מקצת שבחו

יש דבר שאי אפשר בלאו הכי, אף שאדם קונה השלמות באחת מהנה - והוא השלום, לקבל בכל יום ערב ובוקר מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שזוהי כל התורה כולה, וכן הוא אומר: 'בקש שלום ורדפהו', וכל זמן שישראל הם באהבה ואחווה שלום ורעות, כולם אהובים יחד באהבה, אפילו הם עובדי עבודה זרה - אין מידת הדין שולטת בהם, כמו שאמר הכתוב: חבור עצבים אפרים הנח לו', וחס ושלום להיפך מה כתוב בהם: 'חלק לבם עתה יאשמו', באופן שבזולת השלום אין אדם קונה שלמות. ...
וכך הטעם, וודאי כי האל יתברך אחד ושמו אחד בייחוד שלם, ושמו של הקדוש ברוך הוא שלום, ועושה שלום במרומיו, וכשישראל דומים לבוראם - קרובים זה לזה באהבה ואחווה והיו לאחדים - מצא מין את מינו, ומשרה שכינתו עליהם. ועוד, שהתורה כל נתיבותיה שלום, ואינה ראויה לינתן אלא לאומה שדומים לה, אוהב שלום ורודף שלום, ולכן לא נתנה להם אלא כשהיו כולם בשלום וכמאמר הקודם, ואם כן אף עתה עשו עצמיכם כולכם אגודה אחת, וכיוון שיהיה שלום ביניכם, הקדוש ברוך הוא הוא מלככם, ויודה לברכות וינוחו על ראשיכם.

'אמר רבי אלעזר: כל העושה צדקה ומשפט כאילו מלאו לעולם כולו חסד, שנאמר 'אוהב צדקה ומשפט, חסד ה' מלאה הארץ' - כל העושה צדקה ומשפט, כלומר כמשפט - בסתר ולמהוגנים, מלבד מה שמציל עצמו מאף וחמה, 'כאילו מלאו לעולם כולו חסד' - שבזכותו נכפה אף וחמה מכל העולם, ונפתח אוצר טוב לתת מטר, ומרחם לכל העולם, ואין לך חסד גדול מזה כאילו הוא עשאו בידיו, שנאמר: 'אוהב צדקה ומשפט' - פירוש שעושה מאהבה: כשמתנו בסתר - לא בגלוי להתפאר; ולמהוגנים - שהוא לשמה. 'חסד ה' מלאה הארץ' - שמסתלקים אף וחמה מן העולם, והיה זה שלום וגשם ורחמים בארץ. 'שמא תאמר כל הבא לקפוץ' ולעשות צדקה כראוי בלא ראות, למי נותנה? - אם הגון הוא - קופץ ומזמין לו, הקדוש ברוך הוא מהוגנים כדי לקבל שכרו, תלמוד לומר: 'מה יקר חסדך א-להים', ואינו בנמצא, וצריך האדם לטרוח ולבקש מהוגנים ואין סומכים על הנס, 'יכול אפילו ירא שמיים' כן, שאם לא טרח למצוא מהוגנים אין הקדוש ברוך הוא ממציא לו? תלמוד לומר 'וחסד ה' מעולם'. ועיין עוד על יריאיו - שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם הירא שמיים בעולם הזה ובעולם הבא, ואם כן בוודאי הקדוש ברוך הוא ממציא לו מהוגנים כדי לקבל שכרו ולעשות עמו חסד.

'אמר רב יהודה אמר רב: 'מי האיש החכם ויבין את זאת' - דבר זה נשאל לחכמה ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר: 'ויאמר ה' על עזבם את תורתי' - היינו: לא שמעו בקולי, והיינו: לא הלכו בה. אמר רב יהודה אמר רב: שלא בירכו בתורה תחילה'. -
'ולא הלכו בה' - כלומר: בכוונתה ולשמה, כמו שכתב רבינו יונה זכרונו לברכה: 'שלא בירכו בתורה תחילה' - כי על כן לא דקדקו בנוסח הברכה, שתקנו לומר נותן התורה, ונחבטו המפרשים משאמר נותן ולא נתן - מורה שבכל יום נותן לנו תורתו, שכשהאדם עוסק בה לשמה, פותח לו הקדוש ברוך הוא מעיינות החכמה והתורה, וכן שנה התנא: 'כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה', ומגלים לו רזי תורה, ואם היו מדקדקים בברכה היו עוסקים בה תמיד ולשמה, והיו זוכים להיות כיששכר ולוי, ואז היה בידם למחול. ולכן אבדה הארץ, ולכן לא ידעו הנביאים והחכמים ומלאכי השרת לפרש 'על מה אבדה הארץ', מאחר שהיו עוסקים בתורה שוודאי שהיא מכפרת, והם היו מוחלים למבזים אותם, עד שבא הקדוש ברוך הוא ופירשו 'שלא בירכו בתורה תחילה' - ולא דקדקו בברכה להיות עוסקים בה תמיד ולשמה וכוונה שיתגלו להם רזי תורה, ולכן לא הועיל עסק תורה ולא מחילתם.

'קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה' - קשה, קימה זו מה היא? ונראה על דרך מה שאמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'ויקם שדה עפרון - תקומה הייתה לו, שיצא מיד הדיוט ונכנס ליד מלך' - זאת אומרת: 'קמו בניה' - במעלות חכמים ונבונים, 'ויאשרוה' - שאין השבח מהם, אלה היא הגורמת, שלפי שהיא הגונה וצנועה - יצאו בניה הגונים. כמו זה של קמחית, שמובא במסכת יומא, וגם של דברי רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה - וכי יש תורה של חסד?! - אלא שלומד ומלמדת לאחרים היא תורה של חסד, וכאן שבאשה מתעכב הפסוק - אם הבנים' עד כאן לשונם. שתורת חסד שלה הוא שמלמדת לבניה תורה, אף שאינה חייבת, אם כן השבח והאושר מחכמתם לא שייך אלא לה - שהיא למדתם. 'בעלה' - שהוא קם בתורה ובעושר וכבוד על ידי ששומרת לו, ועל ידי ש'צופיה הליכות ביתה' וכל הנזכר בפרשה. 'ויהללה' - הן על שלו הן על בניו, שתורתו שלו ושלהם - שלה היא, שהיא זכתה וגרמה שיודעים ספר.

'כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון' - שאין הוולד יוצא מבטן אמו עד שמשביעים אותו. ומה היא השבועה שמשביעים אותו? - תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. והווי ידוע שהקדוש ברוך טהור, ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה - מוטב, ואם לא - הריני נוטלה ממך'. יעויין שם.
וידוע גם כן, כי כל אחד מישראל בעסק תורה ומצוות - דין מקבל עסקה לזמן קצוב יש לו, ובשומרו את השבועה חיה יחיה שנותיו הקצובים, ואוכל פירותיו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, כי זה הוא ריווח ופירות העסקה. והקדוש ברוך הוא בעל העסקה, נוטל חלקו, דהיינו תיקון העולמות העליונים, וכמו שאמר הכתוב: 'תנו עוז לא-להים'. ויש שפע וברכה רבה בכל העולמות, כי זה חלקו, כי זה חפצו להטיב את העולם בשכר תורה ומצוות.