מקצת שבחו

כששמע משה רבינו מרבי עקיבא, שדורש על כל קוץ וקוץ, תילי תילים הלכות ולא הבין, חלשה דעתו. אשר אינו מובן כל כך, על העניו מכל אדם, שאמר: 'מי יתן והיה כל עם ה' נביאים' ...
ולמה חרה לו כאן? אך הוא אשר דברנו, כי אחרי ששמע שרבי עקיבא חריף יותר ממנו, וחכמתו רבה, ועוקר הרים וטוחנן זה בזה, עד כי כל דבריו מתקבלים הם על אוזן שומעת, ואולי על ידי רב הפלפול יהא נוטה קצת מהקבלה, ואף אם גם בלבו נראה הדברים אמת, על כן הוא אמת המדומה ולא אמיתי, אחרי שהוא היפך השתלשלות מהמקור, ולכן חלשה דעתו עד ששמע משה רבינו, שיסוד פלפולו וחריפותו מיוסדים רק על קבלת רבותינו שהיא אמיתית ... והדברים הללו הם תשובה ניצחת, לאלו המתמרמרים על ספרים המתחדשים תמיד באומרם: איזה חדשות הביאו לנו, הלא מבוארים הם בספרי הראשונים, אך אין ממש בדבריהם ... האמת היא כי כל חיובה וקיומה ותכליתה של תורתנו הקדושה, הכל הוא רק להבין ולבאר דברים הנסתרים, וזאת ממש היא חידושה, ועיין הקדמת הרמב"ן, שכתב וזו לשונו: 'אבל יש אשר קולמוס הראשונים סתמן, ועתה צריכים הנגרים להולמן'.

כתוב בשולחן ערוך: 'כשיכנס לבית הכנסת יאמר: התכבדו מכובדים. ועכשיו לא נהגו לאומרו' - בשולחן ערוך כתב: 'לא נהגו' אבל ב'לבוש' משמע שאסור לאומרו, משום שנראה כיוהרה. וזה לשון הלבוש: 'ודווקא בימיהם היו נוהגים כן, שהם היו חסידים מפורסמים ויראי א-להים, והיו יודעים שהשכינה ומלאכיו תמיד עמהם, אבל עכשיו בזמן הזה נתבטל הדבר מלאומרו, מפני שאין בדורנו חסידים מפורסמים כל כך, ואם היה אחד אומר כן, היה נראה כיוהרה, לכך אין אומרים אותו כלל.

תורתנו הקדושה, חיובה וקיומה לההוגים בה, הכל הוא בהסכמה אחת, דור אחר דור, כי לא נמצאו בדברי הנביאים, דבר שלא רמוז מקורו בתורת משה. וכן אין תנא אשר יסתור, חס ושלום, דברי נביא, ולא הקודמים להם בזמן, ואף זאת לא על דרך אמונה לבד, רק עד אשר יתיישבו הדברים בלבבו וברעיונו, אשר כן הוא האמיתית. כי לא בחנף דברו, חס ושלום, כמו שמצאנו בדברי חכמינו זיכרונם לברכה: 'דבר זה טעמו לא ידענו', אך מעט מזער, הוא וגם זאת הוא, רק מקוצר המשיג, אז כי הבאים אחריהם כשהעמיקו בה הרבה מצאו טעם, כי כולם נכוחים וישרים למוצאי דעת, אין בהם נפתל ועיקש.
ובזה מפארים חכמת הראשונים כמו שכתוב במדרש שיר השירים, שהיו חורזים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני, רצונם לומר: אחרי שבאמת הדברים מתאחדים, ואין בהם שום שינוי וסתירה, כי כולם מסיני הם, רק מעומק המושג נראים כאינן מתאחדים ...
וזה מה שאמר רבי אליעזר לרבי יהודה בן בתירא: 'חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים' - רוצה לומר: שכל גדר חכם הוא באופן, אם מתאחדים דבריו והם אמת, שאם הוא שקר, אף שעושים שורש ופרח בלבבות המקבלים, ההכרח הוא שאינו חכמה על דרך 'חכם עדיף מנביא', כי הוא קולע אל האמת. ואחרי שמוסכם הוא מכל צד, שדברי רבותיו אמיתיים הם, בלי תפונה ואף כי רחוק הוא מרעיונו העצמי, כל זאת הוא עבור שלא הגיע עדיין לתכליתו, ואם מעמידם על מכונם, אז חכם ייקרא כי השיג האמת.

לדברי המומחים והמדיניים שבאחינו ובאחרים, אם יפתחו את הארץ ויבנוה, תוכל, בעזרת השם יתברך, להיהפך בזמן מועט למקור ברכה ועושר, לכמה אלפים ורבבות מעמנו, ובוודאי שמצווה רבה על כל בעלי היכולת, שיפרישו מהונם סכומים גדולים, כדרוש לדבר הגדול הזה.
ויפה מאוד המנהג שרוצים העסקים להנהיג, שייתן כל אחד מעשר מנכסיו. ואף אלו שאין רכושם גדול, גם הם אינם בני חורין מבוא לעזרה להבונים את חרבות ארצנו. ומה עוד גדולה המצווה כשקשור בזה עניין הצלת נפשות, לרבבות בני עמנו הנסים מגיא ההריגה, ה' ישמרנו, באוקראינה ובמדינות אחרות, ששם אחינו בני ישראל נחמסים ומגורשים, נהרגים ונשחטים, ותורתנו הקדושה נתונה למרמס, ואין עצה ואין עזרה, ה' ירחם. ובגלל המצווה הרבה הזאת, נשמע ונתבשר בשורות טובות, ונזכה לראות בבניין ציון וירושלים, בתוך כלל ישראל במהרה אמן.

כתוב בשולחן ערוך: 'שליח ציבור בשכר, עדיף יותר מבנדבה'. עיין ברבי משה איסרליש, שכתב שאז אין אחר שאינו הגון, רשאי להתפלל. וגם השליח ציבור נזהר יותר בתפילתו ובתיקונו, הואיל ושכיר הוא. ולפי זה אפילו העניים צריכים ליתן על שכירות החזן, ואין יכולים לומר שיש שליח ציבור בחינם, ששליח ציבור בשכר עדיף. ובכל מקרה אצלינו בעניינים הללו, אנו הולכים אחרי רוב דעות של שבעת טובי העיר, הנבררים מהקהל. וכן לעניין תפילת האבל אצלנו, אין יחיד יכול לעכב, וכן בקבלת השליח ציבור, אין יחיד יכול למחות, אלא תלוי הכל בדעת שבעת טובי העיר, וכל זה כדי שלא תרבה מחלוקת בישראל.