מקצת שבחו
חכם ישראל יעקב חגיז נולד לאימו שרה ולאביו חכם שמואל בשנת ש"פ (1620) בפס שבמרוקו.
בצעירותו עבר לאיטליה, ושהה בוורונה. בשנת תי"ב (1652) עבר לליוורנו, שם התיידד עם הגביר יעקב ויגה ואחיו אברהם ישראל ויגה. חכם ישראל יעקב חגיז שיתף אותם בחזונו להקים ישיבת חכמים מעולים בירושלים. ישיבת "הסגר", שתספק את כל צורכי הלומדים, כך שלא יאלצו לצאת מחוץ לישיבה.
בשנת תט"ו (1655) יצא מליוורנו, בדרכו עבר בערי תורכיה כדי לעורר החכמים לעלות עימו לירושלים. בשנת תי"ח (1658) הגיע לירושלים, והקים את ישיבתו 'בית יעקב' (ויגה), אליה נקבצו 87 חכמים מכל רחבי האימפריה העות'מאנית. 'חכמי ישיבת ההסגר' השיבו לשאלות בהלכה מכל רחבי העולם. בין חכמיה הידועים: חכם חיים אבולעפיה, חתנו הראשון לציון חכם משה בן חביב, חכם יעקב מולכו, חכם יצחק בוטון, וחכם חזקיהו דה-סילווה.
בירושלים פגש את חכם משה גלנטי, ונשא לאישה את בתו, לאחר שאשתו הראשונה נפטרה. בשנת תכ"ד (1664) נבחר חכם משה גלנטי כ'ראשון לציון' הראשון בירושלים, וחכם ישראל יעקב חגיז המשיך לעמוד בראש הישיבה.
בשנת תכ"ה (1665) הגיע לירושלים שבתי צבי, פגש את נתן העזתי, שהיה מתלמידי 'בית יעקב', והכריז על עצמו משיח. חכם ישראל יעקב חגיז, והראשון לציון, חכם משה גלנטי, יצאו נגדם, ואילצו אותם לעזוב את העיר.
בשנת תל"ג (1673), חכם ישראל יעקב חגיז יצא לעיר קושטא, שם נפטר בשנת תל"ד (1674). אין אנו יודעים את יום פטירתו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות בנשמת משה רבינו.
חכם ישראל יעקב חגיז כתב חיבורים רבים. הנודע בספריו הוא 'הלכות קטנות' - שו"ת, 'עץ חיים' - על המשנה, 'זיכרון לבני ישראל', 'שפת אמת', 'אורח מישור', 'פתיל תכלת' - פירוש לאזהרות לחכם שלמה אבן גבירול, 'תחילת חכמה' - פירוש על ספר כריתות לחכם שמשון מקינון (מבעלי התוספות), ו'קרבן מנחה'.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל אדם יהיה בעינך מוחזק לטוב, ישר וגדול ממך.
כל אדם יהיה בעיניך מוחזק לטוב, וישר וגדול ממך כדי שלא תזלזל בו, ותכבדהו ותייקר נא נפשו בעיניך, כי אולי אתה תצטרך להם, והם לא יצטרכו לך. ואולי יש להם מעשים טובים, מוצנעים בחיקם, אשר אתה לא ידעת מהם. ועל ידי כך יהיה הוא חשוב לפני המקום יותר ממך. וכבר אמר החסיד ,שאם תראה העשיר ממך - תאמר ה' יתברך נתן לו עושר להיותו זכאי בעיניו. ואם איש עני הוא - הרי זה ה' יתברך מתפאר שהוא דבק עמו, והוא שכן עם העני ונכה רוח. ואם זקן ממך - זכיותיו האריכו ימיו, ואתה לא תדע בעצמך עד היכן תגיע. ואם בחור ממך - יש לו ודאי מעט עוונות ממך. הכלל הוא כי במקום כבוד ה' אין לך לחשוב עצמך לכלום. ... ומלבד שהשפלות לפני המקום הוא חיוב, יוצא ממנו תועלת גדול להנחיל שם טוב בעולם. והיא מדה נחמדה ומעולה מאד וטובה שבמעלות הטובות.
וכבר סופר על אחד מן המלכים, שהיה לילה אחת במסיבה עם שריו, וקם הוא בעצמו להטיב את הנרות, ואמרו לו למה לא ציוותנו. והוא השיב מלך קמתי ומלך ישבתי - להורות כי לא מחמת שישפיל האדם עצמו, גרע מערך שוויו, כבודו הראוי לו. ולפני כבוד ענווה, וההוד והכבוד סמוכים לו, ויגיע אל רצון הבורא, וישיג הנועם הקיים, וילמוד דרכיו יתברך, כמו שנאמר: 'ידרך ענווים במשפט וילמד ענווים דרכו'.
זכרון לבני ישראל, סימן י"ז, דף י"ט, ע"ב, דפוס אברהם שריפטגיססער, לעמברג, ווארשא, תר"ע (1910).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד להיות מוכן תמיד בכיסו, ליקח מעות לתת צדקה.
כשיש בידך יכולת אל תזיזה מתוך כיסך להיות מוכנת תמיד ליקח מעות לתת צדקה ולמעשים טובים. והתפלל אל ה' שיזמין לך אנשים מהוגנים וראויים. וקודם תתך המעות לצדקה אמור: 'הריני מקדיש את זה לצדקה, ממה שחנני הבורא יתברך, ואני נותנו לשמו יתברך למצוא חן בעיניו. והוא ברחמיו ידבק לבי לאהבתו וליראתו כי הוא חלקי מכל עמלי'.
