מקצת שבחו

'נתון תיתן לו' - וכפל לדיבורו לומר, שאינך צריך לדקדק עליו, אם יכול להתפרנס בדוחק ממעשה ידיו אם לאו, אלא בכל אופן נתון תיתן לו. 'ולא ירע לבבך בתתך לו' - לומר שאין לו לשלם לי, 'כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוהיך' - שהוא משלם לך שבעתיים. ... 'על כן אנכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך' - בין בדרך הלוואה, בין בדרך מתנה, בין בסתם על מנת להיפרע מהקדוש ברוך הוא, שגדול כוח המצווה ונאמן הוא לשלם שכרך משלם.

שהיה עולה על דעתך לומר, שיכול אדם לגמור התורה בחייו, בעולם הזה, ולתבוע שכרו מהקדוש ברוך הוא כמו קבלן שגמר מלאכתו. לזה בא התנא ואמר: 'לא עליך המלאכה לגמור' - שאי אפשר לך שתוכל לגמור, משום שהתורה ארוכה מארץ מידה ... אלא 'אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך' - אף שאין אתה יכול לגמור כל התורה.

'היטיבה ה' לטובים' - דהיינו למי שעושים צדקה ומטיבים לבריות, היטיבה ה' להם בכל מיני טובות בנים ועושר. וחוזר ומפרש שאימתי אני אומר זה? - היינו דווקא 'לישרים בליבותם' - שליבם ישר לשמים, שאף על גב שמרעים להם, אינם קוראים תיגר ואין תוהים על מעשה הטוב.

ישראל 'גוי אחד בארץ', זרע קודש, זרע טוב, ומאהבת ה' אותם כולם, נעשו ערבים זה לזה - זה ללמוד וזה ללמדו. והיה אם יחטא אחד מהם, עשה איסור, ענוש יענש הוא וכל מי שלא בדק אחריו.

'על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום' - עד כאן.
ויש לומר שלמה דווקא על שלושה דברים אלו? - אמנם על פי האמור, ונקדים עוד מה שידוע בגמרא, שאין השכינה שורה בישראל עד שיכלו כל שופטים רעים שבישראל. ובחלוקת האמת פירש מרן בבית יוסף חושן משפט סימן א', שהאמת הוא תיקון לעבודה, שעל ידי העבודה השכינה הייתה שורה בינינו והיינו מושגחים, ובשמירת האמת, שהוא חותמו של הקדוש ברוך הוא נכיר ונתפלל אליו, שהוא במקום עבודת הקורבנות עד כאן לשונו. גם השלום כמה מעלות טובות נאמרו בו, ושמו של הקדוש ברוך הוא נקרא שלום, ואם אנו מואסים השלום, חס ושלום, נראה שאנו מואסים בשמו של הקדוש ברוך הוא, ובוודאי שעל ידי זה מסלק שכינתו מביננו. באופן ששלושה אלו הם סיבה לקרב השכינה בינינו ובביטולם תסתלק השכינה.
ואם כן עכשיו מבואר, שעל שלושה דברים אלו העולם עומד, שעל ידי שתהיה השכינה בינינו בקיומם, על ידי זה יהיה לנו תקומה בעולם הזה, שאנו אוכלים מתרומתו של הקדוש ברוך הוא, בין שיהיה לנו דין בנים או עבדים, שעבד אוכל בתרומה בפני רבו. אבל בביטולה מסתלקת השכינה, ובזה נהיה כעבדים, שאין עבד אוכל בתרומה שלא בפני רבו, ואין עוד תקומה לישראל לחיות בעולם הזה, ובזה מוכרח העולם להיחרב, שלא נברא אלא בשביל ישראל. וזה אצלו טעם הכתוב: 'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' א-לוהיך נותן לך' - משום שעל ידי הדין השכינה שורה בישראל, ובדין הם יורשים את הארץ, שהיא תרומתו של הקדוש ברוך הוא, שעבד כהן אוכל תרומה בפני רבו.

נבוא לבאר מאמרם זכרם לברכה על פסוק: 'תורת אמת הייתה בפיהו' - שהוא מדבר באהרון, עליו השלום, שאמרו זכרם לברכה: 'שלא חייב את הזכאי וזיכה את החייב' - והוא תמוה לרבים, שמהיכן היה עולה על דעתך לומר על אהרון, בחיר ה', שחייב את הזכאי, עד שהוצרך הכתוב להעיד עליו שלא עשה כך?! ... גם יש לפרש מאמר הנזכר, שלא זיכה את החייב - ועל פי מה שכתב עוד שם הרמב"ם זיכרונו לברכה: 'ראה הדיין זכות לאחד מהם, ובעל דין מבקש לאומרה, ואינו יודע לחבר דברים או שראהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת, ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות, הרי זה מותר לסעדו מעט, ולהבינו תחילת הדבר משום 'פתח פיך לאילם'. עד כאן.
אם כן זהו שאמר: 'ועוולה לא נמצא בשפתיו' - שלא היה מחייב את הזכאי, אף על פי שכפי דבריו וטענותיו הוא חייב. ולא היה מזכה את החייב - אף על פי שלפי דברי הבעל דין, שאינו מפרש דבריו, הוא זכאי בדינו, אלא היה מסעדו ומבינו לטעון משום 'פתח פיך לאילם', ומזכה לזכאי על פי האמת, ולא על פי הדברים.

רב חסד חסדיו מרובים, הכל עשה בעתו יפה, והעמיד רועים על עמו, שניים כאחד טובים, הוא משה ואהרון הם הם המדברים. אשרי עין ראתה את כבודם, ואת גודלם חופף על עם ה'. הם המדברים והמורים, וינהגו את הצאן - הן בני ישראל, בשובה ונחת, את כל ונוכחת, איש איש על דגלו ומחנהו למשפחותם, הם יאירו ככוכבים במסילותם.