מקצת שבחו

חכם משה איררה, נולד לאמו ולאביו חכם אברהם בשנת תרל"ח (1878), בעיר סלוניקי העות'מאנית. 
תורתו למד מפי חכמי עירו, גדל בתורה והיה למורה הוראה. עסק בתורה, ולימד בבית המדרש 'אור החיים'.
בשנת תרע"ב (1912) עברה סלוניקי לשליטה יוונית, ומאז הקהילה היהודית בסלוניקי, שכונתה בעבר 'ירושלים של הבלקן', הלכה והתדלדלה. היהודים שהיוו רוב אוכלוסיית העיר, ושלטו בכל תחומי הכלכלה, נדחקו ממעמדם. תוך מעשי שוד וביזה. בשנת תרע"ז (1917) פרצה בעיר התחתית שריפת ענק, בה נשרפו 34 בתי כנסת מתוך   37 בתי כנסת, כל בנייני מוסדות הקהילה, עשרה בתי ספר יהודיים, ובתי עסק רבים. 70 אלף איש הפכו חסרי בית, מתוכם 56,000 יהודים. במקום לסייע לקהילה היהודית, הממשלה היוונית הפקיע את שטחי השריפה מבעליהם, כך נטלו מהיהודים את הבעלות על נכסיהם. בשנת תרפ"ב (1922), עם תום מלחמת יוון-תורכיה, הגרו לסלוניקי 117,000 יוונים-נוצרים, שהפכו לרוב תושבי סלוניקי. בשנת תרפ"ד (1924) אומץ בסלוניקי החוק היווני, בה חלה חובת שבתון בימי ראשון. בשנת תר"צ (1930) הוקמה התנועה הפאשיסטית אנטישמית 'ההתאחדות הלאומית של יוון', ובשנת תרצ"א (1931), 2000 פורעים פרצו לשכונת היהודים קמפל, והעלו אותה בלהבות. מהלך אותם שנים עזבו כ-30,000 מיהודי סלוניקי את העיר, כ-20,000 מתוכם עלו לארץ ישראל.
בשנת תרצ"ב (1932), חכם משה איררה, זכה ועלה לארץ ישראל, התיישב בתל-אביב. הוא היה רב בית הכנסת 'אליהו הנביא' ברחוב לוינסקי, ושימש רבם של יהודי סלוניקי בעיר. בשנת תרצ"ד (1934), נפטרה עליו אשתו בדמי ימיה, מרת פלטה. לזוג היו חמישה ילדים, בנם חכם אברהם נפטר בדמי ימיו. 
חכם משה איררה מונה לאב בית דין בבית הדין הרבני בתל-אביב, על ידי הראשון לציון, חכם בן-ציון מאיר חי עוזיאל, שהכירו עוד בזמן כהונתו כרבה של סלוניקי בשנת תרפ"א (1921). שיעורו הקבוע בגמרא של חכם משה איררה היה בבית ועד הקהילה בתל אביב.
חכם משה איררה נפטר ביום כ"ז בסיוון תשי"ח (1958).
חיבורו נותר בכתב יד, והוא נשתמר בגנזי ישיבת 'פורת יוסף' בירושלים. נכדו, החכם משה הררי זכה להוציא לאור את כתב היד וקרא לספרו בשם 'כתבי מהר"ם איררה - פסקים ודרשות'.