מקצת שבחו
חכם אברהם חלימי (סידי בהה) נולד לאימו ולאביו חכם בנימין חלימי, בשנת תקע"ח (1818) בקונסטנטין שבאלג'יר.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם בנימין חלימי ומפי חכם שמעון זרביב, שניהם מדייני קונסטנטין.
חכם אברהם חלימי נשא לאישה את בנדקיה, ביתו של חכם שמעון זרביב, ונולדו להם מספר ילדים, הידוע שבם הוא חכם פרג' חלימי שלימים שימש כרבה של קונסטנטין. חכם אברהם חלימי שימש דיין והיה מרביץ תורה בבית הכנסת המפורסם של חכם מסעוד זרביב. הוא נודע כמתמיד גדול ודרשן מחדש, ושמו יצא לפני בזכות חידושי התורה שלו.
חכם אברהם חלימי נפטר בגיל 72 ביום כ' בשבט בשנת תר"ן (1890).
חידושיו של חכם אברהם חלימי, יצאו לאור בספרים: 'ימי אברהם' - על הש"ס, 'והוכיח אברהם' - על התורה, 'משכיל לאיתן' - על תהילים, 'ויגד לאברהם' - הגדה של פסח, 'זכות אבות' - פרקי אבות, 'קנה אברהם' - חידושי תורה.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שיש לו שלום עם הכל, כל ישראל כללים בו, ודין רבים יש לו.
'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' - שעל ידי המחלוקת חסרון הפרנסה. כי אם הוא מבטל המחלוקות ותמיד 'רודף שלום' ו'אוהב את הבריות', ומוחל וסולח לכל מי שיקניט אותו, אם כן כל ישראל כלולים בו, ויש להם דין רבים ופרנסה בשביל רבים, ולכך יחולו ברכות לראש אותו צדיק כי דין רבים יש לו, אבל בעל המחלוקת הוא מפורש מבני אדם, ואם כן הוא לבדו יחשב ואין אחר עמו, ודין יחיד יש לו, ולכך נפסק מעליו צינור השפע כי פרנסה בשביל רבים. ומעתה זהו כוונת הגמרא: 'אמר רבי יהושוע בן לוי: בא וראה, כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקדוש ברוך הוא וכו', ולא עוד אלא שאין תפילתו נמאסת' . - הכוונה מאחר שהוא בעל ענווה, אם כן מוכרח הוא במעשיו, שמעביר על מידותיו ויש לו שלום עם הכל, וכל ישראל כלולים בו ודין רבים יש לו, שהקדוש ברוך הוא אינו מואס תפילתן של ציבור, שנאמר 'הן כביר לא ימאס' כמו שמבואר בגמרא. ולכן זה האיש שהוא בעל הענווה ודין רבים יש לו, אפילו שהוא מתפלל ביחיד, חשובה כרבים.
קנה אברהם עמ' 120, מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ב (2001)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד תרעומת שלומד רק בספרים ומה ששומע, ואינו כותב חידושיו.
'עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים' - שיש להבין, שהיה לו לומר שכל המעשים בספר נכתבים, מדוע 'מעשיך'? לנוכח כראוי. ועל פי האמור הנה נכון שהכוונה שהקדוש ברוך הוא מתרעם עם האדם ואומר לו: אינך לומד כי אם דווקא מה ש'עין רואה' - רוצה לומר: מה שכתוב בספרים, 'ואוזן שומעת' - רוצה לומר: מה שאתה שומע מאחרים, אבל אתה, אינך מעלה על הספר כלל. ואם תאמר שהוא קטן ואינו ראוי להעלות על הספר בדין כי קטן הוא, לכך נאמר: 'וכל מעשיך בספר נכתבים' - מעשייך דווקא, רוצה לומר: בחשבונך ומעשיך אתה מעלה הכל, רוצה לומר: אפילו חצי פרוטה שלא תשכח, ובדברי תורה לא חלי ולא מרגיש, ואפילו שהוא קטן יש תועלת גדול מחידוש אפילו שהוא קטן.
קנה אברהם עמ' 72, מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ב (2001)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שלעולם נהיה בגלות אם נתפוס שה' מחסה לעני ולא אנחנו.
'עצת עני תבישו כי ה' מחסהו' - זהו כוונת הכתוב: 'עצת עני תבישו' - ובאיזה סיבה טובה הוא באומרם: 'כי ה' מחסהו' - כלומר 'אם הקדוש ברוך הוא אוהב את העניים מפני מה אין מפרנסן' - והיינו: כי ה' היה לו להיות מחסהו ולא אנחנו, ולכך בא דוד מלכנו, עליו השלום, ואמר שאם תתפוס זאת הסברה, אם כן, 'מי יתן ישועת ישראל' כי לעולם נהיו בגלות כדי להציל מדין גיהנם, אבל על ידי הצדקה די לנו להינצל מגיהנם.
