מקצת שבחו

'השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל' - נראה לבאר שהוא מדבר על לב העניים, היושבים לפניו ואומר להם, שאפילו שאתם רואים אותי בכל הכבוד הזה, איננו שווה לי שאנחנו בגלות תחת יד האומות, אבל אנחנו מקווים מה' יתברך, שלשנה הבאה בארץ ישראל 'איש תחת גפנו', ועוד לתקוע האמונה בלב המאמינים והשומעים, מאחר שעבר כל מה שעבר על אבותינו, ונגאלו מכור הברזל ממצרים, כל שכן, וקל וחומר, שנקל הוא בעיני המקום ברוך הוא, להוציאנו מהגלות הזה.

כשעלה רבין אמר אותה שמועה לפניו של רבי ירמיה, אמר: בבלים טיפשים, משום שיושבים בארץ חשוכה, אומרים שמועות מחשיכות' - אין כוונתו, חס וחלילה, למעט בכבודם, אלא להגדיל במעלת ארץ ישראל - רוצה לומר: אם היו בארץ ישראל, לא היו צריכים לאבד זמן באותם הוויכוחים, ובנקל היו מבררים כל הדינים, מפני שאויר ארץ ישראל מחכים ... וכן היו אבותינו, כשהיו יושבים על אדמתם, שהיו כלולים בכל חכמה עם יסודותיה, ונוספה נחלתם באוויר ארץ ישראל, המחכים בעליה, על כן הייתה חכמתם מכל הארצות בכפלי כפליים, ותאווה היא לעיניים, כמו שנאמר 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'

אח שקט ושליו הייתי בביתי, בעושר וכבוד נתגדלתי, בבית אבי ובארץ מולדתי, 'שבת אחים גם יחד' ישבתי, עם בני גילי ובני משפחתי, ובישיבת בית אבותי ה'יושבי על מידין' למדתי, ובכל זאת עול גלות בני ישמעאל לא סבלתי. ורוב תלאותיי עמהם בהקדמתי לספר 'דרך האמונה' סיפרתי.

'וירעו אותנו המצרים כמו שנאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה' - ועוד קשה: מה היא הראיה שמביא מפסוק 'הבה נתחכמה' - שלא היתה כי אם עצה לא מעשה. ויש לפרש על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שבלעם היה באותה עצה, ומצאנו עצתו בכל מקום היא לרעה, כי זה דרכו כסל לו, כמו שנתן עצה למדין להפקיר בנותיהם לזנות, כדי להכשיר את ישראל, וכן הייתה עצתו עכשיו. וזהו שאמר המגיד: 'וירעו אותנו' - כלומר שעשו אותנו רעים וחטאים לה', על ידי עצתם, והוא מה שאמר להם פרעה: 'הבה נתחכמה לו' - בלשון יחיד, כלומר שאיני מתיירא כי אם מן החיבור שיש להם, שעל ידי האחדות, הם מתרבים במצוות, ולכך אמר שהחשש שלי הוא 'פן ירבה' - כלומר במצוות, ונתן להם בלעם עצה להעביר על דת.

שמחו ישראל על בשורת הבנים, ואף על פי שידעו שיערערו על קבלת התורה, אמרו שהאמת אתם, מאחר שרואים בתורה מצוות וחוקים - הפך מה שיחייב השכל, נדמה בעיניהם שאבותיהם נהיו פתאים, ולכן קבלו התורה מאיזה איש שהיה חכם בחכמת הטבע או כישוף, והאמינו לדבריו על דרך 'פתי יאמין לכל דבר', מאחר שהמה לא ראו מעשה ה' כי נורא הוא, כאשר ראו אבותיהם. לפיכך אמר לו משה רבינו עליו השלום: 'והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם? - ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח' - כלומר שתאמרו אליהם: לא 'באוזנינו שמענו' ולא 'אבותינו ספרו לנו' כי אם בעינינו ראינו'.

בערי אדום יש להם יסודות החוכמה, שהם סדר הלימוד כמו שאמר התנא: 'בן חמש שנים למקרא' ולא פחות, כי הנער עדיין אין לו שכל לקבל כי ישתבש שכלו ... ומחמש שנים עד יוד, ילמד עמו תנ"ך עם פירוש רש"י, ושאר הפשטנים האמיתיים וצחות הלשון בחיתוך האותיות לדעת בין ימין ושמאל ... ואם דעת התינוק עני הוא, ואין יד שכלו משגת להבין בש"ס ובפוסקים, ילמד עימו ההלכות השייכים, באורח חיים ודיני איסור והיתר, שאם בעל מלאכה הוא יעשה אותה שלימה.

'כל דצריך ייתי ויכול' - פירש רש"י: שכל אדם יעשה עצמו כמי שצריך לאחרים, כלומר שלא יאמר אדם, הואיל ואני עשיר אקנה פסח לעצמי ואוכלנו אני, כולו לבדי, שנאמר: 'משכו וקחו לכם', לכך היו ישראל קוראים לאחיהם: 'כל דצריך ייתי ויכול' - כלומר כולכם צריכים להימנות על הפסח, שהוא נאכל על השובע.

'הרחמן הוא יחיינו ויקרבנו לימות המשיח' - ולא אמר: ויקרב לנו ימות המשיח - לומר לך שהוא תלוי בנו ובמעשינו הטובים, כדי לקרב אותו ה' אלינו, ולכך אנו מבקשים מה' שיעזרנו על דבר כבוד שמו.