מקצת שבחו

'הילל אומר: הווי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום, אוהבת את הבריות ומקרבן לתורה' - 'אוהב את הבריות' - 'בריות' דווקא לפי שהם בריותיו של הקב"ה כמו שאמרו מפרשי המשנה, ובזה יתורץ הכפלים, שפשוט - שמי ש'אוהב שלום', הוא 'אוהב את הבריות', אלא שלא תאמר דווקא לישראל, אלא לומר שלכל הבריות הוא אוהב מפני שהם בריותיו של הקב"ה ומקרבן. ...
'ומקרבן לתורה' - אף אנו נאמר שעל ידי שהיה אוהב את כל הבריות בכלל, היה סיבה לקרבן לתורה, לכל אומה לקיים דתם לא כאיזה מלאכים שהיו מכריחים לקיים דת המלך כטענת המן, ישחקו עצמותיו: 'ואת דתי המלך אינם עושים' וכהנה רבות. ...
'ואהבת לרעך כמוך' - וידוע שפסוק זה הוא כולל על תורת האדם שבין אדם לחברו, וכיוון שהקב"ה מחבב כל מין האדם בכלל ופרסם חיבתו, איך אפשר לחלק בין עם ולשון לעם אחר, ומטעם זה כל שאני רואה לווית מת, יהיה מי שיהיה, אני מלווהו ולא משום דרכי שלום בלבד כדעת רבינו ה'בית יוסף' זיכרונו לברכה ... אם כן חובה עלינו מן הדין 'וגר ותושב וחי עמך'.

ידוע לכלל האנשים על אחת כמה וכמה, יקרה היא ומאוד נעלה, לשם טוב ולתהילה, מצוות ה' ברה, לבנות ולנטוע אפילו בית אחד בארץ ישראל, וכל שכן לבנות בתי כנסיות ובתי מדרשות.

יש להתבונן במה שרבי קרא: 'לכל אבדת אחיך, לרבות המומר' - שלמה זה, צוותה התורה להחיות העובר על דברי תורה? ... והתירוץ פשוט לזה שאף שהנה בעתות האלה, מומר זה עבריין יקרא, מכל מקום צריך ללמוד ממידותיו של הקב"ה, שמאריך אפו לרשעים שמא יחזרו בתשובה. ...
אם כן כך מומר, אף שעל ידי העברות הוא נדחה, מכל מקום כי חזר בו שפיר דמי, כיון שגילה הכתוב ש'לכל אבדת אחיך' - שאפילו בהיותו מומר, מחייבים שלא להורידו לבור.

נמצא מעלה לארץ ישראל, אפילו לבית דירה וכיוצא, כל שכן מי שיש להם חלק בבניין בתים מלאים, אשר בית ישראל נכון עליהם, לצורך הכנסת אורחים וביקור חולים כי מצווה רבה היא אין ערוך, והוא העמוד הימני, שהוא עיקר, שנשאר שלם לאחינו בני ישראל שבגולה, משלושת העמודים שהעולם ומלאו נשען עליהם, כדי שלא ימוט, ככתוב במשנת חסידים: 'על שלושה דברים העולם עומד - על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' - והנה התורה נתבטלה בגלות וכמו שאמרו בש"ס בחגיגה: 'כיוון שגלו, אין לך ביטול תורה גדולה מזה'. גם בגלות נתבטלו הקורבנות, אם כן לא נשאר לקיום העולם כי עמוד השלישי הוא עמוד החסד.

ואפנה על ימין, לעילוי נשמת עטרות הדרת ראשנו, שני שותפים, שניים קרובים, הורי היקרים זיכרונם לברכה, אדרבה, כי מלבד החיוב הגדול והנורא ממצוות כיבוד אב, ואם בחיים ובמוות, כאשר גזרה חוכמתו יתברך, עוד בא כי המה בצדקתם, בעזר משדי, השומע תפילתם ונאקתם, סבבו מציאותו להתקיים בעולם: ... קיבלו עליהם כי בהיוולד להם זכר פרי הבטן, תכף בהיותו יונק, יעזבו דירתם בחוץ לארץ, ויוליכהו לארץ הצבי תיבנה ותיכונן, וכן עשו כשנולדתי אני עני; ... אחר כך, לקיים את נדרם, הכרחי למכור כל הנמצא אתם, להוצאות הדרכים, בלב ימים, ולהכין להם צידה גדולה (כי אז עוד לא נראו אניות קיטור) והוליכוני כבן שישה חודשים. ...
ובחמלת אב הרחמן, הגיעו לארץ הקדושה, תיבנה ותיכונן עד מהרה, במשך טו"ב יום, וסבלו ייסורים רבים כאשר גזרה חוכמתו יתברך, ודוחק הפרנסה הקשה מכולם, 'וסבבו' ולא אהדר להם, רק בעיר הקודש חיפה, תיבנה ותיכונן, למצוא די מחייתם, וקיבלו הכל ברצון. אך לא היה אז נמצא שם לא סופרים ולא ספרים, רק מלמד תינוקות של בית רבן, ולא יכולתי ללמוד עמו, רק מעט מקרא בלא פסוק טעמים, רק עטרת ראשי, אבא מארי, הירא את ה', מורי ורבי, ישעיא, זכותו יגן עלינו, היה לומד עמי בלילות ובעתות הפנאי, מעט אגדות ושולחן ערוך אורח חיים, וזוהר הקדוש ותיקונים. ...
וכל הזמן הזה היו מצטערים אבותי, זיכרונם לברכה, שלא יכלו לדור במקום תורה.