מקצת שבחו

'אלה תולדות נוח' - פסל את הראשונים, שלא היו מתכוונים לשם מצווה, ולא להעמיד תולדות לקיום העולם, אלא להשביע את יצרם מפני הערווה, כמו שכתבתי לעיל: 'ויראו בני הא-לוהים את בנות האדם כי טובות הנה' - והוא כפשט הכתב, שפירש רש"י: 'בני האלוהים' - בני השרים והשופטים, ורוצה לומר: אלו הראשים, הרודים בעם ומיישרים אותם עשו כן, מה יעשו אזובי הקיר, באופן כי היו תרים אחר מראה עיניהם, ונושאים נשים לשם יופי, ובוחרים ובודקים היפה מן הכעורה, וזהו: 'מכל אשר בחרו'. ...
וסיפר הכתוב עד היכן הגיע רעתן כי לא היו מתכוונים בשום צד לקיום העולם כי אם לרוות צמאן, כי כאשר ראו שהאישה מעוברת, והיו חסים על יופייה פן יכחיש, היו משקים אותה סמים להפיל העובר, והיה זה מצוי הרבה, וזהו: 'והנפלים היו בארץ' - נפלים ממש, שלא היו מניחים אותם עד עת הלידה אלא מפילים אותם, וגם אחרי כן מופלג, שהיו שביעים ומואסים בהם, שאז 'ויבואו בני האלוהים אל בנות האדם, וילדו להם', ולא היו מפילים, לא היו משתדלים עם ילדיהם לגדלם ולנושאם 'כאשר ישא האומן את היונק', אלא זורקים אותן לאחר יד, כי לא היתה תכלית כוונתם אליהם, והמה מעצמם, היו גדלים בגבורה, 'אנשי השם' הם היו קוראים שמם כשיגדלו, כי לא היו קוראים להם הוריהם שם, לרוב שפלותם בעיניהם.

'ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, והכנעני אז בארץ.' - לפי שאמר לו ה': 'אל הארץ אשר אראך', וקיים לנו בהלכות קידושין: 'האומר לאישה, התקדשי לי על מנת שאראך בית כור עפר', אנו צריכים, שיראנה משלו, ולכן אברהם בשומעו דבר ה', אשר אמר: 'אשר אראך' - אמר שהיא עתה בלא בעלים, ויכנס לתוכה בלי בושה, והוא לא כן מצא: 'ויעבור עד מקום שכם' – ולא מצאו ריקן, 'עד אלן מורה' – ולא מצאו ריקן, שבכולן עדיין 'הכנעני אז בארץ' - הולך ותפס כדברי חכמינו זיכרונם לברכה, ולכן תמה על המראה, מיד: וירא אליו ה', ויאמר לזרעך אתן' - שעיקר כוונתי במה שאמרתי: 'אשר אראך' - לא לך, אלא על בניך, הכוללים בך, אמרתי כן, ובאותו זמן תהיה פנויה מבלי יושב. 'ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו' - במקום בניו, ופינה וישב במקום הפקר 'ההרה', כיוון שאין לו זכות עתה בארץ נושבת.

'והוא יושב פתח האוהל כחום היום - אמר רבי לוי: לעתיד לבוא, אברהם יושב על פתח גיהנם, ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה' - כמה תועלות נמשכו לו על-ידי מצוות המילה, שחתם בבשרו, שזכה וזיכה את הרבים, והעניין הוא כי הפתח עשוי לכניסה וליציאה, ואף שיהיה טרקלין גדול וכמה חדרים, ואוצרות ותחתיות ועליות, אם אין פתח - אין יוצא ואין בא, בחוץ יעמוד כל הרוצה להיכנס, כי אין בלתו. והנה ב' כיתות יש בבני העולם: יש שהיוו כבר בטרקלין, וקנו בה הויה וישוב ודירה, וכשרוצים לצאת, אם יהיה הפתח נעול - אי אפשר יהיה לצאת משם, והיה שם עצור כל הימים. ויש מימיו לא ראה אור, ורוצה מעתה להיכנס אליו, אם אין פותח לו הפתח - בחוץ יעמוד. והנמשל הוא שהטרקלין הוא התורה והמצווה, אשר ציווה ה' א-לוהינו ללכת בדרכיו, ולשמור כל אורחותיו, והפתח הוא המילה, והיוצא הוא האיש העובר אורח, וסר מאחרי השם, ויצא לחוץ, והנכנס הוא הגר הבא להתגייר, ולהיכנס בדתי תורת ה', ללכת בדרכיו, ואין לו מקום כלל להיכנס בלעדי המילה, כי היא המצווה האחת, שנצטווה אברהם אבינו, עליו השלום, ולכן אי אפשר לו להיכנס בגרות כי אם במצוות מילה, ולכן גר הבא להתגייר, מלים אותו, קודם כל דבר, הרי פתח טוב פתחת לגרים, שבו נכנסים לדת האמת ... גם פתח טוב לעוברים ושבים, אלו עוברים? היינו עוברים דרכה של תורה, שעל-ידי פתח טוב זה, הם שבים בתשובה וחוזרים למקומם, בראותם כי הפתח נעול. כי כיוון שהוא חתום בברית קודש, אף על פי שעשה את כל תועבות, אשר שנא השם - ישראל יקרא, ואין לו מפלט מלהיות נדון כישראל, גם היא עומדת למגן וצינה בעד החוטא.

'הולך צדקות זה אברהם' - שלא היה עושה כמידת כל אדם, בבוא אליו העני אז פתח ידו לתת לו, לא כן אברהם, אלא הולך הוא עצמו לחזר אחריהם ממקום למקום. ... או אפשר שדרוש 'הולך' - פועל יוצא, שהוא מוליך הצדקות מדור לדור, לשקע המצווה ביוצאי חלציו, ולא הספיק לו עשיית עצמו כמו שכתוב: 'כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.'

'רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים' - יען כי יצר לב האדם רע, ומשיא את האדם להיבטל מן התורה, באומרו אליו: למה תחסר נפשך מטובה, הלא טוב לך כי תעשיר, וכי יקום חילך בהתעסקך בסחורה ומשא ומתן, כל הון יקר תמצא - לזה אמר החכם, שזאת התחבולה תועיל להכניע היצר המשיאך, והוא כי תראה ותשער כי 'ממון חברך', שכבר קבלו וטרח בו הוא שלך, ותהיה לך בו חיבה יתרה כאילו הוא ממש שלך, כי זהו התכלית המבוקש, על פי רוב, ברוב האדם הרודפים אחרי העושר הוא להיות שומרים עליו, ושמחים בו בחיבה יתרה, אף שלא ייהנו ממנו, גם אתה כמו כן עשה, חשוב הוא בדעתך: הרי הוא שלך, 'והתקן עצמך', במה שהוא עיקר לך, והיינו: 'ללמוד תורה', שאתה משולל ממנה באמת, 'שאינה ירושה לך', אם לא תטרח ותיגע בה, אבל הממון – אפשר שיבוא לך בירושה בלי טורח ועמל, אכן היזהר בכך שיהיו 'כל מעשיך לשם שמיים', שתאמרו בפה מלא, שאני חושב כן, לשמו יתברך, לדחות היצר מעלי, שאם לא כן נמצאת חומד את מה שאינו שלך.