משכיל לאיתן, עמ' כ"ה, דפוס דוד עידאן, ג'רבה, תרצ"ד (1934)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד גם שכבר מת נקרא מתהלך, מצד שבניו אוחזים מעשה אבותם.
'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו'. - זהו: 'בתומו' - פירושו: כמו תם ונשלם. רצה לומר: שכבר מת ואף על פי זה הוא מרוויח ומוסיף, שנקרא 'מתהלך' ולא עומד. וזה מצד שהדריך בניו לעבודתו יתברך שמו. ואוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, והוא יש לו חלק במעשיהם הטובים ולימודם, ולזה גם במותו נקרא מתהלך. והיינו משום 'אשרי בניו אחריו' - כלומר זה מורה כי הם אשורים ולטושים אחריו בדרכיו.
קנה אברהם עמ' 69, מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ב (2001)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהעושה עם עמלי תורה, זוכה ויושב עם תלמידי חכמים.
'אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה' - והוא תמוה, כי מצוות צדקה סתמית היא, וכל הפושט יד אתה מחוייב לתת לו. ואם כן מה מצאו חכמינו זיכרונם לברכה, להנאת עצמם הם דורשים להוציא תלמידי חכמים מן הכלל לומר עשה עם עמלי תורה? - ועל פי האמור הנה נכון ונקדים עוד מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'כי בצל חכמה בצל הכסף' - כי המחזיק ביד תלמיד חכם, זוכה ויושב אצל תלמידי חכמים. ושמא תאמר כי מגרעות נתן לו, כי בזיון הוא לו שאינו יודע ללמוד, והקדוש ברוך הוא יושב ולומד עם התלמיד חכם, שתלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ובעולם הבא. ואם כן ביזיון הוא - זה אינו, כי שכרו - הקדוש ברוך הוא מלמדו תורה מפיו.
קנה אברהם עמ' 40-41, מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ב (2001)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להזמין העני מבעוד יום אל ביתו, שביתו מסוגר בליל פסח.
וטוב עין יהדר, מבעוד יום, אחר עניים מרודים, להביאם אל ביתו, והיו באוכלי שולחנו, כדי שימצא את ידיו לאמור בליל התקדש חג: 'כל דכפין ייתי ויכול', כי אם לא יזמינם מבעוד יום, איך ימצא ידיו ורגליו לאמור על שולחנו: 'כל דכפין וכו', וביתו סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא, העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים, והן קול לו קול אליו: 'כל דכפין ייתי ויכול', ואין לזרים אתו 'קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול', על כן, כדי שלא ימלא פיו חצץ וימינו ימין שקר, לקרוא דרור ביהודי אחיו ואין כל מאומה בידו, ראוי להזמין מבעוד יום. 'ועניים מרודים יביא בית' בפיוסים ודברים ניחומים כי הוא עיקר הצדקה כי אם ינהג בעצבון וברוח גבוה עמהם הרי הוא מקלקל חיים בחסד, ומי ביקש זאת מידו רמוס האומללים ולערוץ אנוש מן הארץ. אשר על כן יאמר נא ישראל: 'כל דכפין ייתי ויכול' - לדבר על לב העניים האומללים קרואיו, אשר זה עני קרא, והעני כסתה כלימת פניו, ולכן תשיב אמריו קול לו קול אליו.
'ויגד לאברהם', דף ט"ז ע"ב, דפוס אליהו בן אמסלג, ליוורנו, תרכ"ב (1962)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שעשיר ועני צריך להיות אהבה ביניהם, שכולם שווים במניינם.
'בגאות רשע ידלק עני, יתפשו במזמות זו חשבו' - כתבו המפרשים זיכרונם לברכה, שמילת 'עשיר' בחשבון קטן גימטרייה - י"ג, ועני בגימטרייה גם כן - י"ג, ואהבה גם כן - י"ג, לרמוז שהעשיר והעני צריך להיות אהבה ביניהם, ובזה מקיים העשיר מצוות צדקה, ואם העשיר שונא לעני ונוטל עליו גאווה, ודאי הגמור, לפי הדעת, שאינו רוצה ליתן לו הצדקה מצד הגאווה ומצד השנאה.
ומעתה זהו כוונת הכתב 'בגאות רשע' - שיש לו גאווה ואינו משגיח על העני מצד גאוותו ועל ידי 'ידלק' גופו נשרף, שאין מי שמשגיח עליו אבל 'יתפשו' - רוצה לומר: העני יש לו תפיסה להעשיר 'במזימות זו' - שהיא גימטרייה י"ג. 'חשבו' - יאמר לו נעשה חשבון, ביני ובינך כולם שווים במניין י"ג.
והוכח אברהם, פרשת קורח, דף קט ע"א, דפוס וזאן וברהמי, תוניס, תרע"ב (1912)