מקצת שבחו

'רק השמר לך, ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים, אשר ראו עיניך ... יום אשר עמדת לפני ה' א-להיך בחורב' - כל החכמים, אשר בכל דור ודור, כולם היו במעמד הר סיני, וכל אחד ואחד קיבל משם חלקו - הכוונה שכל אחד מהם, קבל דבר חדש שיתחדש על ידי עצמו דווקא, ומה שנתגלה לזה לא נתגלה לחברו. ואם כן, אם תלמיד חכם אחד ישכח, אותו החלק אשר נתגלה לו, ודאי גדול עונו מנשוא, שהוא מאבד אותו חלק מן העולם. כי חבריו נביאים, אינם יודעים מאומה.
ולזה כיוון הכתוב: 'רק השמר לך ושמור נפשך' - רצונו לומר, שהנפש היא שעמדה באותו מעמד הנכבד וקבלה את חלקה, ו'השמר ... פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך' - דווקא, עיני שכלך באותו 'יום אשר עמדת לפני ה' א-לוהיך בחורב'. וזהו כוונת המשנה: 'כל השוכח דבר אחד ממשנתו', ולא אמר 'מהמשנה' אלא 'ממשנתו' דווקא - מאותו חלק שקבלה נפשו, וכן בגמרא דקדקו 'כל השוכח דבר מלימודו'.

'אמר רבי אלעזר: אמרו ישראל לפני המקום: אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקדוש ברוך הוא: קיימו מצוות תפילין, ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה. רבי יוחנן אמר: מקרא מלא הוא 'והיה לאות על ידך וכו' למען תהיה תורת ה' בפיך'. עד כאן לשונו. - הרי שמעלת תפילין גדולה היא כאילו עוסק בתורה, ונודע שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, וכן מצוות ציצית שקול כנגד כל המצוות. נמצא המתעטף בציצית ומניח תפלין כאילו קיים תרי"ג מצוות.

'אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה' - נקט 'עמלי' ולא תלמידי חכמים, ולא עוסקי תורה, ולא בעלי תורה, וכיוצא בזה, שכל אלו הנה הנם תארים, לבני אדם הגדולים הלומדים בתורה ויודעים מה שלומדים, ומבינים דבר מתוך דבר ועושים פירות. אמנם 'עמלי תורה' הוא תואר לקטני בני ישראל שלומדים בתורה לפני רבם, ועדיין אינם מבינים. שמם נאה להם 'עמלי תורה' כי יש להם שכר טוב בעמלם דווקא, שעדיין אינם מבינים, וגם אינם עושים מצוות ומעשים טובים, שאינם יודעים וגם אינם בני חיוב, ואף על פי כן אמרו בגמרא במסכת בבא בתרא, שהעולם מתקיים בהבל תינוקות של בית רבן, ולא בשביל התורה שלומדים הגדולים, אף שיהיו קדושים אשר בארץ. לא דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, אלו תינוקות של בית רבן. ולכן המחזיק בידם ומלבישם ומנעילם וזן ומפרנסם, פשוט ששכרו הרבה מאוד, עד אין קץ, ואין לחוש לשום דבר שיפסיד שכרו, שהרי הבל שאין בו חטא הם, ונמצא ש'קרנו תרום בכבוד' בית אל ימצאנו לעולם שכולו טוב. וזהו שאמר: 'אם בקשת לעשות צדקה' - דווקא, שלא שום דבר גורם להפסיד שכר צדקתך, זאת עצתי שתעשה אותה עם עמלי תורה, דהיינו תינוקות של בית רבן, ונכלל בזה גם הלומדים אותם, שהם גם כן נקראים בתואר זה של עמלים עמהם, בעמל ויגיעה רבה. למה, 'כי ברוב הימים תמצאנו' וישולם לך שכר פעולתך מהמיטב שבמיטב.

'הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו. יאמרו גאולי ה', אשר גאלם מיד צר' - ומקרא מדייק: יאמרו גאולי ה', ולא אמרו גאולי ה' - שמע מזה שלעתיד ידבר. כי הנה כבר ידוע מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שגאולות שעברו משום שהיו על ידי שליחים בשר ודם, כמו שהם לא נתקיימו והיה קצבה לימיהם, כן גאולתם הייתה להם קצבה ופסקה טובה. אומנם לעתיד לבוא תהיה גאולה על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכשם שהוא חי וקיים לעד, כן גאולתו קיימת ולא תיפסק. וזהו שאמר: 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', ומי יאמר כך? - אם תאמר היוצאים ממצרים ומגלות בבל, אי אפשר להם לומר 'כי לעולם חסדו', שהרי פסק אותו החסד וגלו בראש גולים. אין זה כי אם דבר ההודאה הזו 'כי לעולם חסדו' - יאמרו לעתיד גאולי ה' דווקא, שעל ידו יתברך יגאלו, ונכון שיאמרו 'כי לעולם חסדו' - שכשם שהוא חי וקיים, כך גאולתם תהיה.

'רבי נתן אומר: מניין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתם של רבים? - כלומר אף על פי שהם רעים וחטאים, והיה מן הראוי למאוס תפילתם, מכל מקום ריבוי יתר נמצא בהם, ואינו מואס תפילתם, ולמד אותו מהכתוב: 'הן אל כביר לא ימאס' וכתוב 'פדה בשלום נפשי'. ...
'פדה בשלום נפשי, מקרב לי, כי ברבים היו עמדי. ישמע א-ל ויענם, ויושב קדם סלה, אשר אין חליפות למו, ולא יראו א-לוהים'. - פדני מיד רודפי וקמי, הוא משום 'כי ברבים היו עמדי', שאני מתפלל עם הציבור. ונקטו שגדולה תפילת הציבור שישמע א-ל תפילתם. 'ויושב קדם סלה' - כלומר, לעולם הוא שומע תפילתם, אף על פי שהציבור רשעים 'ואין חליפות למו' - שאינם חרדים מיום המיתה, 'ולא יראו א-לוהים' - שאין יראת א-לוהים לנגד עיניהם, אפילו כך שומע לקולם, שמקרא כתוב: 'ויפתוהו בפיהם וכו' ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו', אפילו כך 'והוא רחום יכפר'.