מקצת שבחו

הלחץ והדיכוי מצד אחד, והשפעתם הכבירה של התנועה הציונית מצד שני, הפיחו בלב יהודי פרס רוח חדשה, ועורר בקרבם את ההכרה לשחרור האומה, באותה הארץ שאליה קשורים באלפי נימי נפשו, זיכרונות עברו המזהיר. ברוח קסם, הקיפה התנועה הלאומית את כל יהודי פרס בכל מקומות פזוריהם, ויתעוררו מתרדמת הגלות, ויחלו בפעולות ממשיות, מלבד השתפכות נפשית וגעגועים לארץ המתבטאים בתפילה שבלב וניב שפתיים לא-להי ישראל. 'הגאולה' ו'החיים', כלי מבטאה של התנועה הזו, משמשים עד היום בסיס איתן לעורר בלב העם בכל פינות מושבותיהם, את ההכרה הלאומית ואת ההרגשה המרנינה, של עם חי תחת כיפת שמי הארץ שלו. התנועה הזו יצרה במשך זמן קצר, פדרציה ציונית מוצקה בפרס, אשר מרכזה בטהרן, וסניפיה הרבים בכל ערי פרס הגדולות. בכל ענפי העבודה הלאומית, משתתפת הפדרציה הזו בפעולה אקטיבית-מוסרית וחומרית - לפי מידת יכולתה. היא הייתה אחת הראשונות בארצות המזרח, שנענתה לקול הקריאה הראשונה של מנהיגי האומה לקרן הגאולה, ונתנה יותר מכפי כוחותיה הדלים. העובדה שמספר השוקלים בפרס הולך מדי שנה בשנה, הלוך וגדול, מציינת את רצונה הכביר, לקחת חלק בכל דבר שטובת האומה דורשת.

המנוסה מפני הרדיפות, והתעמולה הציונית, מביאות יום יום המון יהודים פרסים אל הארץ. בלב מלא ביטחון ובנפש שקטה, מתגברים הם על כל ההרפתקאות הרבות בדרכם הקשה, בתקווה להשתתף בבניין הארץ, משאת נפשם, בעזרתו המוסרית והחומרית של אותו המוסד העליון שברשותו מתרכזים כל האמצעים הכספיים של האומה, ואשר ישמשו לבניין הארץ על-ידי מרצם ועבודתם של כל חלקי העם, באין הבדל מוצאו וארץ גלותו. יהודי פרס בטוחים מאד, באותה ההנהגה העליונה, באות כוחה האמיתית של היהדות העולמית, שתעמוד בכל תוקף על הפרינציפ האנושי הצודק, מבלי לבכר אחד מאברי האומה על חשבון חברו, דבר הגורם למיתה נפשית ולדיכוי כל אותה ההתלהבות המשיחית, שתקפה את העם באשר הוא שם ... כנסייה נכבדה, היהדות הפרסית מביטה עלייך כעל אותו חלק הגוף, השולח דרך אלפי צינורות העורקים מזון לכל האיברים. חובתך היא למצוא את הדרכים, ולאחוז בכל האמצעים שישימו קץ לכל מצבנו העגום בארץ פרס. חובתך היא, לתת ליהודי פרס את חלקם בבניין ארצנו, ולהצילם בזה מעברי פי פחת, בהגיעם אל מחוז חפצם אחרי עמל ותלאה.

בי"ג אדר, צום אסתר, אחרי תפילת שחרית, לוקחים מבית הכנסת את ספר התורה המיוחד אל המקום, ומתחילים בביקורים, והתפילה הראשונה שמתפללים בו זה תפילת מנחה. עוד בהתחלת התפילה, הדוחק גדול מאוד, וממשיכים מעומד ובהתלהבות עצומה. לעלייה בספר, זוכה רק ישראל, כי לכהנים אסור לעבור מכל הסביבה שהיא בית עלמין, ומובן שבהעדר הכהן נתפרדה החבילה, וגם לוי לא יכול לעלות. את החזקת העמוד והנרות אשר מימין ומשמאל למגילה, מוכרים במכירה פומבית במחירים גבוהים מאוד, ורבים הם הקופצים עליה. אחרי מקרא המגילה ותפילת מעריב, מקיפים את הארונות בשירים ומזמורי תהילים בהדרת קודש, עם אלפי נשיקות מעל הקרשים היקרי-ערך האלה.
והריקודים של שמחה הרגילים בארץ ישראל על קברי הקדושים, בתופים ובמחולות, שם בבחינת בל ייראה ובל יימצא ... ויחד עם זה, כל תפילה כל תחינה אשר תהיה לכל אדם, אשר ידע איש נגע לבבו, וכפף כאגמון ראשו על הארונות, ובלב נשבר ונדכה ועיניים דמעות, שופך את שיחו לפני א-להיו, ועוזב את המקום בהתלהבות של קדושה, כנושאי הארון שהיו הולכים, ופניהם אחורנית כלפי הקודש.
אחרי הגברים נכנסות הנשים, אשר חיכו בקוצר רוח בחדר הראשון, יחד עם ארוחת הערב, כדי להפסיק את הצום על קברי הקדושים, בידי כל אחת מהן לא פחות מתריסר נרות. פה נפגשים עם אשה בוכה, באנחה מרה, 'רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע', ושם נשמע קול דק וצלול המתפשט בפנים, כפלג זך הזורם בין הדשאים. ... כל אחת מפרטת מכאוביה, ונודרת כל מיני נדרים.
ובפרט ללון כל ימי חייה, בליל הראשון של פורים במערה, ומשתדלת בכל תוקף, להתנמנם משך רגעים מספר, כדי לחלום חלום, כי לדעתן אחרי הצום ועל קברי הקדושים, החלום אינו אחד משישים בנבואה כי עם חמישה אחוז, וככה יעלה בידי כל אחת מהן לדעת, אם נתקבלה בשמים הרינה והתפילה, אשר השמיעה הלילה מנהמת הלב.
בשתיים אחר חצות, הנשים מפנות את המקום והולכות לחדר הראשון, וההמון מתחיל שוב לזרום, גם כן עם נרות למאות. אחרי תיקון לימוד לאה ואיזה בקשות, מתחילים את תפילת שחרית עוד לפני עלות השחר, מפני הצפיפות הנוראה.