מקצת שבחו

מעט מן המעט, בהנהגות שהאדם צריך להנהיג את עצמו בדרך היושר והאמת, ישתבח ויתפאר שמו, זו הדרך שרבותינו התוו לנו, זו הדרך שכל גדולי עולם, כל גדולי התורה, את כל התורה שלהם למדו בלילה, לא ביום. ביום יש הרבה הפרעות ... כל ההשגות, תראה, יש לך את השקט הנפשי, יש לך יישוב הדעת, אין לך שום הפרעות, אין לך צעקות של הרחוב, של המכוניות, אין לך דפיקות בדלת, בלבולים, שום דבר, אתה והקדוש ברוך הוא ישתבח ויתפאר שמו, יושב ולומד, יש לך יישוב הדעת וצחות הדעת, שכל ישר. בגלל שאין הפרעות אז אתה לומד, איזה תענוג.

רבי שמעון בר-יוחאי עכשיו רוצה ללמד אותנו, איך להתקשר לספירות העליונות, ישתבח שמו לעד. הוא אומר [בספר תומר דבורה]: 'וצריך האדם בזה להתנהג כפי הזמן, רוצה לומר לדעת איזו ספירה שולטת ולהתקשר בה, ולעשות התיקון המתייחס אל המידה השולטת'. - טוב, בשביל זה צריך ללמוד קבלה, אין מה לעשות. [צריך לדעת] איזה יום היום, איזה ספירה שולטת, איזה מידה שולטת, וזה הולך לפי שעה, לפי יום, לפי שבוע, לפי חודש, לפי שנה, ולפי זה אתה יודע לייחס את עבודת היום, כמו שהיו עושים בבית המקדש - השיר שהיו הלוויים שרים [בבית המקדש], לא היו שרים שיר אחר ביום אחר, היו שרים את השיר לפי הכוונות שלו, אותו היום של הספירה של אותו היום, זו הכוונה. אז אדם מקשר את כל ה-24 שעות שלו, דהיינו, מהבוקר כשהוא קם, תפילות השחר, התפילה שלו, האכילה שלו, הברכות שלו, המעשים הטובים שהוא עושה, גמילות החסדים שלו, את הכל הוא מקשר לספירה הזאת, וממילא הוא מתקשר לספירה העליונה משורש נשמתו, ומתקן מהשורש את המידות שהוא צריך לתקן בספירה של אותו היום, ואז ההנהגות שלו - אתה רואה הנהגות אחרות לגמרי.

'כאשר יקיים האדם שס"ה מצוות לא-תעשה, בהימנעו מלעשותם, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'ישב אדם ולא עבר עבירה - נותנים לו שכר כעושה מצווה', יש כוח אל המזון הרוחני' - יש כוח לאדם להתגבר על לאו, יש לו עכשיו עבירה, וזה לאו מן התורה, והוא מתגבר ...
התגברת ולא עשית את זה - מעלים עליך כאילו עשית מצווה. ההתגברות על הצד הרע שביצר הרע, לא לדבר לשון הרע, אני עכשיו יכול לדבר - לא מדבר, התגבר - מעלה עליו הכתוב כאילו עכשיו הוא קיים מצווה של לימוד תורה ... שמצוות לא-תעשה, יותר קשה לקיים אותן מאשר מצוות עשה, בוודאי, איזה שאלה בכלל, 'מים גנובים ימתקו', לאווים זה קשה מאוד, אם אדם רק יישב ויעשה חשבון כמה לאווים ביום הוא עובר: 'לא תשנא את אחיך בלבבך', כל שנייה אדם יכול לעבור על לאו, אם זה מחשבה אחרי מחשבה - כל שנייה. מצוות עשה, נזדמנה לידך - עשית, לא נזדמנה - לא עשית, חסיד זה בקום ועשה אבל אתה לא חייב. פה הרב אומר לך: בזה שאתה נמנע ומתגבר על הצד הזה של הלאו, לא לעבור עליו - ישתבח שמו לעד, מעלה עליך הכתוב כעושה מצווה.

כשאדם יודע שהוא צריך עורך-דין על בעיה מסוימת, הוא משלם מיטב כספו וממונו ובלבד שהוא ייצא זכאי. כשאדם צריך ניתוח, אז הוא ישלם לרופאים הטובים ביותר וימכור את הבית שלו בשביל שימשיך לחיות, כל אשר יש לאיש ייתן בעד נפשו. ויותר מזה, כשמדינה, מעצמה, צריכה איזה מדען, אז היא מוכנה לשלם מיליארדים של דולרים לחטוף אותו, בשביל שיבוא וימציא לה חידושים, נשק קטלני, מטוסים, טילים, טנקים. בשביל מה משלמים כל כך הרבה כסף - בשביל להרוג, בשביל להשחית את האנושות ואת העולם, ואנשים משלמים מיטב כספם, וזה הולך על חשבון האזרח שמשלם את המיסים. וכשבאים לרב, ששמעתם ושתשמעו עוד, שנותן חיים, לא מוות ...
לקבל חיים, אנחנו מייצרים חיים, מייצרים שפע, מייצרים הדרכה, מייצרים פרנסה, פה יכולים לעלות עשרות ומאות אנשים ביניכם ולספר, מייצרים את הטוב, ישתבח שמו לעד, עוסקים בטוב. אז לרב, זה לא כמו המדען ... אבל הרב צריך ללכת לכתת רגליים ולחפש עוד אלף שקל בשביל לשלם את המשכורות של האברכים, בשביל להחזיק את הישיבה, איך אתם רוצים שהרב הזה, שאתם באים אליו, יכול לשבת אתכם בנחת, ביישוב הדעת, בשמחת הלב, ולהוריד לכם את השפע, הברכה והבריאות?! ... כתוב בזוהר הקדוש, שעל ידי צדקה, ביום הזה של רחל אמנו, על ידי צדקה אנחנו מוציאים מהגלות את השכינה, כך כתוב, על ידי צדקה אנחנו משלימים את שכינת עוזנו.

'כי יאמר בליבו: מה נאכל בשנים? שבעים ימי שנותינו בהם, וזו קשה משתיים הראשונות'. - הרמב"ם אומר? - שיותר קל לקחת יהודי מומר, ולהוכיח לו, ולשכנע אותו שיאמין שהתורה ניתנה בהר-סיני, על-ידי הקדוש ברוך הוא למשה רבינו, מאשר לשכנע יהודי ששומר תורה ומצוות, שתלוש המשכורת שהוא מקבל זה מהקדוש ברוך הוא ... הפרנסה מה' יתברך - זה האדם קשה לו להאמין, זה המדד של האמונה של האדם בעולם הזה. ... אומר: זה קשה מכולם, זה התחלת הגישה, ההתקשרות וההתחברות לאמונה, ההתחלה אני אומר, מספר אחד - להאמין שהכל ממנו יתברך.