מקצת שבחו

'אם באה הצרה על האדם תבוא הרווחה, מתוך צרה הרווחה' וגם כן, 'אם ישראל יגיעו למדרגה התחתונה, מיד נגאלים'. עד כאן. וזהו שאמר: 'זבדני א-לוהים' - שהוא מידת הדין אותי, והייתי בצרה, לא עלינו, אזי ודאי 'זבד טוב' - שיבוא טוב - כי מתוך צרה רווחה. גם כן על כללות ישראל, שאם 'זבדני א-לוהים' - שהיא מידת הדין, שהגיעו למדרגה התחתונה, אזי 'זבד טוב' - שתבוא הגאולה ויבוא משיחנו לגאלנו, כי מתוך הצרה רווחה. כן ה' יתברך יחיש לגאלנו במהרה בימינו גאולה שלמה. ויביא לנו הטוב הצפון לצדיקים בעולם הבא, בישועה וברחמים, כן יהי רצון אמן.

'אמר רב אסי: שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר: 'והעמדנו עלינו מצוות', מצווה לא נאמר, אלא מצוות'. וכתב הרב 'וילקט יוסף', זיכרונו לברכה, שאף שיש ג"ן פרשיות, תרי"ג מצוות אינם אלא בל"ו פרשיות. וזהו: 'לו עמי שומע לי' - לו פרשיות. הפרשיות שתרי"ג מצוות כלולות בהם, צריך עמי לשמוע לי, לקיימם כולם. ואם תאמר שלא אפשר - לזה אמר: 'ישראל בדרכי יהלכו' - כלומר בצדקה וגמילות חסדים שנחשב כל אחת ככל התורה כולה. עד כאן לשון הרב 'קול רינה ותודה', זיכרונו לברכה. ...
וזהו בעזרת ה': 'ואהיה תמים לו' - הפרשיות הכלולות בהם תרי"ג מצוות שאני מקיימם, ואז 'ואהיה תמים', ואין מחוסר לי שום אבר ושום גיד. ואם תאמר שלא אפשר, לזה אמר 'וישב ה' לי כצדקתי' - שעל ידי הצדקה חשוב עלי כאילו קיימתי כל הל"ו פרשיות, שכוללים בהם תרי"ג מצוות.

יש להקשות על קרח ועדתו שנבלעו חיים שאולה, הוא וכל אשר להם, והרי מקובלים אנו ש'אין אדם מת ומשלם', אך נראה לומר על המחלוקת - מת ומשלם, כמו דור הפלגה וכיוצא. גם כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שנחרב הבית על שנאת חינם. אם כן לפי זה, גם בחורבן הבית, כיון שהיה להם שנאת חינם, ולא יש להם אהבת חינם, על כן מתים ומשלמים. וזהו כוונת רבי יהושע הנזכר שאמר: 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים' כנזכר, וכוונתו 'אין אדם מת ומשלם' כנזכר. אזי הבין כוונת התינוק וענה: 'הלא ה' זו' - גימטרייה 'אחד' - רצה לומר: חטאו באחדות, כמו שאמר הכתוב 'ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ'. ואם לא יש להם אחדות. ולכן רבי יהושע הבין כוונתו, ולכך אמר 'מובטחני בו שמורה הוראה בישראל'.

כיוון שהעיקר הוא השבת, ששקולה ככל המצוות וככל התורה, חייבים כל ישראל שישמרו השבת כהלכתה. והיום בעוונותינו הרבים, רבתה המספחת בחילול השבת, עד שאמרו: חילול שבת מותר, והיום הזה הוא חיות בני אדם. והגיעו ופירשו מה שאמרו זיכרונם לברכה: 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות' - רצונם לאמר: עשות מלאכה, חס ושלום, כמו החול, 'ואל תצטרך לבריות' - ה' יצילנו. ה' יתברך יחזירם למוטב. והם חייבים לבטוח בה', שהרי 'הכל מתשרי חוץ מתשרי', כמו שאמרו זיכרונם לברכה: תשרי ראשי תיבות: תלמוד, שבת, ראש חדש, ימים טובים, אם כן מה הם מרוויחים מעבודה בשבת באיסור?
ואם לא יעשו מלאכה בשבת באיסור, ה' יתברך ייתן להם הריווח בהיתר של ימי החול. אבל 'תשרי' הנזכר, אם יוציא הוצאות, ה' יתברך ייתן לו כפליים.
והנה נתנו רבותינו זיכרונם לברכה רמז במילת 'תשרי', שכל אות הרומזת ליום או לעניין מיוחד, נכפל בשתיים, והוא, 'תלמוד' - 'תל', במספר קטן שבע, 'מוד' - במספר קטן ארבע עשרה, וארבע עשרה כפול משבע. וכן על זה הדרך בכולם, שהמספר השני מכפיל את הראשון. גם כן 'ראש' - 'ר' במספר קטן שתיים, 'אש' במספר קטן ארבע. 'שבת' - 'ש', במספר קטן שלוש, 'בת' - שש. 'ימים טובים', כלומר 'מועד' - 'מ', במספר גדול ארבעים, 'ועד' - במספר גדול שמונים. בוא וראה אם יוציא עשרה ירוויחו עשרים. ולפי שרבותינו זיכרונם לברכה לא נתנו רמז במילת 'תלמוד', לכך רמזתי אותה אני הצעיר בישראל.

'למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני' - אמר דוד: ריבונו של עולם, אני איני מתיירא מן המצוות החמורות שבתורה, שהן חמורות. אבל מתיירא אני מפני הקלות, שמא עברתי עליהם'. עד כאן. - והוא תמוה, מפני מה נתיירא, כי אם מן הקלות, אדרבא, בהיפך הוא. אך לפי דעתי הנזכרת, תובן כוונת דוד המלך, עליו השלום, שאמר: 'איני מתיירא מן המצוות החמורות' - שאם, לא עלינו, אני עובר על המצוות החמורות, איני מתיירא מהם, שאני מתחרט ודואג עליהם, ואין אתה צריך לקנסני אלא לעשות כדין, ואני אעשה תשובה ואתה תמחול לי. אבל אני מתיירא מן העבירות הקלות, כיוון שהם קלות, יהיו בנקל לחזור לעשותם ושלא לחזור עליהם בתשובה, לא עלינו.

'את ה' א-להיך תירא, אותו תעבוד, ובו תדבק ,ובשמו תשבע' - מצוות עשה רמוזים בשם הוי"ה ברוך הוא, ומצוות לא תעשה רמוזים בשם 'א-לוהים' ... ועוד כתבו רבותינו זיכרונם לברכה, שעיקר ביאת האדם לעולם הזה, כדי לקיים מצוות ה', כי מי שאוכל את שאינו שלו, מתבייש להסתכל בפניו.
וזהו שנאמר: 'את ה' א-לוהיך' - שהם מצוות עשה ולא תעשה. וכי תאמר הרי יש כמה מצוות שאי אפשר לקיים, כגון מצוות כוהנים וחליצה וכולי, לזה אמר: 'תירא אותו', כלומר: תראה תיבת 'אותו' - שממנה מוכח הערבות, וממילא 'ובו תדבק', כמו שפירשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'ואתם הדבקים' - אימתי דבקים? - 'בה' א-לוהיכם', שהם מצוות עשה ומצוות לא תעשה. וכן 'ובו תדבק', אם כן לפי זה: 'ובשמו תשבע' - מלשון שביעה, בשין שמאלית, ואינו מתבייש להסתכל בפני השכינה.