מקצת שבחו

'טוב איש חונן ומלוה, יכלכל דבריו במשפט. כי לעולם לא ימוט, לזכר עולם יהיה צדיק' - מה שאמר כאן: 'טוב איש חונן ומלווה' ובתנאי ש'יכלכל דבריו במשפט' - שאמרו חכמים לפתוח לו תחילה לשם מתנה, והאיש העושה זאת ודאי 'כי לעולם לא ימוט' - שלא ירד מנכסיו אף על פי שאמר הכתוב 'כי' - כלומר בגלל הדבר הזה. ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כי - בגלגל הדבר הזה' - רצה לומר: שזה הוא גלגל שחוזר בעולם. אם לא בא הוא, בא בנו או בן בנו
או מי ש'יכלכל דבריו במשפט' כמו שאמרנו, ויעשה זה ההשתדלות ודאי 'כי לעולם לא ימוט', ולא יצטרך אל אחרים שיחזיקו בו, על דרך מה שאמר הכתוב: 'כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו'.
וזה האיש נקרא צדיק על דרך מה שאמר הכתוב: 'לעולם לא ימוט' - וזה האיש נקרא צדיק, אבל זה האיש 'לזכר עולם' כפי ערך כל הדורות 'יהיה צדיק', ויחשב לצדיק גמור.

'הצבי ישראל, על במותיך חלל' - שכל זמן שהצדיק בעיר הוא מגן על העיר, וזה שאמר דוד המלך 'הצבי ישראל' - שעכשיו מדבר על ארץ ישראל, שנקראת צבי. כמו שאומר הכתוב: 'צבי היא לכל הארצות'. ואומר: 'צבי ישראל' - עד עכשיו לא היית יראה אם יבואו עליך אויבים, מפני שהיו בך צדיקים אבל עכשיו שמתו שאול ויהונתן 'על במותיך חלל', בר מינן, יפלו ישראל חללים על במותיך, שזה לא תמיהה כך, כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כלומר: 'איך נפלו גיבורים' - כאלו נפילה שלא כפי הטבע? אלא בהכרח לומר שזה היה מאתו יתברך, ולא עשו האויבים שום דבר אלא מאת ה' הייתה זאת, לייסר את ישראל, שכפי הטבע לא היו יכולים להם האויבים.

בתורה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק 'ואהיה אצלו אמון' - אמרה התורה: 'בי ברא הקדוש ברוך הוא את העולם', אם כן הפועל הוא התורה והפעולה היא העולם בכלל. אם כן חיוב הוא שיהיו כל העולמות נכנעים ומשועבדים לתורה, לעשות בהם כרצונה. ולכן כל מי שעוסק בתורה ומידבק עמה, יש לו יכולת בכל העולמות, מפני שהם הם בעלי התורה..

'הוקע רגליך מבית רעיך פן ישבעך ושנאך' - ורצה לומר: שיותר כבוד יעשה האדם לחברו כשהוא רחוק, ממה שיעשה כשהוא קרוב. שכשהוא קרוב ליבו גס בו, והוא עליו למשא כבד ולטורח, לא כך כשהוא רחוק שתמיד ליבו תאב אליו ומשתוקק אליו, לעשות עימו חסד. לכן הזהיר שלמה המלך, עליו השלום, בחכמתו: 'הוקע רגלי מבית רעיך פן ישבעך ושנאך'.
ולהיות שהאדם תמיד דר עם אביו ועם אימו, ועכשיו שהוא דר עימם, הוא מעותד שיהיו עליו לטורח. לזה אמר בעל מאמר: בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו, אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני' - כלומר יודע שאתה תמיד תכבדני, אבל זה הכבוד אין אני מחזיק לכם טובה עליו, מפני 'שמרחוק ה' נראה לי', ואילו הייתי דר בינכם אפשר שלא תכבדוני. אם אתם מכבדים אב ואם, שהוא דר עימכם, 'מעלה אני עליהם', אף על פי שאני רחוק, 'כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני', שזהו נקרא כבוד באמת. אבל אם אינם מכבדים אב ואם, אף על פי שמכבדים אותי, זה אינו כבוד, שאילו יצויר, הייתי אני דר ביניהם כמו אביהם, לא היו מכבדים אותי.

'וראה בנים לבניך שלום על ישראל' - ומה הוא הטוב שתראה בנים לבניך? - שהיו כולם רואים בנים לבניהם. כמו שנאמר במדרש רבה על 'עושה שלום על ישראל' - שלא יהיו קטטות ומריבות, לא על שיצטרכו לגט חלילה ויבום, ולא על דיני ירושות, וזהו: שלום על ישראל".

'וכל לבב דווי' - מעשה אחד, שראיתי שאלכסנדר מוקדון כשנטה למות ציווה לאמו שתעשה סעודה אחת גדולה לאחר מותו, ותקרא לכל העמים לאכול מן הסעודה, אבל בתנאי שתכריז, שכל מי שיהיה לו, הן איש הן אישה, כאב בלבו שלא יאכל. וכן עשתה. אבל עשתה הכרזה שלא יאכלו מן הסעודה אלא שמחים וטובי לב, וכולם יצאו אחר שהיו מוכנים לאכול. באותה שעה אמרה היא: מה זה שהלכו? אמרו לה, שאין אדם אחד שאין לו כאב לב. באותה שעה הבינה, שמה שצווה לעשות, זה היה לנחם אותה, מפני שכבר ראתה שלא היה נברא בעולם, שלא היה לו כאב לב. וזה שכתוב: 'שכל לבב דווי' - כי יש לב בלא כאב?!

'ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו' - ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן שהייתה שרה קיימת היה נר דלוק מליל שבת לליל שבת, והייתה ברכה מצויה בעיסה וכו'. ומאומרו: 'היה נר שבת דלוק מליל שבת', ולא אמר: היה נר דולק לעולם, כוונתו לומר, שהייתה שרה אימנו נותנת שמן בנר ליל שבת שיעור, שתדליק ליל שבת, והייתה ברכה מצויה בשמן, שהיה דולק עד ליל של שבת אחרת, ואז היה כלה השמן, והייתה נותנת בו שמן אחר.