חכם יעקב אמאדו


מקצת שבחו

חכם יעקב אמאדו נולד לאמו לאביו חכם דוד בשנת תק"ע (1810) באיזמיר. 
אביו חכם דוד אמאדו מגדולי חכמי איזמיר, מחבר 'תהילה לדוד', למד במשך ארבעים שנה את תורת הסוד בחברותא עם הראשון לציון, חכם יוסף רפאל חזן, סבו של החכם באשי חיים פלאג'י, ראש ישיבת 'בית יעקב רבי'. חכם יעקב אמאדו למד בישיבת 'בית יעקב רבי' מפי רבו חכם חיים פלאג'י, שאהבו כבן, וייקרו כתלמיד חשוב.
בשנת תקצ"א (1831) נפטר אביו חכם דוד אמאדו, ובשנת תקצ"ה (1835) הביא לדפוס, יחד עם אחיו חכם חיים משה אמאדו, את הכרך הראשון בספרו של אביו 'תהילה לדוד', ובשנת תר"ד (1844) הוציא לאור את הכרך השני. בשנת תרכ"ו (1866) הוציא לאור את ספרו השני של אביו 'עיני דוד', שגם הוסיף לו הערות.
בשנת תר"א (1841) פרצה שריפה גדולה באיזמיר, חכם יעקב אמאדו פעל לשיקום מוסדות הקהילה, ורק לאחר מכן דאג לשיקום ביתו. הוא הרבה במעשי צדקה וחסד, בגופו ובממונו. היה נאמן לגיוס תרומות עבור ארץ ישראל. סיגף עצמו בתעניות והיה מקבל כל אדם בשמחה. היה מלמד לרבים, והעמיד תלמידים אחריו.
חכם יעקב נשא לאשה את בתו של חכם יוסף בן עזרא, שהיה מרבותיו, ובשנת תרכ"ד (1864) הוציא לאור, יחד עם בנו חכם יוסף אמאדו, את ספרו של חותנו 'שולחן המלך' על משנה תורה לרמב"ם.
בשנת תרל"ב (1872), יצאה עלילת דם כנגד יהודי איזמיר מתושביה היוונים-נוצרים, ושניים מיהודי העיר נרצחו. 
חכם יעקב אמאדו נפטר בראשית שנת תרל"ה (1874) יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום י"ב בחשוון, יום בו, חכם אברהם פלאג'י', בנו של רבו חכם חיים פלאג'י, מזכירו בהספד בספרו 'אברהם את ידו', חלק ב' דרוש ו'. 
חיבורו 'אמרי אמת' - דרשות, יצא לאור, לאחר מותו, בשנת תרמ"א (1881) ע"י בנו חכם דוד אמאדו. דבריו מובאים גם בספרי רבו חכם חיים פלאג'י: בספר 'דרוש חיים' - דרוש שנשא בשנת תקפ"א (1821) ובספר 'גנזי חיים' - גט שסידר יחד עם חכם אברהם אשכנזי.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהטורח להביא טרף לביתו ולקרוביו, עושה צדקה בכל עת.
למרות שבעוונותינו הרבים היו מזונותיו מצומצמים, עם זה היה טורח ויגע להביא טרף לביתו, לו ולעשרה נפשות הסמוכים על שולחנו מקרוביו העניים והאביונים, שוודאי שגדולה מעלתו ושכרו מרובה בהיותו 'עושה צדקה בכל עת', שגדולה כוחה של צדקה. וכמאמרם זיכרונם לברכה במסכת בבא בתרא דף י' עמוד ב': 'אמר רבי אבהו: שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כוחה של צדקה, אמר להם: צאו וראו מה פירש דוד אבא: פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד'. עד כאן ...
נראה שזוהי כוונת המאמר ... 'פיזר נתן לאביונים' - רצונו לומר: כאדם שהוא מפזר תמיד ונותן לעניים אפילו בשעה שאינו מחויב, הנה שכרו אתו שצדקתו עומדת לעד, שהקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות לעשות צדקה בכל עת, ויזכה לעשות צדקה תדיר לעד לעולם.
אמרי אמת, דף כ"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"א (1881
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד רמז לחזר אחר עשרה במצוות ברית המילה.
'בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'. - עיין בזוהר הקדוש, פרשת לך לך, שפירש כל הפסוק בעניין המילה ... ולפי מה שאמרו: 'ובכל מקום אשר אזכיר את שמי' - זה אות מילה, שכתוב בה: 'סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם', אפשר לומר תיבת 'אבוא' שהוא גימטרייה עשרה, שבה הרמז למה שכתבו הטור והשולחן ערוך ביורה דעה סימן רס"ה בשם רב צמח גאון, שמצווה מן המובחר לעשות המילה בעשרה. עיין שם. וזהו שרמז לנו ש'בכל המקום אשר אזכיר את שמי' - שהוא אות המילה, 'אבוא אליך וברכתיך' - שצריך לחזר העשרה, כמספר 'אבוא', שכל מקום עשרה שכינה שורה.
