מקצת שבחו

'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל' –
'וישכון ישראל' - רוצה לומר: בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. 'בטח בדד' - בהתבודדות על התורה ועבודת השם. ושמא תאמר: ובמה בטחו עד שיושבים בהתבודדות בלי עסק משא ומתן? - לזה אמר שבטחו על 'עין יעקב' - שהם גדולי ההמון שנקראו עיני העדה, שהם מחזיקים בידם. ולכך גם הם זוכים 'אל ארץ דגן ותירוש' - רמז על שכר עולם הבא, שהיא ארץ שמשתלם בה שכר דגן ותירוש, שהם תורה שבכתב ושבעל-פה, שהם שכר הנפש, רוח ונשמה.
ורמז כפשטו: שיתברכו נכסיו בעולם הזה בדגן ותירוש, שהם עיקר הברכה כנודע, כי המחזיק זוכה בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתוב בזוהר וברבותינו זיכרונם לברכה. ורמז גם כן שיזכה ללמוד בארץ, שהיא ארץ ישראל העליונה, שהיא עולם הבא, ללמוד תורה הרמוזה בדגן ותירוש.

'וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם' - וזהו שכתוב: 'וילכו אחיו' של הצדיק - רצונו לומר: שהולכים להתבודד בבתיהם לרעות את עצמן. כמו שכתב רש"י, זיכרונו לברכה: נקוד על את - שלא הלכו אלא לרעות עצמן. ו'צאן אביהם' - שהם המון העם בשכם, רצונו לומר: בגדר שהגיעו אשמותיהם עד שכמם, וכמו שרמז הרמ"א, זיכרונו לברכה: עד מקום שכם, עיינו שם.
ולכך מעורר הקדוש ברוך הוא הצדיק, שהוא רוצה להוסיף בשלימות, ורצונו להחזיר בני אדם בתשובה, כדי לעורר תלמידי חכמים שיתחברו עם ההמון לעשות שלום ביניהם, להתחבר זה עם זה כדי שיהיו באחדות אחד ולהסיר שנאת חנם מביניהם, שבזה תלויה הגלות, כנודע מרבותינו זיכרונם לברכה, ועל ידי זה תחזור השכינה מן הגלות לדודה.

'וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי' -
'וייקץ יעקב משנתו' - אמרו זיכרונם לברכה: 'ממשנתו' ופירש החיד"א על פי מה שכתבו זיכרונם לברכה: 'גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם' - שבזכות המשניות נגאלים, עד כאן. נמצא ששכר המשנה גדול להציל מן הגלות. ואפשר שזה רמזו זיכרונם לברכה: העוסקים במשנה מידה ומקבלים עליה שכר בעולם הזה. קשה - פשוט שיקבל שכר ומה הוא משמיע לנו? - ועל פי זה יבוא על נכון שרצונו לומר: מקבלים עליה שכר בעולם הזה, שבזכותה תבוא הגאולה, מה שאין כן לשאר מצות ששכרם לעולם הבא.

'ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת, וחם הוא אבי כנען' - אפשר רמזה התורה זה, כדי שלא נקשה: למה הקדים חם קודם יפת הגדול? - בשלמא 'שם' - מפני מעלתו הקדים אותו, אבל חם למה? לזה אמר: 'וחם הוא אבי כנען' - מורה שהוא רע ויצא ממנו הרע ואין מי שיגן עליו, לכך הוצרכה התורה לכתוב אותו באמצע אחיו קודם ליפת, לרמוז שזכות אחיו תגן עליו.

'ונהר יוצא מעדן, להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.' -
'שם האחד' - שמייחד בפרט חלק אחד 'פישון' - פי שונה הלכות ומשניות 'הוא הסובב' - רצונו לומר: שמסבב ומקשט בהם לשכינה. ... שסגולת לימוד המשנה לקבץ ניצוצי הקדושה. 'שם הבדולח' - שמאיר ומלבין נשמת האדם כמו הבדולח, כי משנה אותיות נשמה כנודע. 'ואבן השוהם' - שנותנת חן על האדם בעיני רואיו כמו אבן השוהם שהיא טובה לחן. ...
'ושם הנהר השני גיחון' - כתב רש"י זיכרונו לברכה: שהיה הולך והומה והמייתו גדולה. רמז על בעל התלמוד שתמיד הומה ומפלפל בו והמייתו גדולה, כמו שכתוב בתלמוד שאין לך מידה טובה הימנה, ותמיד הוא הומה ומצטער בו ומפלפל בו עד שמשחיר פניו עליו, על ידי שממית עצמו עליו תדיר. כמו שכתבו זיכרונם לברכה: 'שחורות כעורב' - אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שמשחיר פניו עליהם כעורב. וזהו: 'הוא הסובב' - רצונו לומר: עליו תמיד עד שעשה עצמו כושי שהוא שחור. ...
'ושם הנהר השלישי' - רצונו לומר: החלק השלישי בתלמידי חכמים הוא נדבק תדיר בפרט כי אם בדרשות ודברי מוסר להישיר את עצמו ואחרים עמו, וזהו: 'חדקל' - שמימיו חדים וקלים, שמימיו שהן חדים ומוכנים בפיו, על דרך 'ושיננתם' - שאמרו זיכרונם לברכה: שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך. גם חדים שהם דברי מוסר השכל בתוך הפסוקים, וקלים להבין לכל ההמון, שבזה יכנסו באזניהם, ויקיימו אותם, ויתהלכו בדרך ישרה. ...
'והנהר הרביעי' – הוא חלק הארבע בתלמידי חכמים, שהוא יושב בביתו ומחדש פשטי ורמזי סודות התורה, וזהו: 'הוא פרת' שמימיו שהם תורתו פרים ורבים. שמוסיף על התורה תמיד ומזכים את האדם היא הנשמה, שעל ידי רזי וסודות התורה היא מאירה וזהו ראשי תיבות: 'פרת' - פורש רזי תורה.