מקצת שבחו

'אם כסף תלווה את עמי את העני עימך' - שאינו עני, שצריך לקנות ממנו מאכל ומשתה, אלא שצריך לו לעסקיו - תלווה אותו, אבל 'את העני', כשאתה נותן לו צדקה, לא תתן לו כסף, אלא 'עמך' במאכל 'עמך' במשתה תביאנו, על דרך מה שאמרו רבנן כי טוב לו עמך, עמך במאכל, עמך במשתה, שבכך הווי צדקה חשובה, שמקרב הנאתה כמו שאמרו זכרונם לברכה.
'לא תהיה לו כנושה' - לא מבקשים נושה ממש, שלא תהיה לו, שזה במתנה נתת לו הצדקה, אלא אפילו כנושה - לעבוד בו עבודה על הצדקה שנתת לו, כלווה שהוא עבד לאיש מלווה - לא תהיה לו, כי משלו נתת לו, וכמו שאמרו ברמז הנזכר לעיל.
'ולא תשימון' - אתם: עשיר הלווה ועני המקבל צדקה, 'עליו' - על האיש העושה עמכם חסד, 'נשך' - של עין הרע, הנושך את ממונו, במה שראיתם את עושרו, וידעתם אותו מן החסד שעשה עמכם, שאילולי שכיוון לשם מצווה, היה לו להסתירו ולא לגלות את עצמו, לעשיר בהלוואה ומתנה זו אשר עשה.

'שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב' - שמחו בה' - בשמחת ירושלים, הנקראת כסא ה', כמו שכתוב: 'שמחו את ירושלים' - בראות אותה בנויה, וכמו שכתוב בהתחלה: בונה ירושלים ה. ו'גילו צדיקים' - בקיבוץ גלויות בה, כמו שכתוב אחר כך: 'וגילו בה כל אוהביה', וכן כתוב אחריו: 'נדחי ישראל יכנס'. 'והרנינו כל ישרי לב' - בתחיית המתים, שאותם צדיקים עתידים להחיותם לעתיד לבוא. ... שבסדר הזה יהיו דברים אלו וכן בסוף אותו מקרא כתוב: 'שישו אותה משוש כל המתאבלים עליה,' כי האבל שהתאבלו על ירושלים, והמתים אשר מתו בחורבנה כשאר כל המתים בתחיית המתים, יתהפך למשוש וזה יהיה ממש כמו יובל שהשדות חוזרות לבעליהם, כי כן הגופות אז חוזרות לנשמותיהם.

'גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא' - שאין טוב לאדם ולנפש שתהיה בלא דעת, ידיעה הצריכה לה להכיר את קונה. וידיעה זו צריכה להיות נחקרת מראשה ושורשה, לידע אמיתות עניינו. ומה הוא מי שממהר ליישב בדעתו בלי חקירה ודרישה שורש וראש הבריאה וסיבתה הראשונה וסובר שתהיה כפי מה שהוא רואה ברגליים שלה, שהם העולם הזה הגשמי ממש, וכמו שכתוב: 'והארץ הדום רגלי', וודאי כי לא ראי זה כראי זה כלל ועיקר, ואף כי זה שורש לזה, הפרש גדול יש ביניהם, שצריך להיות מתון בעיונו, וזהו: 'ואץ ברגלים חוטא', ולכן יפה אני עושה להשתדל להיכנס בפתח חקירת ידיעה זו במתון על ידי הכתיבה, שאין אדם ממהר בה כמו שממהר בדיבור פה או במחשבה בלב, למען לא יאמר עליו הפסוק הזה, אלא אדרבא יאמר עליה פסוק האחר, והוא: 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף', ויהיה פירושו כך שהקדוש ברוך הוא חפץ בתורה זו אשר אוציא מפי מהכוח אל הפועל על ידי הכתיבה, שאין מדרש בלא חידושי תורה, שבהם הקדוש ברוך הוא בורא שמים חדשים וארץ חדשה.

מקום הניחו אבותינו להתגדר בו, שמא יזכה לראות הוא, מה שלא ראו הם זכרונם לברכה. ...
ואל יאמר: צעיר אני לימים, והם ישישים, ואיך אפשר שעיניים להם ולא יראו מה שאני הקטן רואה, שהרי ראֹה ראינו כמה אנשים גדולים וחשובים היושבים בארץ מרחקים וכתבו לנו דרך הילוכם שם, ואנו הקטנים היושבים פה, לא כתבנו להם כלום ממוצאנו ומובאנו, ולקץ הימים נועדו יחדיו הקטנים עם הגדולים, והיו מספרים אלו עם אלו דברי חכמות ומוסרים אשר כל אחד מהם השיב בארץ מולדתו. והנה הקטנים משמיעים לאוזנם, ומוציאים מפיהם קצת חוכמות אשר נתחכמו בהם בארץ מולדתם, וגם מהחוכמות הנמצאות בארץ הרחוקה ההיא, ארץ הגדולים, ויבקשו הגדולים לעשות כן, ולעסוק גם הם בחוכמות הנמצאות בארץ הזאת, מקום מעמד ומושב הקטנים, ולדבר בהם, ולא יכולו כי היו נעלמות מהם. ויתמהו האנשים החשובים תמיהה גדולה מאוד, באמור הלא אנו יודעים בבירור שאנחנו גדולים מכם וששכלנו זך יותר משכלכם, ואם כן איפוא, איך אפשר שתדעו אתם מה שאנחנו לא ידענו, כי אתם בקיאים בחכמות הנמצאות בארצכם ובארצנו, ואנחנו לא ידענו מהנעשה אצלכם כלום.
וישיבו הקטנים ויאמרו להם: אל ייחר בעיניכם דבר זה, שמכל מקום הרי אתם גדולים ממנו, שאף על פי שאין שכלנו זך כמותכם שהרי אתם מולידים בארצותיכם חוכמות ומוסרים כהרף עין מה שאין אנו יכולים לעשות כן במקומנו ארץ מולדתנו כי אם אחר טרחא ואתנח, מכל מקום טבע מקום מושבנו גורם להמציא לנו החוכמות האלה הרחוקות מטבע ארצכם, ולכן אתם לא ידעתם אותם, ואין דבר זה חסרון בדעתכם כי מקומכם גורם ואנחנו הקטנים שהשגנו גם מהחכמות הידועים לכם, הוא מפני ששתינו מימיכם אשר כתבתם לנו, לא שהיה כוח בדעתנו להשיגם מעצמנו.
כן אנחנו בני ישראל, 'א־ל אחד בראנו ואב אחד לכולנו' ותורה אחת הנחילנו וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כולם ניתנו למשה מסיני, ונשמותינו מתחת כיסא הכבוד הם חצובות אך לא במקום אחד יושבות, כי אלו מיימינים לזכות, ואלו משמיאילים לחובה, וכאשר יוצאות משם ובאות בעולם הזה חוכמתה ובינתה ודעתה של כל אחת ואחת מהנה, נוטה לטבע מקום מעמדה טרם צאתה, ואחת יודעת מה שלא ידעה חברתה, 'כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם', ולכן כל אחת ואחת צריכה להשתדל ליטול חלקה הראוי לה בתורתנו הקדושה כדי שלא תצטרך להתגלגל על ידה, זו היא דעת חכמי האמת.