מקצת שבחו
חכם ניסים טרבלסי נולד לאמו מרת כמשנה ולאביו חכם יצחק בשנת תר"ע (1910) בג'רבה.
עוד בהיותו ילד, היה שוקד על תורתו, והיה עובר מבית כנסת לבית כנסת כדי ללמוד תורה. כשבגר למד תורה מפי חכם מכלוף עידאן, וחכם יוסף בוכריץ. בשנת תרפ"ט (1929) חכם ניסים טרבלסי נשא לאישה את עטירסה בת פנחס הטרבלסי, ונולדו להם תשעה ילדים. באותה שנה (לאחר פטירת חמותו), בהמלצת חכם יוסף בוכריץ, עבר יחד עם משפחתו, לעיר זרזיס בתוניס, שם שימש כמלמד תינוקות, שוחט, חזן ופוסק.
בשנת תש"ט (1949) חכם ניסים טרבלסי זכה ועלה לארץ ישראל, הוא הגיע לאשקלון, ולאחר תקופה קצרה התיישב במושב תלמים, בשנים הראשונות עבד כחקלאי במושב, ולאחר מכן כיהן כרב מושב תלמים.
חכם ניסים טרבלסי הנהיג את הציבור במושב תלמים במשך כ-50 שנה. הוא הקים את בית כנסת 'עטרת חן' בביתו, שם מסר שיעורי תורה. במהלך כהונתו כרב המושב, היה נוסע כל יום שלישי, לביתו של חכם רפאל כדיר צבאן ללמוד תורה יחד עם חכמים נוספים מהאזור כמו חכם אלמושיננו, חכם פרץ מימון, חכם שלמה מאזוז ועוד.
חכם ניסים טרבלסי נודע במסירותו הרבה, ואהבתו הגדולה לציבור, ובעיקר לילדים ולתינוקות של בית רבן, היה מקיים באופן קבוע יום לימודים מרוכז, אחר הצהריים לילדי המושב, שבו לימד קריאה חומש ועוד.
בשנת תשמ"ג (1983), לאחר פטירת אשתו, אסף חכם ניסים טרבלסי את חידושיו בספר 'אם הבנים שמחה'.
חכם ניסים טרבלסי נפטר ביום ט"ו סיון תשנ"ז (1997). לזכרו, הוקמה עמותת 'פאר ניסים' - כולל, גמ"ח ועוד.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאין בן ישי בא רק לזכות בארץ ולהיות לנו מדינה.
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק: 'מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם' - כי הטעם שנתארך הגלות, וכל מה שהתפללנו זה אלפי שנים לא נענינו, משום כל כוונתנו בתפילה על הגאולה היא רק על דברים הגשמיים, לזכות לארץ חלב ודבש, ולהיות לנו מדינה ושחרור מהגלות, אבל לא מתפללים על צער השכינה שהוא בגלות.
וזהו: 'מדוע לא בן ישי' - זה המשיח דוד בן ישי, 'גם תמול גם היום' - למרות מה שהתפללנו על הגאולה? משום 'אל הלחם' - שכל כוונתנו בתפילה רק על הלחם ודברים גשמיים.
ובזה יש לפרש הכתוב: 'שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך, יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך. הכוונה כשנתפלל על הגאולה צריך לשאול על 'שלום ירושלים' - תחילה להיות בית המקדש בנוי על תלו, ואחר כך נתפלל 'ישליו אוהביך' - על השלום והנחת הגשמי, ובזה תפילתנו תתקבל ונזכה להיות 'שלום בחילנו שלווה בארמנותינו' עם חיים טובים ומאושרים. אמן.
אם הבנים שמחה, עמ' רכ"ב, דפוס אורלי, תל אביב, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד טוב לתת דברים הנאכלים מלתת לעני כסף.
מובא בגמרא, במעשה של אבא חלקיה, שהצדקה הנותנת האישה, גדולה בערכה יותר משל האיש, משום שהאיש נותן רק כסף, והעני לא נהנה מיד מהצדקה שקבל, עד שיקנה ועד שיבשל ועוד, אבל האישה נותנת צדקה לעני, אוכל מוכן והעני מיד ייהנה. ובזה יש לפרש הכתוב: 'טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל' - הכוונה: 'טוב עין' - הנותן צדקה, 'הוא יבורך' - ויגדל שכרו יותר משאר האנשים נותני צדקה, כאשר 'נתן מלחמו' - ממש לחם מוכן לאכילה 'לדל' - שבזה מקרב ההנאה לעני.
