מקצת שבחו

וכזה וכזה יבקשו אופן כל ישראל, שלא לקבל לשון הרע, לא מגדול ולא מקטון, לא מיחיד ולא מרבים, אלא יתחכמו הם, הפך הנשלח להם, וזה טוב להם בעולם הזה ובעולם הבא, וכל שכן לא יחזרו הלשון הרע הנזכר ליד מי שנאמר עליו, כי זה עצת היצר הרע לחרחר ריב ומדון עד אין קץ באין סוף כדי שלא יחריבו ירושלים, כיוון שאנחנו רואים שהגיע זמנו להיבנות, וחכמי ישראל, וכל ישראל דעתם והשגחתם על ירושלים לטוב, כאשר שומעים ורואים בעיניהם, כמה נדבות אלפים ורבבות, התנדבו כל ישראל כרי לתקן ולבנות ירושלים. מי לחזק התורה ועבודה פה במקום, זה השער לה', מי לרופאים והוצאת חולים, אין סוף ואדם קדמון, מי לבנות בתים ובתי כנסיות מפוארות, אין סוף וקץ. ...
וכזה וכזה יבקשו כל ישראל להרבות שלום ובניין ירושלים, תבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן, ולא להפך. ואם יש יכולת בידם, יוכיחו בנועם שיח, פה מתוק מדבש לשני הצדדים, לזה כראוי לו ולזה כראוי לו, כי כל אחד ואחד יש בו צד טוב וצד שאינו טוב, ויניחו הטוב משני הצדדים, ויבטלו הרע משני הצדדים.

'ענתה רחל בראש' - נראה בזה יש לומר, שהרי היא מצוות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות. ואם כן למה צריך טלית כלל ליל יום הכיפורים? ועוד מה לנו להניח טלית בשבילה, הרי הנשים יתעטפו בטלית ויעשו תיקונה, והגם שאנחנו מבני בניו של רחל כמו שאמר אחר כך בדרוש הבא, בעזרת ה' יתברך, אפילו כך היה די לנשים שיעשו זאת. ועוד קשה שהגם שבשאר ימים איזה אישה יניח ציצית ותפילין כמו מיכל בת שאול שהייתה מנחת תפילין, כידוע מרבותינו זיכרונם לברכה, אפילו כך, בליל יום הכיפורים, לא ראינו שיזהיר להם הרבה, שיזהרו כל הנשים בליל יום הכיפורים, אלא ודאי ופשוט שעיקר התיקון הוא על ידי האנשים ואנחנו, בעזרת ה' יתברך, נחיה כלולים, בעזרת ה' יתברך, בכל מכל, ועל זה התיקון הוא על ידי בין עיקר התענית, בין הטלית, בין סוכה, וכזה ראה וקדש. ולא יישאר שום קושיה בעזרת ה' יתברך, כי משכיל על דבר ימצא טוב משפט אמת צדקה ישלום.

יש לומר שמשה רבינו, עליו השלום, היה עניו ואוהב אפילו אומות העולם, שנקראים האדם שנאמר: 'אדם אתם אבל אומות העולם נקראים האדם' כדברי רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'. ומשה רבינו, עליו השלום, אהב אפילו ערב רב והתפלל עליהם וכן רבן יוחנן בן זכאי מקדים שלום אפילו לגויים כידוע. וידוע שהאומות מונים לחמה שנקראת 'גדול' וישראל ללבנה שנקרא 'מאור קטן', כמו שאומר הזוהר הקדוש. וזהו שהיה נכנע לפני מי שגדול ממנו. וכן יש לומר על דוד המלך, עליו השלום, שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה במגילה ע"פ: 'ודוד הוא הקטן - שהיה מקטין עצמו בפני מי שגדול ממנו' - היינו אפילו בפני הגויים, שנאמר: 'ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש' והוא היה מלך גדול על כולם, ואפילו כך אמר.

וכל זה שאני משתדל בכבודם הוא כדי לקיים מצוות 'כבד את אביך ואת אמך', וכיוון שבא לידינו נאמר דרך רמז, דהיינו שישתדל האדם בכל מאמצי כוחו כדי לכבד הוא בעצמו את אביו ואימו, ובפרט אחר מותם. כי הוא להם נחת רוח עד מאוד, כשבנו לומד ואומר קדיש או הפטרה, וכל שכן כשדורש עליו הוא בעצמו, ובפרט במאמרי זוהר הקדוש. הוא חשוב למעלה הרבה.

יתרחק המחלוקת ויתקרב השלום, לפי שהשלום מהמידות השורשיות להשגת כל השלמויות. כי היא יסוד ועיקר הכל לקיום כל הבריאה, עד שבא מילת שלום במספר אותיות ארבע בשם ארבע אותיות, שהוא שורש כל השמות הקדושים. לרמוז שכשם ששם הוי"ה ממנו היו כל ההוויות, כך השלום ממנו נמשכים כל השלמויות וכל הקיומים. ולכן שמו של הקדוש ברוך הוא שלום, ו'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום', לפי שהשלום כולל כל הטובות שבעולם.

כל העושה צדקה מניח שלום בין הקדוש ברוך הוא ובין העני, שלא יתרעם על הקדוש ברוך הוא למה אינו מפרנסו, כי הוא זן ומפרנס אפילו לכלב ועורב, ומקרני ראמים עד ביצי כינים, שנאמר: 'או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי'. ואין מעוז ומגדול להינצל בעת צרה כמו כצדקה שנאמר: 'וצדקה תציל ממוות'. ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה, שמציל ממוות הגוף בעולם הזה והנשמה בעולם הבא. ועל ידי זה נכון גם כן הפסוק הנזכר, שנקט השלום כפול כי הצדקה ב' פעמים גורם שלום כפול הנזכר. ועל זה נכון הפסוק: 'נתון תתן', 'הענק תעניק', 'העבט תעביטנו' - הכל כפול, ונראים דברי אמת ושלום.

'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' - בהכרח היינו שממשיכים שלום ושפע וטוב בעולם על ידי לימוד התורה, הגם שיושבים בביתם ואינם הולכים מכאן לכאן.