חכם אברהם בכור איבלאגון


מקצת שבחו

חכם אברהם בכור איבלאגון נולד לאמו קאלו ארדיטי ולאביו חכם דוד איבלאגון בשנת תר"ו (1846), בקושטא.  
בשנת תרכ"ח (1868) הוסמך לרבנות ושימש גם כסופר אומן ומוהל. בשנת תרל"ו (1876) עבר לשמש בקודש באי כריתים והיה רובץ תחת משא הקהילה, לעמוד לפני העדר לשרתם.  
חכם אברהם בכור איבלאגון כמנהיגה הרוחני של הקהילה עמד לייצגה גם תוך סיכון עצמי. בזמן מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה במלחמת יוון-תורכיה. הוא היה עסוק בדאגה לחינוכם הדתי של ילדי הפליטים ממלחמת העולם הראשונה ויסד למענם שני בתי-ספר. הוא שלט בכמה שפות, והשכלתו היתה רחבה ועשירה. ברשותו היתה ספרייה גדולה ונשלחו אליו עיתונים יהודיים שהיו נפוצים בימים ההם. 
מקום מושבו של חכם אברהם בכור איבלאגון היה בכאניה בירת האי. הוא נשא לאישה את בת-שבע לבית קאריאו, ונולדו להם ארבעה בנים ובת: יעקב, נסים-דוד, שלום, יהודה וויקטוריה.
מכל חיבוריו רק ספרו 'נכנס יין' העוסק בלימוד הראוי לאדם הנכנס לשנתו השבעים, נדפס בשנת תרע"ב (1912) ובו תמונתו. במסה שכתב 'יין הרקח', שעודנה בכתב יד, כתב על השתלשלות עלילות-הדם במאות הקודמות עד לעלילת בייליס.
חכם אברהם איבלאגון נפטר לבית עולמו בשיבה טובה בחשון תרצ"ד (1933) באי כאנייה בירת האי כרתים.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד חוב המוטל על רב העיר להשתתף בצרת הציבור.
גם מאחינו נסו מחמת חרב הם עזבו את העיר וינוסו את נפשם. וישארו העניים והאביונים בערום ובחסר כל. ואני בתוך הגולה, כחוב המוטל עלי להשתתף בצרת הצבור. לא שלוותי ולא שקטתי מלהשגיח עליהם ולשים עין בקרת את כול הון ביתם אשר עזבו באהליהם, לבל יבוזו זרים יגיעם, ולהחיות לב נדכאים המבקשים לחם ואין. ובקול שופר חזק מאד הרצתי טלגרמות ומכתבים לאחינו נדיבים בערי אירופה וחפץ ה' הצליח בידי ושלחו ממונם נדבה וכלכלתים. עד משך שנה תמימה הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. ...
גם לא מנעתי עצמי מלדרוש שלום אחינו אנשי הצבא, אשר באו להגן על העיר דרך ים ויבשה. וכתבתי לראשי השלישים הם (הקומאנדאטים) לתת חופשה לאחינו בימי מועדי ה' המקודשים, וכולם כאחד נתנו מקום לשאלתי, וכאשר תשובתם הנם כמוסים תחת ידי, למען יעמדו לדור דור כי חוק וחוב קדוש הוא לכל מנהל להשגיח, לאיזה צי אדיר אשר ימצא בגבולו להעיר אזנם אם המצא ימצא בתוכם מאחינו בית ישראל לתת להם חפשה במועדי ה' המקודשים בעבור ישמרו חוקם ותורותם ינצורו.
ברכה ריבלין, "הרב אברהם איבלאגון וחיבוריו על כרתים והיהודים שבו", עמ' 129-128 פעמים 37, מכון יד בן-צבי, תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד גם שאינם בני ברית, פרש ידיו להם די מחסורם.
לא לבד על צרת אחינו, כי גם לשאינם בני ברית, פרשתי ידי להם די מחסורם. כן לראש הדת לכנסיית וינית הדיספוט [בישוף] שמו ניקיפורו, אשר יצא נקי מנכסיו מתוך להבות אש כי הציתו אש בארמונותיו. תמכתיהו בימין צדקי ואספתיהו אל תוך ביתי עד יעבור זעם. תוך ימי שבתו זה שלושים יום בצל קורתי, שלחו מצד הקונסול רוסו לאמור לו שילך אצלו ליתן לו מקום מנוחה לשבת. ויהי כמשיב להם כבר קידמוך רבנן כי מעת המהפכה לא עזב חסדו ואמיתו מאתי ואנוכי לא אשכחהו.
ברכה ריבלין, "הרב אברהם איבלאגון וחיבוריו על כרתים והיהודים שבו", עמ' 129 פעמים 37, מכון יד בן-צבי, תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלעולם שלהבת היהדות בוער תוך משכיות לבם הטהור.
