חכם ישראל אבוחצירא


מקצת שבחו

חכם ישראל אבוחצירא נולד לאמו מרת עישה בן חמו ולאביו חכם מסעוד בשנת תר"ן (1890) בעיר ריסאני שבתפילאלת במרוקו. אביו חכם מסעוד הוא בנו בכורו של 'האביר יעקב' חכם יעקב אבוחצירא. 
מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים. הוא לא אכל בשר והיה נוהג בצום בימי החול. היה לומד בהתמדה עצומה ונמשך לחסידות ואמר שנשמתו קשורה לרבי ישראל הבעל שם טוב. הוא למד גם שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם.
בשנת תרס"ג (1903), בהגיעו למצוות, נשא לאישה את מרת פריחה אמסלם בת אחותו, ונולדו להם בן ושתי בנות - רבי מאיר, שרה ומחצ'י. מרת רחמה נפטרה בלידת בתם, וחכם ישראל אבוחצירה נשא לאישה את מרת מרים אמסלם, ונולדו להם תשעה ילדים. רק ארבעה הגיעו לבגרות - רבי ברוך, אביגיל, פנינה ועליזה. 
בשנת תשט"ו (1955), לאחר שנפטרה אשתו השנייה, נשא לאישה את מרת סימי בן שמחון, ונולדו להם בן, שנפטר לאחר לידתו, ובת אחת - אסתר.
בשנת תרס"ח (1908) מת עליו אביו, והוא החל למלא מקומו כראש הישיבה בריסאני.
בשנת תר"פ (1920) כחלק מהתקוממות כנגד הפרוטקטורט הצרפתי, נחשדה משפחת אבוחצירא כמשתפת פעולה עם הצרפתים. אחיו הגדול חכם דוד אבוחצירא נרצח, וחכם ישראל אבוחצירא ברח עם אחיו חכם יצחק אבוחצירא לעיר בודניב. שם הקימו מחדש את הישיבה, וחכם ישראל אבוחצירא הפך לרב המחוז תפילאלת.
בשנת תרפ"ב (1922) נסע לראשונה לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים 'בית אל' מפי חכם מסעוד כהן אלחדאד. לאחר זמן חזר לבקשת רבו חכם משה תורג'מן ראש ישיבת תפילאלת למרוקו. 
בשנת תרצ"ג (1933) נסע בשנית לארץ ישראל ולמד בחברותא עם ראש ישיבת פורת יוסף חכם עזרא עטיה. לאחר זמן חזר שוב לבקשת רבו לישיבתו במרוקו.
בשנת ת"ש (1940) נקרא לכהן כאב בית דין בעיר ארפוד הסמוכה לעיר הולדתו ריסאני.
בשנת תשי"א (1951) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר בשכונת בקעה בירושלים. לאחר זמן נסע לצרפת, ומשם לתוניס וחזר למרוקו.
בשנת תשכ"ד (1964) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר ביבנה, משם עבר לאשקלון, ולבסוף בשנת תש"ל (1970) שם משכנו בנתיבות.
חכם ישראל אבוחצירא הידוע בכינויו הבאבא סאלי זכה לאהבת ישראל טהורה, והמוני ישראל זכו לקבל את ברכתו כמו גם גדולי ישראל, אשכנזים כספרדים, שבאו להתוועד עמו.
חכם ישראל אבוחצירא נתבקש לישיבה של מעלה ביום ד' בשבט תשמ"ד (1984), ונטמן בעירו נתיבות.
חכם ישראל אבוחצירא היה כמעיין המתגבר בלימודו, והעלה חידושיו על הכתב למעלה מאלף דפים של כתב יד, פירושים, דרשות וחידושים בנגלה ובנסתר, אלה כתביו עלו באש או נסתרו מאתנו, ורק מעט מן המעט נאסף לחיבורו 'אהבת ישראל'. חלקו הראשון מונה התרי"ג מצוות בפירוש הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך', ובידנו נותרו פירושם של קס"ו מצוות. חלקו השני הוא דרושים וחידושים. החלק השלישי הוא פירושים על התנ"ך ומאמרי חז"ל מפי תלמידו חכם יהודה שטרית, ומפי השמועה שליקט חתנו חכם דוד יהודיוף.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל ישראל שווים לטובה ממקום קדושה.
