מקצת שבחו

וכן תקנו חכמים לברך על כל מין ומין שנתן למזוננו, בתחילה ובסוף הברכות הראויות עליהם, ולא שהשם יתברך צריך לברכותינו, אלא כדי שמכוח הברכות הוא יברך אותנו, לפי שכל המברך מתברך. ולכן אשרי האדם שמברך אפילו את חברו, לפי שגם חברו יברך אותו, וכל המברך אחד מישראל יבורך מאת השם יתברך, באשר הבטיח הקדוש ברוך הוא בעצמו 'ואברכה מברכיך'.

רבן יוחנן בן זכאי שאל לתלמידיו, איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם? והשיבו לו תלמידיו איש איש כפי דעתו. אחד אמר חבר טוב, ואחד אמר שכן טוב, וכן כולם אמרו דבר אחד. ורבי אלעזר אמר לב טוב, ורבן יוחנן בן זכאי אמר להם רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. והאמת אתו, לפי שמן הלב באים התאוות והמחשבות. והמעשה הוא פרי המחשבה, ואם כן כשיש לו לאדם לב טוב, גם מחשבותיו ומעשיו יהיו טובים ונעימים, ויאהב קיום העולם וייהנה לאחרים משלו, וייטיב לכל, שהכל תלוי בלב, וכתוב 'כי השם יראה ללבב', ולכן טרם הכל יכין האדם את ליבו להיות טוב בעיני א-להים ואדם, ואז אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא.

יתחזק באהבת רעיו וחבריו, ויישב בנקיות בשמחה בשלום ובענווה בפני כל אדם, וילמד תורת ה' תמימה כי היא מחכימת פתי, להזהיר לאדם הדרך אשר יילך בה, להיות טוב לשמיים וטוב לבריות, והסכת בני בקיצור מה שהורונו רבותינו הקדמונים. ירגיל אדם את עצמו להיות בפיו מענה רך, שהוא משיב חמה, ולהרבות שלום עם כל אדם, ואפילו עם גוי בשוק, ולכבדו ולהקדים בשלומו ולהיות ישר ונאמן עמו, כמו עם בני ישראל, וגזלתו חמורה שלא יאמרו שתורתנו תתיר הגניבה והגזל. ואסור לדבר אליו תועה, ולהונות אותו אפילו בדברים. ולא יהיה בפיך אלא מה שבליבך, וכל מעשיך יהיו לשם שמיים. סוף דבר, עשה טובה עם כל אדם.

ומי ייתן ותהיה מלאכתי זו קלה כמות שהיא, לתועלת עצום לתינוקות של בית רבן, אשר בזכותם אנו חיים, שבראות התינוק בעצמו התועלת לא יהיה בורח מן הספר, כי סגולת הטוב והערב להיות נאהב, אבל אם הנער לא יכיר הטוב ההוא, וודאי שיברח ממנו. וזהו לפי קוצר דעתי כלל גדול בתורה למשוך אליה לב הנערים, להראות להם היופי והטוב והתועלת שיש בלימוד, ובראותם התועלת יכירו היופי ויטעמו הטוב, ויאמרו התינוקות זה לזה נדעה נרדפה לדעת השם ותורתו, ואשרי מלמדיהם.

בתחילה יאמר החזן 'שיר המעלות לשלמה אם השם לא יבנה בית', וכשפותחים הארון יאמרו בניגון כמו שאומרים ביום שמחה תורה זה הפיוט: שאו שערים ראשיכם, והינשאו פתחי עולם. יבוא ברינה מלככם, במקדש סף ואולם. ליוצר אדם בחכמה, תולה ארץ על בלימה. הודו לו ברכו שמו, שמו אדיר בסוד נעלם. צור כונן שמיים בתבונה, פתח לנו שערי בינה. נבוא אל חצרותיך בתהילה, ונברך שמך לעולם'. ואחר כך יעשו שבעה הקפות, ואחר כל הקפה יאמר החזן התפילה מהרב חיים יוסף דוד אזולאי, זכר צדיק וקדוש לברכה. ואחר התפילה השביעית יגמרו השיר, ומברך החזן למלך ולקהל.

וזה דרכי לנערים כשהם בני י"ב שנה, אחרי שמלאו כריסם ממעדני המקרא והמשנה וממאמרי עין ישראל, ובפרט מפירוש ר' שלמה יצחקי על התורה, שכל גופי תורה תלויים בו.

אחרי אשר הורונו חכמינו הזקנים: 'לפי דעתו של בן, אביו מלמדו'. ואף לזאת יחרד לבי, בראותי אשר נתן ספר הרב הגדול המיימוני או השולחן ערוך של הרב קארו, ביד אשר לא ידע ספר, לאמור קרא נא זה ... וגם בשולחן ערוך של הרב קארו, כבר נכתב מגלילי ידיו הטהורות, לאנשים אשר בארץ המה, לא לתינוקות של בית רבן. ובפרט עם הגהות הרב משה איסרליש. שבראות התינוק איזה מחלוקת על הדין, שזה אומר בכה וזה בכה, על הרוב תבולבל דעתו הקצרה מהכיל, וצריך שהמלמד בתחילה ילמדהו בדילוג סעיף מכאן, וסעיף מכאן, וזה בא בארוכה. ואין דעתו מתיישבת על הדברים והדינים הצריכים אליו לחנכו במצוות, ובין כך ובין כך הספרים הולכים לאיבוד, בעניין שההפסד ודאי גדול, והתועלת קטנה היא.

הזהירנו השם יתברך בפסוק אחר: 'לא תשנא את אחיך בלבבך', אף על פי שכבר הזהיר 'ואהבת לרעך כמוך'. ופירושו, אף אם חטא לך - לא תשנא אותו, ומחול לו ואהב אותו, אשר על כן הורו לנו חכמינו, שטרם שנלך לישן שנת לילה, צריכים אנו לסלוח לכל מי שחטא לנו.