כל מי שלא ראה שמחת ליל התקדש חג מועד צאתנו ממצרים לא ראה שמחה בימיו. כשמונים איש רובם רוסים, צרפתים, איטלקים, ומאוסטריה נקבצו באו בצל קורתי. כולם היו מסובים כבני חורין בהדרת קדש לאכול בו מצה ומרור, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני-ישראל לדורותם. ואות הוא לעולם כי זיק שלהבת היהדות בוער תוך משכיות לבם הטהור, ורשפי אש דת חופף תמיד בקרב איש ישראלי, אף אם אין האיש בביתו, והלך בדרך רחוק, עיניו תמיד צופיות אל ה' ודתו ומלאים מצות כרמון.
ברכה ריבלין, "הרב אברהם איבלאגון וחיבוריו על כרתים והיהודים שבו", עמ' 129 פעמים 37, מכון יד בן-צבי, תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שמחה שעושים לדורות ביום שפדה נפשם מעלילת דם.
ביום י"א כסלו נהגו העם לעשות יום משתה ושמחה. ומזה זמן כמעט סף מזרעם המועד הזה. רק משפחת דיל מידיגו הוא לבדו קבל עליו לשמור המועד הזה. ומיום שנפטר לבית עולמו הזקן הנזכר, בניו הנותרים לא אבו בדרכיו, הלוך והעבירו המועד. וסיבת היום טוב הזה שמעתי מפי הזקן הנזכר היות קבלה בידו, כי העלילו על היהודים עלילת הדם זה למעלה מג' מאות שנה. וה' פדה את נפשם מכל צרה, ונהפך עליהם האבל ליום טוב ועשו אותו יום משתה ושמחה.
ואולי המועד הזה הוא המובא בספר כנסת הגדולה, חלק אורח-חיים צד ל"ג, זה לשונו: כי באי קנדייה קבלו היהודים עליהם לחוג את יום ח"י לחודש תמוז כיום פורים על הנס אשר נעשה להם. עד כאן לשונו. גם בספר ר' אליהו קפשאלי הוא ספר יקר המציאות כתב שם כי בעת גרוש ספרד בשנת רנ"ב נדדו ספרדים רבים לאי קריטי עיין שם. וכפי המובן ברבות הזמן נתחלף להם יום ח"י תמוז המובא למעלה לי"א כסלו הנהוג אצלנו עתה, או כי אנשי קנדייה היו נוהגים לחוג את יום ח"י תמוז ובנפל היסוד כי לא נותר מהם איש ואדם אין, נהרס בניין מועד הנזכר ועל כולנה כי הנשארים אשר נשארו בה אינם מיורדי גלות ספרד אשר באו לגור שם לפי סברת הר' אליהו קפשאלי נוחו עדן.
ברכה ריבלין, "הרב אברהם איבלאגון וחיבוריו על כרתים והיהודים שבו", עמ' 134 פעמים 37, מכון יד בן-צבי, תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהיו עושים מקווה מים בתוך חצר ביתם מפחד הגויים.
רוב בתי העיר, נמצא עד היום בחצרים וטירותם, מקווה מים חיים, כי אז מורא ופחד נפלה לנשים צדקניות, שהיו באותו הדור לבלתי צאת מדלתי ביתם החוצה, מיראתן פן יפגעו בהן גוי עז פנים, לא ידעו בושת הנקראים פראי אדם ויעשו בהן כרצונם. ויהי כי יראו את הא-להים עשו להם בתוך הבתים מקווה מים לטהרתן. רחוב היהודים היתה מיוחד תמיד לגור שם סוגרת ומסגרת מפני בני-ישראל עד שנת תר"ך ושעריו סגרו מפחד בלילות. ויהי מאז נפתחו שעריו וכל אחד יושב במקום שלבו חפץ.
ברכה ריבלין, "הרב אברהם איבלאגון וחיבוריו על כרתים והיהודים שבו", עמ' 133 פעמים 37, מכון יד בן-צבי, תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא יקח אישה והוא נער יושב בבית אביו.
'בזמן שאדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו ואפילו אוכל האדם משל אביו ואמו ובניו אין דעתו מיושבת עליו עד כאן'. ובעתות כאלה אין איש שם על לב ... אלו בזמן החולף היה להם לזרה. ורבים מעמי הארץ לקחו להם נשים מכל אשר בחרו בטרם יצא אדם לפעלו ולעבודתו על פני טורח אביהם.
ברכה ריבלין, "הרב אברהם איבלאגון וחיבוריו על כרתים והיהודים שבו", עמ' 135 פעמים 37, מכון יד בן-צבי, תשמ"ט (1989).

להקדשת לימוד חכם יומי

לאתר הזהר היומי