מקצת שבחו

ודע, כי בני אדם, על הרוב, הם מוצרכים כשהם משתתפים למלאכות רבות, וחיוב הטבע שיתחלקו ביניהם לבחור מלאכות חלוקות, בהיות שגם ביניהם יש טבעים חלוקים, וכל טבע יותר אוהב מלאכה אחת מהאחרת, וכל זה הפירוד הוא הכוונה להמציא האחד לחברו, מה שאין בידו ולמלאות חסרון חברו. ולכן רוב בני אדם נוטים להניח המעלות השכליות, ולהשים כל מגמתם בקניית העושר, ולהשימו בדבר נאה המועיל לא נמצא בכל, כגון כסף וזהב וזולת זה, כפי הסכמת מלכי הארצות ובחירת המדומה. על כן, בחרו ברוב הארצות ונכספו לכסף, ובחרו בזהב והמרגליות וזולתם זה, מן העושר מן המדומה ... ומאלו הקניינים המדומים, נפל קנאה בעולם, ובהם יתנשאו אנשים ומלכים, מלכו בכוונת המלוכה שיהיה ההשוואה בין בני אדם, ולהסכים קיבוצם, עד שלא ישלול האדם את חברו, ויחמוס ממונו, ויהרגו איש את אחיו, מצד הקנאה כי גדלה, אבל שיישאר בין בני אדם כוונת הטבע, שיהיה כל אחד עוזר ומועיל לחברו ולתקן הנהגתם, ולהעמיד יישובם ביושר וסדר שווה.

המעשה הוא העיקר להתעוררות תחתון להידמות לעליון, לכן שמו מגמת כל התנאים לתקן המעוות כעניין 'מעשה רב', ואין לו וודאי להקדוש ברוך הוא בעולמו להתעוררות אלא ארבע אמות של הלכה. אבל 'אשגבהו כי ידע שמי' הוא העיקר למעשה, כי כמו שיש הפרש בין דיבור הנער ודיבור הבעל שכל, כן יש הפרש להתעוררות בין היודע למי מתפלל למתפלל בעדו בלבד, ובשניהם הדבר תלוי בפיך ובלבבך לעשותו, וזה וזה יחד נגלים בדרכי הזוהר בלבד. והמעיין הטבעי והתוכן האמיתי, והחוקר מה שאחר הטבע ובחכמה הא-להות, ימצא בו כל מבקשו.

והנה שם א-להים לפניי, ספר יקר הערך והמעלה, כי קרהו כאשר כן קרה לי בעיון החכמות, גם בכוסף האפשרי לעלות להשתחוות בהר ה' בירושלים, באשר אני נוסע היום, אם יגזור ה' בחיים, והספר הוא ספר 'קריית ארבע', אשר אסף וחיבר הרב הגדול המקובל הא-להי, כבוד מורנו החכם רבי אברהם בן מאד נעלה כבוד הרב מרדכי אזולאי, זכרונו לחיי העולם הבא, אשר בכלל דבריו כתב בהקדמתו, וזה לשונו: 'דע, כי גזרה חכמתו יתברך שחיבור ספר הזוהר שמדבר בחכמת האמת, לא יתפרסם ולא יתגלה אלא בדורו של רבי שמעון בר יוחאי, זכרונו לחיי העולם הבא, ועל ידו נגזרה הגזירה בפמליה של מעלה, שלאחר דורו של רבי שמעון בר יוחאי, זכרונו לחיי העולם הבא, ובנו רבי אלעזר, עליו השלום, לא יתעסק בזאת החכמה בפרסום עד הדור האחרון, דורו של משיח בן דוד.
וכך מובא בתיקונים בהרבה מקומות, שאלו הסודות שבספר הזוהר לא יתגלו עד דור שיבוא בו מלך המשיח'. ובמקום אחר אומר: 'ובזכות זה החיבור יתגלה מלך המשיח'. והעיד האשל הגדול הרב הנזכר לעיל, שמצא כתוב כי מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב, עד תשלום שנת הר"ן, ומשם ואילך ייקרא דור אחרון והותרה הגזירה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ביצירה, מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים, כמובא ב'רעיא מהימנא' ואמר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל. אלה הם דבריו זכרונו לברכה. על כן, קמתי אני זעיר הזעירים לעשות לה', לקיים תורתו, ופקחתי עיני על הספר הגדול ההוא שתיקן וסידר הרב הנזכר לעיל.

ובידיעת דרכי הא-להות בלבד, אנו מובדלים מכל האומות, ומה גם שדעתו שלמה מעם א-להיו, שלא נמצא כספר הזה בזירוז לעבודת ה' וליראה ממנו ולילך בדרכיו יתברך, ולהסיר הקליפות הגוברות עליו, ובו נתקיימו כל תנאי החכמה והעבודה, עד שאם ידעו ישראל ערכו לא יישאר להם שום מדע ושכל עוד. הן מדברי הטבע המסודר ממנו יתברך, הן מדברי התבונה בדבר ה' שמיים ומהלכם ומוצאם בארץ, הן בקשר העולמות בהוויות שונות, וכולם מסודרים על סדר העבודה, עד שלא נמצא דבר בעולמות שלא יהיו מכוונים לידיעתו ולעבודתו יתברך, והידבקו בתפילותיו ובתחנונים.

כי הדבר היפה הוא, כי האדם יחלק רוב זמנו בחכמה ובתורה וקצת בעסק, ולא יצטרך לבריות, אבל בזה הכלל כי לא יאות למשכיל להשיב כוונתו בעושר על הכוונה הראשונה, אך מלהנות ממנה, שיהיה לו הכנה ועזר להשיג השלמות ויוכל להעמיד חכמתו בכבוד ... לא שיכוון להרבות ממון ולקבוץ אוצר, אלא כדי שיעור ההוצאה בלימוד ושלמות, כי היא לבדה קניין עצמי לאדם, ועל זה אמר: 'אמת קנה ואל תמכור'. וכל אשר יגדל עושר האדם, יש לו לעסוק ולחקור יותר בתורה. ...
וכבר התנו בגדר הפילוסופיה, שיהיה אוהב האמת ואנשיה, גועל רוב הכסף והזהב, ולא ישתוקק לקנות דבר נפסד, כי חסרון הנפש והעדר החכמה הוא חסרון אמיתי, וחסרון העושר הוא חסרון דבר מדומה. וכן שלמה: 'זה חלקי מכל עמלי, אף חכמתי עמדה לי'. ואין צריך לקנות מהכסף, אלא מה שלא אצטרך לבריות, ושלא להבזות בעיניהם.