מקצת שבחו

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהצדיק נקרא 'הולך', שבכל יום ויום מסגל במצוות ומעשים טובים, ועולה ממדרגה למדרגה. אבל מלאך נקרא 'עומד', שבמדרגה שנברא עומד שם לעולם. וזהו מה שכתוב: 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה'. וכן הצדיק אחר המיתה גם כן נקרא 'עומד'. אבל אם הניח בן צדיק וחכם אזי נקרא 'הולך' גם אחר מיתה, שכל המצוות שעושה בנו יש לו בהם חלק. ובזה יובן כוונת הכתוב: 'אנכי הולך בדרך כל הארץ, וחזקת והיית לאיש' - רוצה לומר: אנכי 'הולך' אפילו שאני 'בדרך כל הארץ' - דהיינו מיתה אך בלבד שאתה 'וחזקת והיית לאיש' - דהיינו שתהיה צדיק.

בהיות האדם נכנס אל הקדושה או בלומדו בעיון התורה, צריך עוד להתחזק ולהשתדל במתן צדקה, שעל ידי הצדקה יפתחו לו מעייני החכמה, שכמו שהוא פתח עיני העני כן יפתחו לו דרך החכמה.
ובזה אפשר להבין כוונת הכתוב: 'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' - שידוע שתורה נקראת ארץ, על דרך מה שכתוב: 'ארוכה מארץ מידה'. וזהו: 'צדק צדק תרדוף' - להרבות הצדקה כי על-ידי זה תזכה: 'וירשת את הארץ'- היא חכמת התורה. וכנזכר ועל דרך זה אנו לומדים כוונת הכתוב: 'קווה אל ה' ושמור דרכו' - שהוא רמז על מתן צדקה, שכמו שה' יתברך חנון ומרחם על הבריות, אף אתה תשמור דרכו ותרחם על העני גם כן. ... וכן מה שהכתוב אומר: 'וכל בניך לימודי ה', ורב שלום בניך' - שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שהצדקה נקראת שלום.

לא זכה משה רבינו, עליו השלום, לכל התורה, אלא על ידי שהיה עניו ... 'הוא נותן עוז ותעצומות' - ראשי תיבות: 'ענוה'. וידוע ש'עוז' כינוי לתורה, ובא לרמוז שלא זכה לעוז, היא התורה אלא על-ידי הענווה. גם בזה יובן כוונת הכתוב: 'אמת מארץ תצמח'. רק נקדים שכוונת המפרשים, שארץ כינוי לענווה, ואמת כינוי לתורה. וזהו: 'אמת' שהוא התורה מ'ארץ' - דהיינו ממידת הענווה 'תצמח'.

'ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא' - ובזה אפשר להבין מה שכתוב: 'ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדיינית', שבקצרה היה לו לומר: ושם האיש המוכה' - אלא שבא להשמיע לנו, שאף על פי שחטא נקרא ישראל.

כמה גדולה וחביבה מצוות יישוב הארץ, ומאוד מאוד צריך אדם לשים מגמתו תמיד להשתדל לקבוע דירתו שם, ולהתיישב בה. ואפשר שלזה בא הרמז בראשי תיבות: 'וכי תבואו אל הארץ' - אותיות תאוה, לומר שצריך להיות לאדם תאווה ותשוקה ביישוב הארץ

ראיתי בסימן ראש השנה שמביא בשם ה'אגרא דפרקא' שכתב: 'קבלתי שכשמתגבר יצר הרע על האדם ינדור איזה דבר לצדקה וינצל'. ובזה אפשר להבין מה שכתוב בפסוק: 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו' - ראשי תיבות: 'אם ידור' - לומר שאם ידור איזה דבר לצדקה, מובטח לו שיעזוב דרכו דרך הרשע ומחשבות האון.

'כל הרץ אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מן הכבוד - הכבוד רץ אחריו'. ובזה אפשר לראות בפסוק: 'שאו את ראש בני ישראל' - ראשי תיבות אותיות: 'שאר' לרמוז: שמי שחושב עצמו רק משאר העם ובורח מן הכבוד, נעשה לראש.

ידוע מה שחקרו המפרשים זיכרונם לברכה, שכיוון שיעקב ועשיו חלקו העולמות, ועולם הזה בחלקו של עשיו, אם כן מה שאנו אוכלים הוי חס ושלום גזל. ו'הקול יעקב' זיכרונו לברכה תירץ משם מוהרש"ף, זיכרונו לברכה, שבזכות התורה שהיא קיום העולם נחשב לנו כ'מציל מזוטו של ים'.
ובזה יובן כוונת הכתוב: 'שרים רדפוני חינם, ומדברך פחד ליבי. שש אנכי על אמרתך' - דהיינו 'שרים', שהם אומות העולם, 'רדפוני' בטענת 'חינם' - שאנו נהנים מן העולם הזה חינם, שהיא ראויה לעשיו, 'ומדברך' - שאמרת: לא תגזול, 'פחד ליבי'. אמנם: 'שש אנכי על אמרתך' - שהיא התורה, שעל ידיה קיים העולם, ואז הווי ליה כמציל מזוטו של ים'.