מקצת שבחו

חכם אהרן שויקה, נולד לאמו ולאביו חכם מנחם שויכה בשנת תרנ"ז (1897) בעיר חלב שבסוריה.
סבו הוא החכם באשי אהרן שויכה, רבה של חלב, מחבר שו"ת 'הלכה למעשה'. ראשית תורתו למד בחלב מפי אביו, חכם מנחם שויכה. בשנת תרע"א (1911), בהיותו בן 14, עברה משפחתו לקהיר במצרים, כחלק מגל הגירה של יהודים מסוריה, לאחר מהפכת התורכים הצעירים בשנת תרס"ח (1908), והנהגת חובת הגיוס הצבאי גם על יהודים. בשנת תרע"ד (1914) עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשל גזרת הגיוס, ברח לקהיר חכם עזרא עטייה, משלימים יהפוך לראש ישיבת 'פורת יוסף', והיה לרבו המובהק של חכם אהרן שויקה. 
בשנת תרפ"ט (1929), חכם אהרן שויקה ייסד את ישיבת 'אהבה ואחווה' בקהיר, שפעלה בסמוך לבית הכנסת הגדול בעיר. הישיבה היתה גם מרכז רוחני לקהילה היהודית, ולמדו בה ילדים אחרי חוק לימודיהם בבתי הספר, ומבוגרים לאחר יום עבודתם. לצד חכם אהרן שויקה לימד בישיבה גם חכם יוסף פינטו, שהגיע לקהיר מבוכרה.
בשנת תש"ז (1947) יצא חכם אהרן שויקה לירושלים, כדי להיפגש עם רבו, חכם עזרה עטייה, להיוועץ עימו, אשר להנהגה הרוחנית במצרים. חכם עזרא עטייה המליץ בפניו על דיין צעיר מישיבת 'פורת יוסף', מי שלימים יהיה מרן הראשון לציון, חכם עובדיה יוסף. חכם עובדיה יוסף ירד עימו למצרים, שימש סגן הרב הראשי לקהיר חכם נחום אפנדי, אב בית דין, וראש המתיבתא בישיבתו 'אהבה ואחווה'. בתקופה זו נקשרו קשרי ידידות בין שני החכמים, ומשנת תש"ט (1950), לאחר חזרת חכם עובדיה יוסף לירושלים, נהגו להתכתב בענייני הלכה.
בשנת תשי"ב (1952) פרצה מהפכת 'הקצינים החופשיים' נגד המלך פארוק, ובשנת תשי"ד (1954) תפס את השלטון גמאל עבד אל נאצר. באותה שנה נתפסה במצרים חוליית ריגול של יהודים, שהופעלה על ידי המודיעין הישראלי, במה שכונה 'עסק הביש'. שתי עובדות אלו, הרעו את מצב היהודים במצרים. על היהודים הוטלו הגבלות חמורות. יהודים שנחשדו בפעילות ציונית, גם אם רק למדו עברית, הושמו בבתי סוהר ורכושם הוחרם. 
בשנת תשט"ז (1956), עוד לפני 'מבצע סיני' נודע לחכם אהרן שויקה כי הוא נחשד בפעילות ציונית, בישיבתו 'אהבה ואחווה', וכי הוא עומד להיעצר. חכם אהרן שויקה הצליח להבריח את הגבול בדרכון מזויף, הגיע לברוקלין בניו-יורק, ושימש ברבנות בקהילת יוצאי סוריה בניו-יורק.
בשנת תש"כ (1960) זכה עלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים. לתקופה עבר לתל אביב ושימש רב שכונת 'מעוז אביב'. מששב לירושלים, השתקע בקרית היובל, והקים את בית הכנסת 'דוד משען', וישיבת 'אמרי נועם'.
חכם אהרן נפטר ביום ד' בשבט תשל"ח (1978), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
אף שהיה דרשן מרתק ועמקן בלימודו, לא עלה בידו לכתוב ספר מחידושי תורתו. בשנת תש"ם (1980), לאחר מותו, יצא לאור בידי בנו פרופ' יעקב שויקה, ונכדו חכם חיים סבתו הספר 'מנחת אהרן', בו מאמרים, שחוברו לזכרו, ושיורים מתורתו, ביניהם חידושי תורה, מכתבים ומאמרים.