, את אשר ליקט ואסף, וזהו 'אשר ילקטו יום יום'. ודייק ומצא קל.

בהגדה של פסח, המגיד פתח ואמר 'כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח'. ויש לדקדק - למה דווקא בפסח קוראים לעניים ומזמינים אותם בפה מלא לבוא ולאכול, ולא בשאר מועדים?
ונראה שיש לפרש על פי מה שאמרו חז"ל: 'בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להיגאל'. ועוד אמרו: 'בזכות הצדקה יגאלו ישראל, כמו שנאמר: 'כה אמר ה' - שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא'. ועוד כתוב: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.
לכן אומרים במיוחד בפסח שבו תהיה הגאולה: 'כל דכפין ייתי ויכול', ובזכות הצדקה תבוא הגאולה. וזהו מה שמסיימים 'לשנה הבאה בארעא דישראל, בני חורין'.

'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' - וגם כן, שאלו המפרשים, איך אנחנו מצפים לשכר, והרי אמרו חז"ל שאין לבריאה אצל בוראה כלום. 'מי הקדימני ואשלם' - מי עשה מילה עד שלא נתתי לו בן?! מי נתן צדקה עד שלא נתתי לו ממון?!'
ותירצו: אם עושה אותה בזריזות ובשמחה, אזי נחשבת לו מצווה, ויצאה הטענה של מי הקדימני.
לכן מרומזת המילה 'תרדוף' - דהיינו אתה רודף אחריה בזריזות, ולא באו לבקש צדקה כי אם אתה רודף אחריה לעשותה, ומקבל שכר, וזהו 'למען תחיה וירשת את הארץ'.

'אלה תולדות נח: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את הא-לוהים התהלך נח' - קשה: מהו 'נח נח'- שני פעמים? ועוד מהו 'התהלך', ולא די במה שאמר 'צדיק'?
ונראה לבאר: נח היה לבריות, וכתוב 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו' ...
ומה שהוסיף עוד 'נח' בסוף הפסוק, יש לפרש שהוא היה צדיק בין בביתו, בין בלכתו בדרך לעיני האנשים, שלא היה מהצבועים שלעיני אחרים נראים כצדיקים, אבל בסתר במקום אין רואים הם נהפכים לאחר. אבל נח תמיד היה כן לטובה, בכל מקום ובכל זמן.

אמי גדלתני, עליה היו כלנה, העמסה הרבה סבלה, ימי אלמנות של ארבעים שנה ...
איך אתנחם שנפשה משתוקקת לעלות ארצה, עשינו כל מאמצים ולא הועיל, חוקי המדינה נעלו דלתות בפניה. תתנחמי אמי, מחשבתך הטהורה לפועל נחשבת, נשמתך בתוככי ירושלים שרויה. תתנחמי בייסורים, שהם מרבים שכר, גם מדותייך הטובים והאמונה, ישלם ה' פעלך.