מקצת שבחו
חכם משה אלשיך הקדוש, נולד לאימו ולאביו חכם חיים בשנת רס"ז (1507) באדרינופול שבתורכיה.
ראשית תורתו באדרינופול מפי מרן החכם יוסף קארו. לאחר מכן עבר לשלוניקי, שם למד תורה מפי החכם יוסף טיטאצאק. בשנת רצ"ה (1535) זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת. שם שימש בקודש כפוסק הלכה ודיין. לאחר שעלה רבו, חכם יוסף קארו לצפת, עמד לצידו, ובעת זקנותו אף היה חותם בשם רבו.
חכם משה אלשיך עמד בראשן של שתי ישיבות בצפת, בהן לימד את העיון בגמרא, אך עיקר ייחודיותו של חכם משה אלשיך היה בתורת הדרש. אל דרשותיו הגיעו רבים, ואף האר"י הקדוש, שחי באותה תקופה, הגיע לשמוע דרשותיו, ואמר שחכם משה אלשיך זוכה בפירושיו לכוון אל האמת. אך משרצה חכם משה אלשיך להיכנס לשיעוריו של האר"י הקדוש, לא הניחו להיכנס באומרו שתיקונו ושורש נשמתו הוא בדרש ולא בחכמת הנסתר.
בשנת שמ"ז (1587) נאלץ לגלות לדמשק כנראה בשל מגפה שפקדה את ארץ ישראל והפילה חללים רבים.
בשנת ש"נ (1590), הוא כבר בן למעלה משמונים שנה, יצא כשלוחא דרבנן לתורכיה, פרס וסוריה.
חכם משה אלשיך נפטר בי"ג ניסן ש"ס (1600) בדמשק, ונטמן בבית העלמין העתיק של צפת.
חכם משה אלשיך חיבר ספרים רבים בעיקר בדרש ובפרשנות: 'תורת משה' - על התורה. 'מראות הצובאות' - על נביאים ראשונים, פירושים על חמש מגילות, על ספר דניאל, משלי, איוב ותהילים. 'ירים משה' - פירוש על מסכת אבות. שו"ת מהר"מ אלשיך, ופירוש על ההגדה של פסח.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהכסף יוסר מבעלי השחוק וילך אל העני.
'לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים, והכסף יענה את הכל' - קורא תיגר על האוכלים ושותים ושמחים, ולא ישמחו לב דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים. ואומר: הנה 'לשחוק עושים לחם' - שהוא משתה כי אמרו רבנינו זיכרונם לברכה: 'לא נברא יין כי אם לנחם אבלים', וכן מצווה מן התורה לשמח לב העניים. ואמר: הנה 'לשחוק' - שהיא שמחה שאינה של מצוה, כי אם של שחוק וקלות ראש - עושים משתה ולא לאבלות שהוא הפך השחוק. וכן יין שלהם ישמח הנקראים חיים, ולא את העניים הנחשבים כמתים, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'עני חשוב כמת' - ומה עושה הקדוש ברוך הוא? - 'שהכסף יענה את הכל' - כי העשירים מרימים קול בשחוק, והעני מרים קול בכי על דלותו כי הוא תאב לכל דבר, ואלו אוכלים למעדנים על שמחת שחוק וקלות ראש - אז הכסף יענה את שתי הכתות, כי יוסר מבעלי השחוק וילך אל העני. נמצאו נענים שניהם לאיש כמשפטו.
ספר דברים טובים על קהלת, עמ' שנ"ד, הוצאת ווגשל, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שבחלק שאחזה בו, הוא תיקונה ואושרה.
יש חשקה נפשו בתורה, ויש בצדקה, ויש בגמילות חסדים, וההיקש ביתר מצוות. וגם בתופסי התורה יהי חילוף: זה חושק בתורה, וזה במשנה, וזה בתלמוד, וזה באגדה, וזה במעשה מרכבה, ומה נשתנו זה מזה? - אך הנה ידוע מרבותינו זיכרונם לברכה: כי כל הנפשות, אשר התעתדו לבוא בעולם עד סוף כל הדורות, שם במעמד הר סיני היו, ושם נמצאו. וכל נפש ונפש מישראל, יש לה אחיזה בתורה זה בבחינת חלק מצווה זו, וזה בזולת, וההיקש בכל השאר. וכל אחת מהנה, בחלק שאחזה בו, הוא תיקונה, ואושרה לקנות בו חיי העולם הבא. ... וכוונת התנא לומר: אל יקשה לאיש השגת העולם הבא, כי הנה ידמה לעיר שסביבותיה דרכים רבים, אין מספר, ובכל אחד ילך איש עדיה, כן בכל דבר שיאחז צדיק הוא דרכו ללכת לעולם הבא, כל אחד בבחינת חלק נפשו, ומאליו הוא חושק בעולם הזה, בצריך אל המתייחס אליה, כי הוא חלקו לבוא אל העולם הבא.
