מקצת שבחו

זה למעלה מחמישים שנה, היו העם נכשלים לצאת חוץ לעיר ביום השבת, משארותם צרורות בשמלותם וכו', וכמה טרח אותו צדיק, הרב המופלא, חסיד וקדוש, מורי ורבי זקני ועטרת ראשי, כבוד מורנו הרב רבי משה בן ג'ו, זכר צדיק וקדוש לברכה, לתקן המעוות ולא עלה בידו, ועד אחרון עמד והחרים וכו' ומאותו יום תמנע היתה לצאת וכו'. האמנם באלו הימים, נשתנה הזמן ממה שהיה, מכמה טעמים וחזרו העם לצאת וכו'. וכמו הצער עלה מסיבת בחרם החמור, נוסף על אסור ההוצאה וכו'. ובכן ההכרח אלצני לבקש איזה צד היתר, מפי סופרים ומפי ספרים, לפי מיעוט שכלי, באשר עיני אדוני שיחיה לימים ארוכים תחזינה, בפרק כל כתבי, אך יודע אני בנפשי מיעוט ערכי עלי, אדם שאינו ראוי, וניבו נבזה, אין לו ברירה, בעניין זעיר, כל שכן בכגון זה כי צריכה רבה. על כן אמרתי אלכה נא אל איש הא-לוהים, וכל הנהרים אליו ינהרו, להראות לנו את הדרך, כי ממנו תוצאות חיים. ואם אזכה שיורה בעיני קודשו להסכים על ידי, אשיש ואשמח כמוצא שלל רב. ואם נטיתי מדרך הישר, הנה דברי כלא היו, וסלח נא, אנכי מבקש על פני טורח.

אל גדול ונורא יוטה אורה, איך על בן גבירה, תמשול בן אמה: נחלת אל נקרא, צבי תפארה, איך תהיה המשרה, לעובד חמה: יהמה לך נפשי, ה' מחסי, איך חמדת משושי תהיה לשמה: מושלים זרים שוסים, ונוגסים אצים, איך יסבול עם חוסים, בך דר רומה: רם עד מתי תשים, בניך חפשים, איך יהיו נפוצים, קדמה וימה: דראון שמני, שוטני ומוני, איך עוד תשכחני, אדיר בעצמה: כרם בתה תדרוש, היה היה ראש, איך השקוהו מי רוש, שמונו חרפה: יד שור כי זה כמה, יונתך הומה, איך תשכח איומה נויות ורמה.

מה שאמר רום מעלתו, מעלת כבוד תורתו, ה' ישמרהו, על העניין הזר והמוזר בתכלית הזרות, זווגים הנעשים בערי המערב הלזה, שמשיאים את בנותיהם כבת שמונה שנים וכו', וזה רע ומר, וכמה תקלות יוצאים ממנו, ה' ישמרנו, מי יכחיש בזה שהוא כבר זר ומוזר וכו'. הן אמת דבר זה אינו נוהג בכל ערי מרוקו, רק בקצת מקומות, דווקא שהיה מנהג זה אצלם מימות הראשונים, זכותם יגן עלינו אמן. ואולם הנה ידוע, מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, ובפרט בדור הלזה ובזמן הזה.
ואני הקטן כבר דברתי מזה, עם איזה חכמים ונבונים הבאים אצלנו, משם לכאן, ואמרתי להם שאילו היו יודעים הראשונים, זכותם יגן עלינו אמן, מהימים הללו וכו' היו עומדים בכל עוז כו' ומחרימים וכו' לבטלו וכו', ושאפילו שכנינו, אנשי אירופה, מלעיגים עלינו על דרך פתגם וכו', ומה כוחי יפה להכריח על מקומות אחרים לתקן וכו'. ה' יתקננו בעצה טובה מלפניו כן יהי רצון.

הודות לבית הספר השיגו התלמידים משרות בפקידות והצליחו במסחר, לכן אני תומך בכך, שגם המקצועות הכלליים וגם לימודי הקודש, יילמדו שניהם בין כותלי בית הספר ולא במסגרת נפרדת, כפי שאמר רבן שמעון בן גמליאל: 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון'.

העניין השני, שמקדשים קודם הנישואין, והינו עניין רע ומר, מכמה טעמים, דבר זה אינו מצוי אצלנו גם בעיר הקרובה טיטואן, יעזריה א-לוהים, ובכל המקומות הקרובים אצלנו, ונראה שגם בכל העיירות הגדולות אשר בזה המערב, כי יש לנו תקנה מרבותינו הזקנים, זכותם יגן עלינו אמן, שכל מי שיקדש שלא בפני חכם מחכמי המעמד וכו', אם יהיו שם עדים ויבואו - תכף הם נקיים, ואם לא יהיה תכף, מלבד העונש וכו' והמקדש יפרע וכו' ויישאר בבית האסורים עד שייתן גט כשר וכו', ולא יצא משם, לא שבתות ולא בימים טובים עד שיגרשנה גירושין גמורים. ואחר כך אם ירצה לעשות הנישואים מחדש, הרשות בידו. וגזרו בכל זה בכח נח"ש וכו'. הנה באו דבריהם בספר 'ויאמר יצחק' חלק א סימן קט"ו.
וזה לי קרוב לארבעים שנה, שהיה מעשה במחנה קודשנו, מאיש אחד מערי אפריקה, והיה מתגורר אצלנו, שקידש אשה בשני עדים דווקא בלא רשות וכו', ועשינו מעשה ככל מה שאמרו בתקנה הנזכרת, ומן אז והלאה כל העם יראים מהעונש וכו', ודבר זה לקדש קודם הנישואין ובלא רשות וכו', נראה שאינו מצוי כי אם בכפרי סוס ותאפליאלת וכיוצא בהם, והולכים לדרכם תכף לבל ייוודע הדבר, ואנחנו לא נדע מהמעשה אשר נעשה, כאותו עסק ביש אשר אנו דנים עליו, ומה בידינו לעשות.

אהבה רבה אהבת עולם אל נעלם, בטובו אהב עמו, ידיו, עם בני ישראל: נתן תורה תמימה, יקרה, מאירה, על יד מהימנא רעיא, לנחלה לבני ישראל: ימים ארבעים היה בסיני, אור עיני, וקבל תורת אל חי, וילמדה לבני ישראל: מלאכי מרום טענו דינא בעינא מדינא דבר מצרא, לא יזכו בה בני ישראל: רועה נאמן השיב טענה נכונה, יצרא בישא לית בכון, על כן תהיה זאת לישראל: