חכם עמרם קורח


מקצת שבחו

מארי עמרם קורח נולד לאמו ולאביו מארי יחיא קורח, ביום ז' סיון תרל"א (1871) בצנעא בתימן.
ראשית תורתו מפי אביו, מגדולי חכמי תימן בדורו. אך בשנת תרמ"א (1881), כשהיה בן עשר, מת עליו אביו, והוא המשיך בלימודו מפי מארי חיים קורח. 
תפקידו הציבורי הראשון היה סופר בבית הדין של מארי סלימאן קארה, לאחר מכן נתמנה להיות אחראי על קופת הקדש, וגם שימש כרב בית הכנסת 'אלכאסר' שבצנעא. 
בשנת תרצ"ב (1932) נבחר להיות עוזר לרב הראשי של תימן מארי יחיא אביץ', ובשנת תרצ"ד (1934) נתמנה להיות הרב הראשי של יהודי תימן. חכמתו וידיעותיו בתרבות האסלאם עמדו לו גם בקשריו עם השלטונות המוסלמים בתימן, בעיקר בנוגע לגביית מיסים ובפניות של השלטונות אל ראשי הקהילה. 
בערב יום הכיפורים בשנת תש"י (1950) עלה הוא ורוב גולת תימן לארץ ישראל במבצע 'כנפי נשרים'. את שנותיו האחרונות זכה לחיות בארץ ישראל אותה הגדיר 'אתחלתא דגאולה'. 
מארי עמרם קורח נפטר ביום י"ד תשרי תשי"ג (1953) ונקבר בירושלים. נכדו הרב שלמה קורח הוא הרב הראשי הספרדי של העיר בני ברק.
מארי עמרם קורח הוציא לאור שלושה ספרים: 'סערת תימן' - מנהגי יהדות תימן ותיאור חיי היהודים שם; 'עלמות שיר' - פירוש כמאתיים פיוטים מהדיוואן; ו'נוה שלום' - פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון לתנ"ך.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד תקנת העניים, שגובם מהשחיטה כל השנה ומחלקם בחגים.
הראשונים, מזמן היותם במדינת צנעא, ראו כי בהגיע המועדים לא ימצאו העניים מחייה לנפשותם. וזה ממה שאסור להעלים עין כשאר ימות השנה כל שכן בחגים שחייבים לשמח אביוניהם, כנודע. ודי להם מה שסבלו דוחק וחרפת רעת כל השנה.
לכן תיקנו שהזבחים הנשחטים בבית המטבחיים הציבורי, כל העורות והחלבים שלהם, יגבה אותם גזבר הממונה, ומוכרם יום יום ומשמר הדמים אצלו, ובהגיע חג הסוכות מחשבים בית הדין עם הגזבר, הסכום המקובץ מראש חודש ניסן עד סוף אלול. ומחלקים אותו לעניים לחג הסוכות, ומה שיתקבץ אחרי כן מתחילת תשרי עד סוף אדר, מחלקים אותו לחג הפסח. וכן על זה הסדר שנה שנה. ואין מוציאים מקופה זו לשום צורך.
סערת תימן, עמ' קי"ג, הוצאת המחבר מוסד הרב קוק ומשרד החינוך, ירושלים, תשי"ד (1954)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד סדר לימודם בשבת.
קורין פרשת השבוע, מפטירין ומתפללים מוסף, וקורים מעט ברמב"ם ובספרי מוסר. אחר הסעודה שונה האב עם בנו פרשת השבוע שלמד אצל המורה, ומשתדל ללמדו ולהבינו יותר, ומה מאוד ישמח האב כשרואה בנו מצליח בלימודו, וביותר אם כבר הוא למוד לתרגם בציבור פרשת השבוע וההפטרה כתיקנן בניגונן. אחר הצהרים וכבר ישנו מעט, הולכים לבית הכנסת. המקדימים קוראים בספר ה'זוהר' או 'תיקונים' עד שמתאספים רוב הציבור, ולומדים פסקי דינים ומדרשים וספרי מוסר, מתפללים מנחה ויוצאים לבתיהם.