ירים משה על מסכת אבות, עמ' ט"ו-ט"ז, הוצאת ווגשל, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לרדוף השלום, מאהבת הבריות, גם למי שאינו חפץ בשלומך.
'הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' - לומר לך שתהיה כאהרון - הלא יכבד עליך הדבר כי רב הוא, אך אומר לך: 'הווי מתלמידיו' - שתהיה נכנס בסוג תלמידיו להיות מהן. ואשר תעשה הוא להיות 'אוהב שלום' - כלומר בהיותך בשלום עם רעך - אהב את השלום, בל תעשה מה שבו יאבד ממך, כי תשתדל תמיד לקיימו, ואם עשית כן, ורעך הוא המקלקל השלום אל תאמר: 'מה אעשה?! - הלא אני החזקתי בשלום, ואם חברי מאבדו - מה אוכל עשות, הלא האשם עליו'. לזה אמר: 'ורודף שלום' - שאם תראה השלום בורח ממך, אל תתייאש מלרדוף אחריו עד שתחזיר השלום למקומו ... ואשר תרדוף שלום, שהוא גם לאשר בלתי חפץ שלומך, אל יהיה השלום שתרדוף מן השפה לחוץ, רק מאהבת הלב, וזהו אומרו: 'אוהב את הבריות'.
ירים משה על מסכת אבות, עמ' מ"ז, הוצאת ווגשל, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאינו מצליח ללמוד עם רבים, יעשה לו רב, שילמדו לבדו.
'עשה לך רב' - אם בהיותך הולך למקום בית המדרש, אשר שם תלמידים רבים, אינך מצליח, 'עשה לך' - לבדך רב, שילמדך לבדך, ולא תמתין עד שהרב יבקשך ללמדך, לקיים מצוות ללמוד וללמד, כי אם אתה בקשהו ולך אליו, ואם לא ירצה, עשה אותו - כי תלך ותעשה לו כמה פיוסים וכמה תחינות והתנפל עליו עד שירצה. כי מעות אינך יכול לתת לו, כי 'מה אני בחינם אף אתה בחינם', אך 'עשה' - כלומר על ידי מעשה שתעשה בהשתדלותך יהי לך רב.
ירים משה על מסכת אבות, עמ' מ', הוצאת ווגשל, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד להעמיד את משוללי העמדה, להקימם לעסוק בתורה.
'והעמידו תלמידים הרבה' - ולא אמר 'למדו תלמידים הרבה', לרמוז מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק יזל מים מדליו' - יזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה, וזהו יאמר פה: אל תעשו עיקר התלמידים מבעלי הממון, כי אם 'והעמידו' את משוללי העמדה להקימם לעסוק בתורה כי הם העיקר.
ירים משה על מסכת אבות, עמ' כ"ד, הוצאת ווגשל, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד כי על ידי עשות צדקה, ימשכו הדורות עד שתתקיים מנת הארץ.
'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' - כי על ידי עשות ישראל צדקה ומשפט, יימשכו ויתקיימו הדורות עד לעתיד שתתקיים מתנת הארץ לאברהם ולזרעו. מה שאין כן אם, חס ושלום, יהיה הפסק בקיום הדורות על העדר צדקה ומשפט, שלא יתקיים המעותד לעתיד לאברהם. ובראות כי אין זה דרך ה', חלילה, לא יעשו הם צדקה ומשפט וימנע טוב גם מאברהם עצמו, וזהו: 'למען הביא ה' על אברהם, את אשר דיבר עליו'.
תורת משה על בראשית עמ' קמ"ה, הוצאת ווגשל, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שטוב לעשות קרוב אל דת התורה, ולא לגמרי מפני השלום.
יכולים הציבור להעמיד הדבר לדין תורה, שיפרע כל אחד לפי ממונו, אלא שנכון הדבר שלא יהיה לגמרי, אלא קרוב אל דין התורה ... ומכל מקום גדול השלום, וטוב לעשות קרוב אל דת תורה ולא לגמרי, כי כמה דברים אמרו חכמים זיכרונם לברכה כי טוב להותיר אדם מדין התורה מעט מפני השלום.
שו"ת מהר"מ אלשיך, עמ' קי"ז, הוצאת מישור, בני ברק, תשמ"ב (1982)
1600-1507