זכרון לבני ישראל, סימן י"ג, דף י"ח, ע"א דפוס אברהם שריפטגיססער, לעמברג, ווארשא, תר"ע (1910).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להתעורר באהבה כלפי הבורא שלא עזב חסדו מאבותינו.
זה מה שיעורר לו האהבה, כשיסתכל בטובת הבורא, אשר גבר חסדו עליו, בהשפיע לו מטובו הגדול חסד, וזן ופרנס אותו, ולא חסך ממזונו כלום. ואם איש עני הוא - יש לו לחשוב בדעתו כי אולי הוא דבק בה' יתעלה, וקרוב אליו יותר מהעשיר, שהקדוש ברוך הוא מתהלל על היותו דבק את עני ונכא רוח, וחרד על דברו. ואם מייסרו בעולם הזה בחסרון המזונות, יהיה לכפול שכר בעולם הבא.
וישים בדעתו שהיו בעולם, אנשים חכמים וחסידים גדולים, שסבלו העניות לעבודת בוראם, כגון רבי חנינא בן דוסא ורבי אלעזר בן פדת והלל תחילתו דומיהם. וכל עוד היו מוסיפים אהבה בבורא יתברך, והיו דבקים במצוותיו מאוד, עד שהלל הנשיא אם היה משתכר בסלע, היה נותן חציו לשמור הפתח שיכניסנו לבית המדרש לשמוע בלמודים, וללמד תורת ה' תמימה.
עוד יאהב את ה' כשישיב אל לבו חסדי ה' ורחמיו, אשר הפליא עמו והצילו מכל צרה וצוקה, כי אין אדם שלא עברו עליו סכנות. את שגלויים לו ואת שאינם גלויים לו, כמאמר אין בעל הנס מכיר בנסו. ובפרט בעיני אין לך נס גדול כמו היותנו בין הגויים, שבכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. וכל איש ואיש בפרטות לבקש מזונותיו, צריך לילך כמו טלה בין זאבים שאם לא היה הרועה גדול רועה ישראל ברוך הוא אזי חיים בלעונו.
אורח מישור, ביראת ה' ואהבתו, פרק א', דפוס אברהם ניסן זיס, לעמברג, תרל"ד (1874).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שעומדים על רגליהם בשעת קריאת ספר התורה.
יש לבעל תורה לתת כבוד לתורה בכל כוחו, ובימים הראשונים, משום כבודה של תורה, היו לומדים התלמידים מעומד. משמת רבן גמליאל הזקן תשש כוח מבני אדם, ולא היו יכולים ללמוד אלא מיושב. ונשאר עדיין רמז לזה בקצת קהילות, שעומדים על רגליהם בשעת קריאת ספר תורה. ובעיני יפה המנהג הרבה, משום כבוד התורה, וכך היה נוהג אדוני, אבי המחבר, זכרונו לברכה. הלא ראינו עגלון מלך מואב כשאמר לו אהוד: 'דבר א-לוהים לי אליך ויקם מעל הכסא', כל שכן לשמוע דברי א-לוהים חיים ומצוותיו ועדותיו, שראוי לקום ולעמוד באימה וביראה כנתינתם בסיני.
אורח מישור, בקדושה ופרישות, פרק ג', דפוס אברהם ניסן זיס, לעמברג, תרל"ד (1874).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שיעשה ככל אשר יוכל אם יש בו כוח לעשות חיל בלימודו.
כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה, הגדל מעשיך ביראת השם ובתורתו. ואל תשקוט יומם ולילה מרדוף אחר רצון יוצרך. התגבר כארי לעמוד בבוקר ובחצות לילה ללמוד בתורת ה', ואם ידעת ויש בך כוח לעשות חיל בלמוד התורה - עשה ככל אשר תוכל. ואל תשגיח בעשותך מצוות ה' אל בני אדם, שילעיגו עליך, כי הבל המה. גם השתדל במעותיך להוציאם במעשה הצדקה, וללמד התורה ולהגדילה, לזכות הרבים, כי זה חלקך מכל עמלך. וכבר סיפר ששאל מלך אחד, לעשיר אחד הרבה מאוד שהיה בחצרותיו, על סכום מעותיו ובדק בפנקסו. ואמר לו שהיו קרוב לעשרת אלפים דינרי זהב, ושלא יתמה אם הוא יודע שיש לו הרבה יותר מזה, כי מעות אלו שהוציא לצדקה הם טובים. הם שלו.
אורח מישור, בתשובה, פרק ד', דפוס אברהם ניסן זיס, לעמברג, תרל"ד (1874).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד לפעמים יש לרדוף השלום, ולא לעשות שלום.
'בקש שלום ורדפהו' - שפעמים יש לאהוב את השלום כמו עם הצדיקים, ולפעמים יש לרדוף אותו ולא לעשות שלום כגון עם הרשעים. וככתוב בסנהדרין: 'כינוס לרשעים - רע להם ורע לעולם'.
מסכת אבות, פרק ראשון, משנה א', דף ד', ע"א, דפוס חיים קעלטער, ווארשא, תרמ"ט (1889)