מקצת שבחו

'כפה פרשה לעני' - 'פרשה' בדקדוק, כפי שעין רואה, כי לא כל אצבעותיה שוות, והיא הנותנת לכל אחד ואחד, כפי ערכו הראוי לו והנצרך אליו.
ואמר: למד מם - לומר עיקר עשות מצות הצדקה, תהיה עם עמלי תורה, כמאמרם זיכרונם לברכה, וזהו: 'שלח לחמיך על פי המים' - להעוסקים בתורה שנקראת 'מים', ואמר: 'כי ברוב ימים תמצאנו' - רצה לומר הווה שכרו אתו ופעולתו לפניו במעשה הצדקה, שמאמר: מאריכים לו ימיו ושנותיו.
ולזה רמז למד מם - רצה לומר יעשנו עם הלומדים בתורה, שניתנה ב-מ' יום ואמר: מם' סתומה - רמז יעשה: צדקה בהצנע לכת ולא יודיע מעשיו לבני אדם.

ביום א' של ראש השנה, אחר תפילת מנחה, קודם שקיעת החמה, הולכים אל הנהר, שיש בו דגים חיים ... הטעם לדגים, לפי שהדגים אין להם גבנונים, ועיניהם תמיד פקוחות כדי להתעורר העין הפקוחה שלמעלה, שרומזת על רחמים גדולים, ו'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל', ודבר סימן הוא לכך. ועוד שלא ישלוט בנו עין הרע כדגים שבים, ועוד שיהיו פרים ורבים כדגים.

'לעיני כל ישראל. בראשית' - על פי מה שכתבו זיכרונם לברכה: 'דברים שבכתב, אי אתה רשאי לאומרם על פה' - וזהו: 'לעיני כל ישראל. בראשית' - כלומר שיעסקו ב'בראשית' - היינו בתורה שבכתב, לראות בעיניהם, וזהו: 'לעיני כל ישראל' ודווקא קל.

'למנצח על הגיתית לאסף' - לפי שעיקר ניצחונם של ישראל הוא על ידי שהולכים בשלום ובמישור, וזהו: 'למנצח על הגיתית' - רוצה לומר: הניצוח ההווה מן הגיתית, שאמר לדרוך גתיו של רומי לעתיד, זה לא הוי מבלעדי שיהיה בנינו שלום ואסיפה אחת וזהו: 'לאסף' בדקדוק ודווקא קל.

'ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה' - והנה ידוע בנשיקת הצדיק, מתעורר על האדם, אם הוא אינו צדיק גמור אז מחייה אותו באותו נשיקה ומעוררהו משינת תרדמתו, ועל זה בקשה כביכול לאמור: 'ישקני מנשיקות פיהו', 'ואשר איננו טהור' - והוא טמא מחלאת העוונות, אז הצדיק ההוא מברר ממנו ניצוצות הקודש, ואז לא יעצור בו כוח לעמוד. ועל זה אמר: 'ותשק להן' - ובנשיקות זאת, כל אחד בוכה על חסרונה: ערפה בכתה על בירור ניצוצות הקדושה ממנה, ורות בכייתה היתה לעורר הנפש היפה שבה, בבכייתה לשוב לדת ישראל וליהדותם.

'והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש' - על ידי האחדות אז הגאולה תהיה לארץ וזה שרמז: 'והוא באחד' - שיהיה באחדות אחד, אזי 'ומי' – נוטריקון: ומשיח יבוא, 'וישיבנו' - שעיקר הגלות בעבור שנאת חינם, שהייתה בינינו. וזה שאמר: 'שרים רדפוני בגלות החיל הזה חינם' - כלומר בעבור שנאת חינם, ועל דרך שאמור זה לשונו בפסוק: 'חינם נמכרתם'.
ומן האמור שעל פי זה שמעתי מדין פה מדבר גדולות, אחד שהיה אברהם, אברהם אוהבי, כבוד מורינו הרב אברהם חמוי, ישמרו השם ויצילהו, במה שכתב שלמה המלך עליו השלום בשיר השירים בפסוק: 'אם תמצאו את דודי מה תגידו לו, שחולת אהבה אני' - כלומר: אמרו להשם יתברך, ידידי עוז, כי אני בגלות החיל הזה, חולה בעוון השנאה והפרוד, וזהו: 'חולת אהבה אני' - כי אין בינינו אהבה ואחווה. עד כאן תוכן דבריו, ישמרהו הרחמן ויצילהו.

'ועשה ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי' - החסד שעושים עם המתים אמת הוא לפי שאינו מקווה לתגמול שכר מן המת עוד. והנה נעמי היא תמרר באמריה לאמור: הן אמת, גדל חסדיכם עלי, אך במה אשלם לכם אני, כי אני חשובה כמת, שאינו יכול לשלם לאיש חסדו, לכן תפילתי לא-להי מרום, שיעשה ה' עמכם, חסד, ה' - בדקדוק ישלם ולא אני, יען כי כאשר עשיתם עם המתים, שאינם יכולים לשלם לכם חסדיכם, כן הדבר הזה עמדי, שחשובה כמת שאינו יכול לשלם גמול, אך ה' ישלם לכם גמולכם בראשיכם, ולא אני. או מגדת שבחן לאמור: שחסדכם הוא היה עמדי כמו החסד שעושים עם המתים, שאינם מכניסים בדעתם לקבל גמול עליו, כן התנהגתם עמדי, בלי כל דבר תגמול, יען מה יש לכם תקווה עוד ממני, חלף עבודתכם ואשלמה לכם, 'העוד לי בנים' כתוב וחתום, וגם כן 'כי מר לי מאוד מכם' - כנוי לממון, שאין לי גם ממון לשלם לכם, באופן 'כי יצאה בי יד ה' - מכל הצדדים, ואם כן על מי 'תשברנה' ועל מי 'תעגנה מבלתי היות לאיש'.