מקצת שבחו

מצווה זו של קבלת עול מלכותו עלינו, נוהגת בכל מין כללות עם בני ישראל יחד כולם עשיר ואביון, חכם ועם הארץ. כולם כאחד מקבלים עול מלכותו עלינו, 'שמע ישראל ה׳ א-לוהינו ה׳ אחד'. ובשאר פרטי תורה יש מהם חכמים, יש מהם עם הארץ, יש מהם מרובים במצוות, ויש מהם כמה וכמה מיני מינים, ויש מי שנפשו חשקה במצווה זו יותר מאחרת. כאשר אמרו: 'אביך, במה היה נזהר? - במצוות ציצית'. ואמרו: 'אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ' שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו'.
וכן אומרו: 'ויקחו לי תרומה' - כביכול אותי אתם לוקחים, זהו קבלת א-לוהותי עליכם. משפט השווה יחד כולם כל קהל עדת ישראל, ואחד זה 'מאת כל איש אשר ידבנו ליבו' - איש איש לפי מהללו חשקו בתורה ובמצוותיה 'תיקחו את תרומתי' - תלמדו ממעשיך הטובים ומתורתו הקדושה. חוזרני למה שהיינו בו, שבלי בית המקדש אשר ישרתו בם בקודש, צריך שתהיה תחילת עשייתם לשם גבוה, לשם הקודש.

אביו שהולידו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא. ומשנה שלמה שנינו באלו מציאות: 'אבדת אביו ואבדת רבו - של רבו קודם. היו אביו ורבו נושאים משא - של רבו קודם לשל אביו. ואם היה אביו תלמיד חכם של אביו קודם'. - והיינו שאם היה אביו תלמיד חכם - של אביו קודם, משום שכיוון שהוא תלמיד חכם, אי אפשר שלא למד ממנו. ונמצא יש באביו שתיים בידו, הביאו לחיי העולם הזה, והביאו לחיי העולם הבא, וכן הלכה.

וכן המנהג פה עיר הקודש ירושלים תבנה ותיכונן. כי תרומת איש אשר ידבנו ליבו להקדיש מנכסיו לתלמידי חכמים על מנת שיכתבו לו תנאיו. תכף ומיד כותבים ונותנים לו כל מה ששואל, טרם יחזור בו או טרם יקפידו עליהם, ובטלו מעשה ידיהם.

'תקוני דאתתקן דאיצטריך לאתבכרא' - ישתבח שמו, מרוב גדלות ענוותנותו, כביכול עיקר הכל ניתנו ביד ישראל עמו, חבל נחלתו, בניו היקרים עד שהוא עצמו צריך להם כמו שאמר רבינו זכרונו לברכה בדרושי קריאת שמע, זכרונו לברכה. והנה הכתוב אומר: 'תנו עז לאלוהים' - כי כביכול ה' יתברך צריך עזר וסיוע וכוח ממעשה ישראל התחתונים יעיין שם. והוא שעל ידי עסק התורה וקיום המצות של ישראל, ובפרט בתפילות שישראל מתפללים, על ידי כן מתבררים הברורים של שארית המלכים.

'כאשר מתבשמת צדק זו ממשפט, אז נקראת צדקה, והעולם מתבשם בחסד ומתמלא ממנו'. - פירוש הוא מה שאמר רבינו זכרונו לברכה בשער מים דוכרין ומים נוקבין פרק י"ד כנודע: שהצדקה שנותן הצדיק לצדק, הם החסדים הנקראים שלום וצדקה. ואז צדק שהוא בחינת הדינים והגבורות מתמתקות על ידי החסדים, שהם ה' ואז מצדק נעשית צדקה יעויין שם, והשאר מובן.

ואחר כך יעמודו רגליו על הר הזיתים, ביום ההוא וישתלם קומתו, נאמר עליו: 'הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבוה מאוד' - ישכיל מעשיה, בסוד 'ונחמד העץ להשכיל' - עץ הדעת. ירום מיצירה, ונישא מבריאה, וגבוה מאצילות, מאד - אותיות אדם הוא אדם קדמון. אז יבא משיח וכולי, כי בהגלות רגלי אדם קדמון על הר הזיתים, אשר בתוכם מתלבש האין סוף כנזכר לעיל. ואז 'היה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים הראשונים' - זאת אומרת שמלכות של אדם קדמון הנקרא עתיק יומין דאצילות עד כאן לשונו.

וככל התורה הזאת כתב גם כן בספר מה שאמר שם זכרונו לברכה. ובכל תפילות התחתונים מעלים מים נוקבין וכפי כוונתם ומעשיהם בעת ההיא, כך גודל תיקונם להעלות ניצוצות רבים של מים נוקבין. אם בכמות אם באיכות, ובכל יום ויום מעלים ניצוצות חדשות, וזהו גודל מצוות התפילות והמצוות. ואין כל האנשים שווים, כי כל אחד מעלה כפי בחינתו הראויה אליו, ולכן הכל צריכים זה לזה, ולא יוכל אחד מישראל לעשות מה שיעשה חברו, יעיין שם.