מקצת שבחו
חכם שלמה חכים נולד לאימו ולאביו באיזמיר שבתורכיה.
חכם שלמה חכים נודע כגאון מפורסם ומובהק, ומתנהג בחסידות עצומה, כל ימיו עמל בתורה מבוקר ועד ערב, הרביץ תורה בתלמידים, והיה דורש לקהל. חכם שלמה חכים חתום על תקנות והסכמות רבות בעיר איזמיר כמו על הסכמת הספר 'הר המור' לחכם רחמים ניסים, גיסו של החכם חיים פלאג'י, ושם הוא מכונה 'הסבא קדישא'.
חכם שלמה חכים נפטר ביום י"ט סיון תקצ"ח (1838)
מעט מחידושיו יצאו לאור בספרים הבאים: 'כסא לשלמה' - דרשות, הודפס לראשונה, לאחר מותו, ע"י בנו, חכם שמואל חכים, בסלוניקי בשנת תר"ז (1847); ו'מלאכת שלמה' - חידושים על הרמב"ם, הודפס לראשונה, לאחר מותו, ע"י נכדו חכם אברהם דוד חכים, בסלוניקי בשנת תרכ"ג (1863).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד עניי עירך קודמים, שחלקם מופקד אצלך, שלא יכתתו רגלם.
חלק העני הוא פיקדון ביד העשיר, ומה שנותן לעניים אינו אלא משלהם, ולפי זה אין כאן מקום לתשלום גמול, שדי לנו שאנו עשירים ועושים כל צורכנו בממון העניים שבידנו, שהקדוש ברוך הוא נתנה לנו על מנת שניתן לעניים, וגם שנהיה אנחנו נהנים, על דרך שאמרו 'אפוטרופוס מותר ללבוש מכנסי יתומים כשהוא להבאתם', ואנו רואים ששכרה הרבה. ...
'עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמים' - ולכאורה, כיוון שכולנו 'בני איש אחד אנחנו', למה יגרע עניי עיר אחרת מעניי העיר? - אמנם על פי מאמרנו הקודם, שחלק העני מופקד בידי העשיר, מאתו יתברך, ושלו נתנו לו אחר כך, וודאי שלא יעשה ה' דבר כזה, להפקיד חלק העני עומד בחוץ אל ארץ אחרת, והוא צריך לכתת רגליו לבוא לעיר שהעשיר בתוכה, כי אם מפקידה ביד העשיר העומד עימו במחיצתו.
כסא שלמה, דף כ"א ע"א-ב, דפוס סעידה הלוי, שלוניקי, תר"ז (1847)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הגם שחכמים ועושים צדקות, הפירוד מונע מלהוריד השפע.
אשר בזה נחה שקטה חקירת העולם, אשר כולם תמהים לאמור מדוע היה הדבר הזה, אשר הראשונים היו טובים מאלו, והיה שפע רב בעולם, והיו שקטים ושאננים, איש תחת גפנו ותאנתו, ומן השפע היורד מן השמיים, היו אבותינו אוכלים בשפע, ועתה כל אחר הפוך, ושפע רב יש בעולם, אלא שהן בעוון, אומות העולם, נוטלים חלק בראש, ולהם לבדם ניתנה הארץ, ואם בשביל התורה, אדרבא, בדור הזה נמצא נבונים וחכמים יותר מדורות ראשונים, וגם צדקות וגמילות חסדים יש בדור הזה, כי לא אלמן ישראל,
אך לפי האמור למעלה, נחה שקטה החקירה הנזכרת, הן בעוון פירוד הלבבות ושנאת איש ברעהו כלה הכל, שכשם שלמטה הם נפרדים איש מרעהו, גם למעלה הם מתקוטטים ומקטרגים זה עם זה ומונעים השפע מלהוריד, כי כן נא לשון בקשה אוהבי ורעי, 'איש באחיו ידבוקו', 'והיו לבשר אחד', וכל אחד יחשוב את חברו כאילו הוא חלק מגופו ממש, ובכן וודאי יתמלא על חברו רחמים בראות בצרת נפשו, על המחיה ועל הכלכלה, וגם שרואה אותו, עושה שום דבר, אשר לא טוב הוא עושה, ויאמר לו: אחי היכן אתה, ואל נא תעשה ככה, ויקבל דברו וישוב מדרכו, ונמצא שהוא מזכה אותו, לא כן כשיש פירוד, חס וחלילה, שמלבד שלא יקבל דברו, אדרבה יתרבה הקטטה כנודע, ומובטחני שישראל קדושים.
כסא שלמה, דף קט"ו ע"ב, דפוס סעידה הלוי, שלוניקי, תר"ז (1847)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד סגולה לקרב הגאולה, שמרחם על ענייו ומורה אחדות ישראל.