סערת תימן, עמ' ק"ב, הוצאת המחבר מוסד הרב קוק ומשרד החינוך, ירושלים, תשי"ד (1954)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל נוסח כשר ורצוי, ובלבד שיעבדו את ה' בדעה נכונה.
בימי השר שלום ראו מקצת חכמי הדור שיהיו כל הקהל מתפללים כמנהג ארץ ישראל בנוסח סידורי ספרד. והייתה עצתם שאותם שעדיין נוסח ה'תכלאל' (נוסח יהודי תימן) שגור בפיהם, יתן להם הנשיא מסידורי ספרד, כדי שיהיו הכל רגילים להתפלל בנוסח אחד, והסכים הנשיא לזה.
אז נתעוררו הרבנים המחזיקים להתפלל כפי נוסח ה'תכלאל' ... וכתבו הודעות בדרך פסק דין שאסור לשנות מנהגי אבות, שנוסדו על פי דברי הגאונים הקדמונים וחיבור הרמב"ם הבא אחריהם.
וכשראו משכילי עם משני הצדדים אש המחלוקת מתלקחת, על לא דבר - שהכל כשר ורצוי, ובלבד שיהיו עובדים את ה' בדעת נכונה וכוונה טהורה, נתוועדו והסכימו להשקיט המריבה ע"י תקנות המרגיעות נפש שתי הכיתות. ובתקנות אלו נתיישבו הדעות שלום, אהבה ואחווה.
סערת תימן, עמ' י"ח, הוצאת המחבר מוסד הרב קוק ומשרד החינוך, ירושלים, תשי"ד (1954)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לחנך בדרכי התורה ונתיבות היושר תלמוד וספרי מדע.
לחנך הנוער בדרכי התורה ונתיבות היושר, ללמדם מקרא, משנה, תלמוד וספרי מדע, יסודות חכמת החשבון וכללי חכמת הרפואה. מחלקות תבל, יישובים ימים ונהרות, תכונת השמיים ומסילות הכוכבים ויתר הלימודים לדעת חכמה, מוסר ובינה.
ולהרגיל מוצא שפתם בלשון עברית טהורה במבטא, כל אות המעשרים ושתיים, החזק והרפה, והכרת השווא והתנועה. בשפה ברורה ובהברה המסורה ושמורה בהגיוננו, מיום שניתנה תורתנו, למען לא ימוש הגיון קדוש זה מפינו, ולא ישתכח מפי צאצאינו עד עולם.
סערת תימן, עמ' צ"א, הוצאת המחבר מוסד הרב קוק ומשרד החינוך, ירושלים, תשי"ד (1954)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהגם לעלות האב לתורה, כשמגיע תור בנו לתרגם הפרשה.
המנהג הקדום המשתלשל עד היום, שמתרגם תינוק בעת הקריאה בספר תורה בשבתות וימים טובים ולתרגום ההפטרה, ואפילו בתשעה באב כפי דין המשנה והתלמוד.
ובכל בית כנסת עושים סדר לתינוקות כפי ישיבתם, ואותו תינוק שהגיע סדרו לתרגם, יש לו הזכות לקרות בספר תורה, השישי של הפרשה הקודמת ולסדרו, וגם לתרגום הפטרת אותה הפרשה, להורות שהוא מתרגם הפרשה של שבת הבאה. וכדי לזרז האב להשתדל בלימוד בנו, קורים אותו לעלות בספר תורה - השביעי של אותה פרשה שתרגם בנו.
סערת תימן, עמ' צ"ו, הוצאת המחבר מוסד הרב קוק ומשרד החינוך, ירושלים, תשי"ד (1954)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מספר ביציאתם לארץ ישראל.
פתחנו במאמר: 'שתא הכא בעמק הבכא' ורוח משיבה: 'לשנה הבאה בירושלים עיר המלוכה, ששים בבניינה לאכול מפריה ולשבוע מטוב אדמתה'. א-להים דיבר בקודשו, לאמור לאסורים: צאו, ואת לב האימאם היטה כלפי חסד, ונתן רשות לכל עם ישראל הגולים בארצו ללכת אל ארץ חמדתם.
סערת תימן, עמ' פ"ח-פ"ט, הוצאת המחבר מוסד הרב קוק ומשרד החינוך, ירושלים, תשי"ד (1954)