מקצת שבחו

'ושאינו יודע לשאול' - הוא ההמוני הנלווה אל הבן הרשע, רק שאינו יודע לשאול שאלות של דופי כהרשע, המתעה אותו. - תראה אתה לפתוח לו, כי אחר שאינו תועה מחמת שכלו, רק מחסרון ידיעה, עליך להשתדל עמו, ולהשיבו אל דרכי ה'.

אם אתה נותן לו בעצמך, אז עיניך לנוכח יביטו על העני. בזה יתוקן העין, שאתה נותן לו בעין יפה. כלומר העין שלך יתוקן, ויהיה יפה, ועליו נאמר: 'טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל' - כלומר: עתה שנתן מלחמו לדל בזה נקרא 'טוב עין'.
המשמעות, אף שהיה תחילה רע עין, אבל עתה נתקן העין ונקרא טוב עין. ובזה שנותן בעצמו יתוקן גם כן האזנים, אשר תחילה נאמר:' אוטם אזנו משמוע דל' - אבל שומע אל אביונים, נתקנו האזנים גם כן. גם ידיים, שעד הנה 'יד העני לא החזיקו' - ועתה החזיק העני בידיו זהו תקנתו, וכן הפה כשמפייסו גם כן בדברים ובצדקה כזו יתוקן הכל, וכן רגלים שמוליכים צדקה זו יתוקנו גם כן.

'האמנתי כי אדבר, אני עניתי מאוד, אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב'. -
אני עניתי מאוד' – כלומר: אני מאמין באמונה שלמה, מה שאני מדבר, אף כי עניתי מאוד בצרות הגלות, המעבירים את אדם מדעתו ומדעת קונו. עם כל זה אני חזק באמונתי, שמי שגאל את האבות, יגאל את הבנים, באופן ש'כל האדם כוזב' - כלומר: אומות העולם, המכונים בשם אדם, שמלעיגים עלינו בשביל ביטחוננו בך, באמרם א-להים עזבנו. כזב ושקר הם אומרים, אלא האמת היא שאם יתמהמה, אחכה לו כי בוא יבוא, לא יאחר.

על כן למען יהיה הזיכרון למשמרת לדורות עולם הוקבע חוב על כל איש ואיש לספר מדי שנה בשנה. אפילו אם הוא חכם ונבון ויודע כל התורה. וממילא אי אפשר שישכח מהבנים בשום זמן מהזמנים.
ואלו היו פטורים איזה אישים מלספר, הייתה אפשרות המציאות שישכח הדבר. וכל איש ישראל הלא הוא יודע ספר. וכולם יפטרו עצמם מלספר כי כבר הם יודעים. ואפשר שסוף סוף נבוא על ידי זה לידי שכחה. לזאת הוקבע חוב על כל איש ואיש לספר אפילו על חכם נבון ויודע את כל התורה. ואין משמרת לזיכרון יציאת מצרים גדולה מזו.

'מה נשתנה - שמסלקים את הקערה כדי שישאלו התינוקות' - אין הכוונה כדי שישאלו השאלות הללו שבנוסח 'מה נשתנה' - אלא כלומר, שישאלו מה שישאלו ...
וכל תינוק ישאל לו כפי הבנתו ושכלו. ועושים כדי שיהיה זה פתח ליכנס עימם בדברים, וכמו שאמר לקמן: 'ושאינו יודע לשאול? - את פתח לו' - עשה לו פתח ליכנס עמו בדברים. עיין בביאורנו שם.
אבל הנוסח 'מה נשתנה', אם אין הבן חכם, לשאול מעצמו - אביו מלמדו, או ישאלו גדולים זה לזה, וקבעוהו חובה על הגדולים לאומרו לפני התחלת סיפור יציאת מצרים.

'שפוך חמתך אל הגויים, אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו'. - מה שאנחנו אומרים 'שפוך חמתך' - שאנחנו מתפללים על אותן שיתקבצו על ה', ועל משיחו במלחמת גוג ומגוג, שישפוך ה' את קובעת כוס חמתו עליהם.
ולכן אנו אומרים אחר כך: 'לא לנו' - אף שאמרנו: 'כי אכל את יעקב' - אין כוונתנו בשבילנו, 'רק לשמך תן כבוד'. 'על חסדך' - על שכופרים בחסדך שמלאה הארץ. 'על אמיתך' - על שכופרים בתורתך שנקראת אמת.