'אמר רב: כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים' - נמצא שפדיון השכינה מן הגלות תלוי בידנו, ואוי ואבוי עלינו כי פשעינו האריכו קיצינו, הנה כי כן לכו נא הגברים, כל אחד ואחד, יפשפש במעשיו ויאמר: הן בעוון, בשלי הצער הגבוה, ומה נענה ליום הפקודה, 'ומה אעשה כי יקום א-ל וכי יפקוד מה אשיבנו', על אשר הארכנו גלות השכינה, ובמסתרים יבכה נפשו, וישוב אל ה' ולבקש מלבד 'סור מרע ועשה טוב' מצוות סגוליות לקרב הגאולה ובפרט לרחם על עניי עמו ככתוב: 'שמרו משפט ועשו צדקה', ואפשר שזה מורה אחדות ישראל, 'אחד באחד יגשו' אל כל אחד, על שום מה אדם נותן מלחמו לאחרים?! אם לא שמאמין שכולנו בני איש אחד אנחנו ... וזהו מה שרמזתי שעל ידי התשובה שמקרבת הגאולה, ויהיו תואמים מלמטה באחדות כאמור 'ויחדיו יהיו תמים', בין השם ובין הכסא יהיו תמים, ולא חסרים כמו עתה בזמן הגלות, אלא 'יהיו תמים', יראו עינינו בניין קודשנו בנוי ומשוכלל במהרה בימינו אמן סלה.
כסא שלמה, דף ס' ע"ב, דפוס סעידה הלוי, שלוניקי, תר"ז (1847)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לתקן את כל אשר עיוות תמיד, וזו תשובה בלא ייסורים
'הרב כבסני מעוני, ומחטאתי טהרני. כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד'. - יש לדייק אומרו: 'כי פשעי אני אדע' - שמה נתינת טעם הוא, למה שאמר: 'הרב כבסני מעווני' משום 'כי פשעי אני אדע'? אך ירצה: 'הרב כבסני מעווני' - מבלי ייסורים אלא בתשובה לחודה ... ולא אמרו: אלא תשובה תולה וייסורים ממרקים או יום הכיפורים מכפר, לזה בא ונתן טעם שנאמר זה: 'כי פשעי אני אדע, וחטאתי נגדי תמיד', ואני מתחסד עם קוני לתקן את אשר עיוותתי, ובכגון אלו די תשובה לחוד, אפילו לפני יום הכיפורים, ואפילו בלי ייסורים, וכיוון שכן 'תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין' - לגמרי, שלא ישאר רושם עוון כלל.
כסא שלמה, דף ב' ע"ב, דף ג' ע"א, דרוש א' תשובה, דפוס סעידה הלוי, שלוניקי, תר"ז (1847)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבצדקתה נעשה לה נס פרטי להציל היהודים כדרך הטבע.
'ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר: אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים' - שבאותו הדור נתחייב כליה בסיבת העוון ... ואינם ראויים לעשות להם ניסים כנגד הטבע והמערכה, אלא אפילו לעשות להם הצלה על דרך הטבע, וכל שהטבע והמערכה הם כנגדם - אין ראוי להצילם.
ומשום כך השיבה אסתר למרדכי ששלח לה, לבוא אל המלך להתחנן לו, ולבקש מלפניו על עמה, פיה פתחה בחוכמה ותאמר אליו: כל עבדי המלך, ועם מדינות המלך יודעים - אחת דתו להמיתו, אם כן דרך הטבע ומערכות מלכות הארץ: 'כל אשר יבוא אל המלך, אשר לא יקרא - מות יומת', ולא צריך עפ"י המלך, אלא אפילו עבדי המלך ועם מדינות ממיתים אותו, בלתי רשות המלך, ואם כן, צריך שיעשה לה נס חוץ מן הטבע, ואין דורו דומה יפה לנס בזה. וכתשובתו, שבוודאי יעשו לה, בשביל זכותה וצדקתה, נס פרטי להצילה, ואחר אשר היא באה אל המלך, ממילא ישראל יתנצלו בדרך הטבע כי כן הוא דרך העולם, כל אשר תאמר יינתן לה, מאחר והיא מלכה, ודבריה אחור לא ישוב ריקם. ...
וזה שאמר מרדכי: 'אל תדמי בנפשך' - לומר שאת צדקת, 'להימלט בית המלך' - בשב ואל תעשה, מפני שאת צדקת וחסידה מכל היהודים, שיש בהם כמה צדיקים וחסידים, 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת' - שאין הדור דומה יפה, ואין הקדוש ברוך הוא עושה להם נס, חוץ מן הטבע, לזאת אמר: 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות' - כדי שתהיה ההצלה על דרך הטבע, שדרך העולם הוא כשהמלכה מתחננת לפני המלך, אחור לא תושב ריקם.
כסא שלמה, דף ב' ע"ב, דף נ"ג ע"א, דרוש א' לזכור, דפוס סעידה הלוי, שלוניקי, תר"ז (1847)