מקצת שבחו

'נשוא את ראש בני גרשון, גם הם, לבית אבותם למשפחותם' - יש לי הכבוד והעונג להיות אורח בעיר המושבות, אשר ברוך ה', גדלה ונהייתה לעיר, תקוות רבות תלויות בעיר הזאת, כשמה כן היא 'פתח תקווה' - הכל מביטים עליה בעין יפה, ומלאים תקווה טובה, שהישוב בה עוד יגדל ויפרוץ ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ותהיה עיר ואם בישראל.
וגם לרבות אחי ורעי בני עדות המזרח וקהילת קודש ספרדים היושבים בעיר זו, אני אומר התאמצו והתחזקו בפתח זה, שאתם פותחים פתח, שתלויים בו כמה תקוות טובות ועידוד פריחה ושגשוג.
שמרו על כבוד עדות יהודי ספרד והמזרח, והתקדמותם להרמת קרנם, זכרו נא דורות הראשונים, את אבותינו, ואיך שהיו תופסים מעמד גבוה בראש הציבור. בם היו רמי המעלה וגדולי התורה בעם ישראל, גאונים ומשוררים, ושמם היה לתהילה בכל בית ישראל.
וזה רמז הפסוק בפרשת שבוע: 'נשוא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחתם' - אותם 'בני גרשון' - שבאו מגרוש ספרד, 'נשא את ראש' - להביט אל צור חוצבו ממנו, ויתחזקו להחזיר את העטרה ליושנה. ולאותם שעומדים בראש הקהל אני קורא פסוק זה: 'נשא את ראש בני גרשון, גם הם' - רוצה לומר: גם להם תעמיד ראש על העדה, ואין בזה משום לא תתגודדו, 'לבית אבותם למשפחותם' - מפני שכך הוא דרכם של כל קהילות הקודש להעמיד ראש לבית אב ונשיא לכל שבט.

'כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון' - כפה פרשה לקבל מהנדיבים בעד העניים, ולכן נקט 'כפה' ולא 'כפיה' או 'ידיה' לרמוז על מנהג הטוב שהיה לה לצדקת שהייתה מקבלת מהנדיב כל מה שייתן אפילו דבר קטון מאוד, ולכן פרשה כף אחת לרמוז שמקבלת כל שהוא, ואחר כך חילקה לאביון בסבר פנים יפות, בשתי 'ידיה' - נתנה בעין יפה ומתנה מרובה.

'וירא מלאך ה' אליו בלבת האש מתוך הסנה' - רוצה לומר: שזוכה לגילוי שכינה, ושיפטר על ידי נשיקה הוא בסיבת 'לבת אש מתוך הסנה' - רוצה לומר: בזכות שהלהיב אש של תורה ויראת ה' בתוך ליבם של אותו 'סנה' - שנמשלו לקוצים הנקרא 'סנה' על דרך: 'קוצים אני מבער מן הכרם' או סנה מלשון 'סנוי' - רוצה לומר החוטא שהיה סנוי ועתה נתקרב על ידי התלהבות עבודת ה'.
וזהו: 'בלבת אש מתוך הסנה' - יראה שהמוסר שהטיף להם, והוכחה שהוכיח לסוג ההוא עשה פרי. ודברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב. וכל שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים.

איה כל אותם הישיבות וכל אותם בתי התלמידי חכמים קודש קודשים, שהיו לעדת הספרדים?
'ואל תאמר הימים הראשונים היו טובים מעתה' לא כן האמת, גם עתה יש לנו כסף ותועפות, ויש לנו די זהב, רק חסר לנו הרגש, חסר לנו הרצון, אם נרצה לילך בדרך הראשונים לייסד בתי תלמוד תורה ויראה, יש לנו האפשרות והיכולת, ואפילו אם לא היה לנו כספי כוללות ושאר הקדשות הנמצאים תחת יד העדה, היינו יכולים לשים מס חמישה גרוש לכל גולגולת לקרן התורה, ובזה היינו יכולים לגדל כמה נטיעות טובות, לא היה לנו זולת 'בן פורת יוסף' עוד 'בן פורת עלי עין' של תורה, אזי הי לנו כמה בנות צועדות לפנינו 'עלי שור'.
זכרו איך הייתה עדת הספרדים לתפארת, ברבניה ובגאוניה, וממנה תורה יוצאה לכל עם ישראל.

'ואלה שמות בני ישראל הבאים' - סופי תיבות תהלים. 'הבאים מצרימה' - לומר סגולה להינצל ממצרים - רוצה לומר: מכל מיני צרות, היו אומרים תהילים. 'את יעקב' - רוצה לומר: הלא תראה יעקב אבינו, עליו השלום, שניצול מכמה צרות על ידי שהיה מהלל ומשבח לה' ולומד ספר תהילים, כמו שנאמר: 'רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל' - ישראל סבא, 'רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי', ואז 'איש וביתו' - שכולם יהיו שלמים וחיים הוא ובני ביתו.