אמרי אמת, דף מה ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד הברכה שיש לאומות, במה שנהנים ישראל בעולם הזה.
בעניין חלוקת העולמות, שחלקו יעקב ועשו, שיעקב לקח עולם הבא ועשו לקח עולם הזה: איך אנו אוכלים ושותים ונהנים מן העולם הזה? - ובפרט ברבות הטובה אלינו, שיאמרו הגויים שהכל הוא גזל בידינו. ורבו התשובות בדבר. ורבני אשכנז באו אל הישוב שמה שאנו אוכלים בעולם הזה הוא מתרומתו של הקדוש ברוך הוא, מדין מצוות תרומה מתרומתו יתברך ... יוצא לנו מזה שכל הפוחת תרומותיו ומעשרותיו, מליתן אותם כראוי, שכמו שהוא פוחת כך פוחתים לו, ואם לא ייתן לכהן וללוי מתרומותיו ומעשרותיו כלל, גם השדה לא תיתן לו מאומה. לא כן, אם נתן מעשרותיו כראוי, שזכה מוסיפים לו. ואם כן, הנאה גדולה יש לאומות העולם במה שאנחנו אוכלים בעולם הזה חלק מתרומותיהם, שהם חייבים ליתן לו, שעל ידי זה ארצם תיתן יבולה ועצי השדה יתנו פריים, ואם זכו מוסיפים.
אמרי אמת, דף מט ע"ב, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבניו סביב לשולחנו, לספק צורכם שיהיו חכמים יותר ממנו.
'בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך' - דהיינו: בעלי חוכמה והוראה כמו שכתבו המפרשים, והיינו: משום להיותם תדיר 'סביב לשולחנך' - שהם סמוכים לך, להיות מספיק צרכיהם, ולא יצטרכו להיות טורחים במזונם, ובכך מחודדים שמועתם, להיות בעלי חוכמה.
ומשום כך דייק יפה לומר: 'הנה כי כן יבורך גבר' - רוצה לומר: שבכגון ברכת ה', הלא וודאי צריכה רבה להיות 'יבורך גבר' - שיזכו לבנים מחודדים בתורה יותר מהם, בהיותם הם חיים וקיימים, להספיק צרכיהם, ולא להטרד במזונותיהם, ולא ישלוט בהם עין העולם, להיותם סובבים בתוך זמנם.
אמרי אמת, דרוש י"א לנישואין, דף ל"ט ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא יטריח עצמו בלימוד קשה בשבת משום חלול שבת.
'התינוקות לא קוראים בתחילה בשבת, אלא שונים בראשון' - ופירשו רש"י והר"ן: אין מתחיל ללמדם בתחילה בשבת, בדבר שלא למדו מעולם אבל בדבר שלמדו כבר בפעם הראשונה, שונים ולומדים. ...
וראיתי להחכם 'עמודי שמיים' ... שבימי החול יעסוק במשא ומתן סדיני התורה בעניין עמוק ופלפול, להוציא שבת, שלא יעסוק גם בעבודת התורה, לא אפילו במלאכה קלה, כעניין שאמרו: אין שונים בו בתחילה, מפני קושי הלמידה, שזה בכלל אזהרת השביתה, אלא יחזור על תלמודו, הרגיל על לשונו, ויעיין בדברי אגדה המושכת ליבו של אדם. ... שלא יטריח עצמו בעיון עמוק, ואין צורך לומר, שלא יטריח עצמו בלימוד הגמרא, שגם זה נחשב חילול שבת. ... והרב המאירי ... אסרו להטריח נפשו, שהוא יום מנוחה ועונג, והוכיח כן מסוגיה, שבנדרים הנזכרת, שאמרו: 'תינוקות אין קוראים בתחילה בשבת', והגם שהסוגיה אמרו בתינוקות, מכל מקום יש ללמוד גם לגדולים בהדרגה, שאם הש"ס, נשמע לנו בלימוד, שאינו קשה אלא לגבי תינוקות, כיוון שלפי שכלו, ולפי שניו מצטער בלימוד זה, וחסרוהו הוא הדין בלימוד ועיון עמוק, שגם הגדולים והמבינים טורחים בו להבין ההלכה, יש לאסור בשבת בכל העיתים.
אמרי אמת, דרוש להספד, דף נ"ה ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד עיקר גדולתו בקיום התורה, שמקרב את הגאולה.
שעיקר גדולתו אינו אלא שעל ידי זה מקרב את הגאולה, שאין הדבר תלוי אלא בקיום התורה ומצוותיה, שהקדוש ברוך הוא ושכינתו בגלות עמנו, ועל ידי השתדלותו בקיום התורה והמצוות, ימהר להחיש גאולתה להקים אותה מעפר, וישועתה לנו עמה.
אמרי אמת, דף כה ע"א, דפוס אברהם פונטרימולי, איזמיר, תרמ"א (1881)