וזהו גם רמז הכתוב: 'טוב פריי מחרוץ ומפז, ותבואתי מכסף נבחר' - הכוונה: 'טוב פריי' - כשאני נותן צדקה, יותר טוב אם אני נותן פרי מוכן לאכילה, יותר 'מחרוץ ומפז' - לתת לעני כסף או זהב, וכן 'ותבואתי' - דברים הנאכלים כמות שהם חיים', 'מכסף נבחר'.
אם הבנים שמחה, עמ' רי"ב, דפוס אורלי, תל אביב, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שעושים סעודה בראש חודש ניסן, שכל בני המשפחה נוכחים.
נוהגים לעשות בליל ראש חודש ניסן, סעודה מכובדת כאשר כל בני המשפחה נוכחים, ואחרי הסעודה מביאים קמח של חיטה ושעורה ודוחן, שנטחנו יחד ומגבלין אותם בשמן, וטועמים ממנו עם תמרים. ושאר מנהגים שעושים איזה משפחות, שלא להכניס אורחים וכיוצא בזה, אינו רק שיחת נשים זקנות.
אם הבנים שמחה, עמ' כ"ו, הוצאת דפוס אורלי, תל אביב, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד גדלו לה' איתי - כשהילדים הקטנים לומדים עם הגדולים.
ידוע שהקדוש ברוך הוא משתעשע בלימוד תורה של ילדים קטנים שהוא הבל שאין בו חטא, ובזה יש לפרש הפסוק: 'גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו' - שכאשר הילדים הקטנים, ההולכים וגדלים, יהיו לומדים בתורה, שכולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא עם הגדולים - וזהו: לה' איתי, בזה 'ונרוממה שמו יחדיו' - יהיה נחת רוח והתרוממות לה' יתברך בזה.
אם הבנים שמחה, עמ' ר"ג, דפוס אורלי, תל אביב, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד בצום, תפילה וצדקה יחזור לו תלמודו מצד השכחה.
מובא בגמרא: רב אחד שכח תלמודו וצם ארבעים יום וחזר לו תלמודו, וכן רבי אלעזר שכח תלמודו התפללו עליו חכמים וחזר לו תלמודו. עוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה: כשהאדם מתקשה בתלמודו ייתן צדקה ויבין התורה. ובזה יש לפרש הפסוק: 'וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל' - הכוונה הטעם שהאדם יצטרך לאחד משלושה דברים והם: צום קול ממון, שעולים גימטרייה: 'זאת' כידוע, כדי לזכור תלמודו, משום שהתורה שם אותה משה לפני בני ישראל, ולא שמענו אותה מפיו יתברך, וזהו רמז דברי התנא באבות: 'אם אין קמח אין תורה' - הכוונה אם אין קמ"ח - ראשי תיבות: קול ממון חולשה (רמז לתענית), שאם האדם לא יעשה אחת מג' הנזכר 'אין תורה' - לא יחזור לו תלמודו מצד השכחה.
אם הבנים שמחה, עמ' רכ"א, דפוס אורלי, תל אביב, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שזכו בתורה בזכות השלום והאחדות שעשו בזמן מתן תורה.
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ישראל זכו בתורה בזכות השלום והאחדות שעשו בזמן מתן תורה, ופירשו בזה הכתוב: ה' עוז לעמו יתן - זו התורה, על ידי - ה' יברך את עמו בשלום. ובזה יש לפרש הפסוק: 'לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום' - הכוונה באיזו זכות זכו ישראל, לתת להם התורה, הנקראת ברית.
אם הבנים שמחה, עמ' רי"ט, דפוס אורלי, תל אביב, תשמ"ה (1985)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מתי מגביה השליח הציבור קולו בתפילת הלחש של ערבית.
מנהגנו שבלילי יום טוב של פסח, הראשונים והאחרונים, ובליל שבועות, וראש השנה, וליל כיפור, וסוכות ושמיני עצרת, מתחיל השליח ציבור להגביה קולו בתפילת לחש של ערבית, מתחילת העמידה: ברוך אתה ה' וכו' עד 'מקדש ישראל והזמנים', ובלילי ראש השנה עד 'ויום הזיכרון', ובליל כפור עד 'יום הכיפורים', ואחר כך אומר רצה וכו' בלחש, וכפי הנראה תקנה קדומה היא. ולאחרונה יצא איזה מערער על מנהג זה כאילו המנהג הזה לא כפי ההלכה, וכבר רבני וגאוני הדור דחו דבריו מיסודם, ויצאו בכרוז בלהקת כמה רבנים שהמנהג שלנו יסודתו בהררי קודש, וכל המשנה ידו על התחתונה.
אם הבנים שמחה, עמ' ט"ז-י"ז, דפוס אורלי, תל אביב, תשמ"ה (1985)
1997-1910