שכל ישראל ממקור וממחצב אחד נחצבו נשמותיהם, וכולם שווים לטובה ממקום קדושה ... לכן כל ישראל ערבים זה לזה, שיש להם שייכות וקורבה זה עם זה, מצד מקורם ושורשם הקדוש, כנזכר.
וגם כן מה שאמרו רז"ל: 'כל העושה מצווה אחת מכריע את כל העולם כולו לכף זכות. וכן ההיפך, רחמנא ליצלן, וכל זה מטעם הנזכר לעיל, שכל ישראל שורש אחד להם במקום העליון.
יצא לנו מכל הנזכר, שכל ישראל דבוקים ואדוקים זה עם זה בקשר אמיץ, וכל מה שעושה אחד מישראל הן טוב וכו' מגיע לכללות ישראל וכו'. וזה דווקא אם הוא אהוב ונאמן, אוהב את הבריות, אוהב את כל אחד ואחד מישראל כנפשו וגופו. כמו שאמר הכתוב: 'ואהבת לרעך כמוך'. וממילא משתף את עצמו עם כל ישראל, ואז מגיעו מכל הטוב אשר יעשו.
אהבת ישראל, קונטרס חידושי תורה, בחוקותי, עמ' 156, מכון אביר יעקב, נתיבות, תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' משורר לכל אשר בו נשמה שצדקתו עומדת לעד כחומה.
ישמח אדם המשכיל דעת וחכמה, נבון הוא יקרא מעלתו רמה, אשר הוא שליט על יצרו בעורמה, ויודע שתקוות אנוש רימה, ואדם להבל דמה, וכספו וזהבו אינו נחשב למאומה, לכן כל אשר בו נשמה, בעודנו חי על פני האדמה, ובעוד לא שקעה אליו החמה, יתן אל ליבו עצה טובה ונעימה, אשר לא יערכנה זהב וזכוכית וכל כלי רקמה, לעשות צדקה בממונו וצדקתו עומדת לעד כחומה, אורח חיים למשכיל עד בואו אל הקודש פנימה.
אהבת ישראל, דורש על מעלת הצדקה, עמ' 81, מכון אביר יעקב, נתיבות, תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מעשה אהרון, שעמד בתפילה ללמד זכות על החיים.
'ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה'. - פירשו רבנינו זיכרונם לברכה: אין עמידה אלא תפילה, שנאמר: 'ויעמוד פנחס ויפלל'. ולכאורה, מה מקום תפילה בין המתים ובין החיים. ומה תפילה התפלל אהרון, עד שנעצרה המגיפה?
ואפשר, כי אהרון רצה ללמד זכות על עם ישראל, ואמר: ריבונו של עולם, החיים יכולים לחזור בתשובה, אבל המתים אינם יכולים לעשות מאומה, ובכן מה תועלת במיתת החיים?! והרי אתה חפץ בתשובת השבים ולא תחפוץ במות המת. וזהו: 'בין המתים' - שאינם יכולים לחזור בתשובה, 'ובין החיים' - שיכולים לחזור בתשובה. ומיד שמע ה' קולו - 'ותעצר המגפה'.
אהבת ישראל, קונטרס חידושי תורה, קורח, עמ' 170, מכון אביר יעקב, נתיבות, תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משורר אות לטובה, שישיב בניו על תילם, לשמחם בגאולת עולם.
אתה הראתה לדעת כי דור דעה שהיו במצרים משועבדים, לא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא פגמו עצמם בעריות, חס ושלום. ... ולכן זכו לשלוש מעלות טובות הרמוזים בכתוב: 'מי האיש החפץ חיים' – קבלו תורה ונכנסו לארץ ישראל וזכו לחיי העולם הבא. ולכן גם אתה הדור האחרון בגלות המר, צא ולמד מיוצאי מצרים ותזכה לשלוש מתנות טובות.
אהבת ישראל, דרוש לשבת הגדול, עמ' 117, מכון אביר יעקב, נתיבות, תשנ"ח (1998)