מקצת שבחו

אין בעולם שינוי רצון בכל נס שהיה ושיהיה, ואין שום שינוי מנהג וטבע כלל, ובחן וחקור בשם נס ופלא שנאמר בלשוננו הקדוש ותראה העניין. והוא כהמשיל משל קל, כי טבע האש לשרוף את הצומח ולא את האבנים, לא מפני שאין בטבעו לשרוף האבן, אלא מפני כי חזק הוא ממנו, כאשר אין כוח במעט אש לשרוף עץ גדול, ואם תבוא אש יסודית על האבן, תשרפנו ותהפכנו למשרפות סיד. וכן אם ימצא אומן בקי שיודע לקבץ חלקי אש רוחניים, בקל ישרוף את האבן והטבע יכול על כל. רק כשלא יגבר האחד על חברו, אזי הגיבור ינצח את חברו, על כן הצדיקים ההם אשר מאסו בחיי עולם השפל ורוחם וחייהם דבקה ברום המעלות, יש בכוח ליבם והבל פיהם להמשיך חלקי הטבע העליונים אשר לא ידעום יושבי הארץ, ולעשות בהם פעולתם, כי שם הכוח אדיר ונורא ומי יכילנו.

תורתנו הקדושה המשלמת המידות והדעות, כל מצוותיה והנהגותיה הוא לקיום החומר והצורה, להיות שניהם שווים לעבוד קונם, והיינו בהיותו הולך בדרך הממוצע בכל ענייניו. ... ציוותה תורה לתת צדקה מממונו ותרומות ומעשרות אבל לא כל ממונו, ציוותה תורה 'לא תשנא את אחיך', הרשע מותר לשנאתו, וכיוצא בכל המצוות, ובזה יתקיימו שני המכונות החומר והצורה, שאם לא כן לא יתקיימו. ובעניותי אמרתי, שזהו סיבה למקרה אשר קרה לארבעה שנכנסו לפרדס ... אבל רבי עקיבא שעשה גבול לחומר וגבול לצורה, ודבר בעתו מה טוב, ועשה שלום ביניהם, כמו דרכי התורה שכל נתיבותיה שלום, שהוא השוואת החומר לצורה, כולם שווים לעבודת קונם, ועל כן נכנס בשלום ויצא בשלום.

'מאיר' ו'יראה' מחוברים ובלולים זה בזה, כי רוב האור מביא לידי יראה, שכן במזמור העשוי בצורת המנורה בתחילתו, כתוב: 'א-להים יחננו ויברכנו יאר פניו איתנו סלה', ובסופו כתוב: 'יברכנו א-להים ויראו אותו כל אפסי ארץ', וגם כשתכתוב תיבת 'מאיר' ותחתיה תיבת 'יראה', אזי יהיה חצי תיבת 'מאיר' וחצי תיבת 'יראה', אל הימין יהיה אותיות 'מאיר', וחצי השתי תיבות הנזכרות השמאלי הוא 'יראה'. הרי האור מימין והיראה מהשמאל, והוא על דרך שכתבו הראשונים, זכותם יגן עלינו אמן, כי יראה ואהבה נמשכים זה מזה, שהרי כשתכתוב 'יראה' למעלה ותחתיה 'אהבה', יהיה חצי התיבות של ימין 'יראה' וחצי התיבות משמאל הוא 'אהבה', עיין בדברי קדשו כי נעמו בשל"ה הקדוש ...
בקריאת פסוקים אלה בטעמיהם, ושום שכל בצירופי 'מאיר' הרמוז בהם, יעוררו לב טהור ליראה את קונו, ולהאיר את עינו לאור באור התורה, מאירת עיניים, עיני שכלו, שבעה קנה המנורה, ז' נקבים שיש בראש, וכולם מאיר השכל הנתון בראש, וזוכה לזה על ידי קול רינה של תורה בקריאת הפסוקים הנזכרים בטעמיהם, וכל שכן אם הוא בחצות לילה לאור הנר שמאיר, שיעורר את הרחמים עליו.

והנראה לתרץ, על פי מה ששמעתי מפי קדוש, שאמר בשם מקובל אחד, דבר נפלא נאה ומתקבל, והוא זה, דע כי צפון הנכתב בתורה 'אלוף צפון' הוא הקליפה הראשונה שבשבעים אומות, וכנגדו בקדושה הוא 'ארץ צוף' ... שהיה ראוי להיות הגאולה בשנת 'בזאת יבוא אהרן אל הקודש' - ת"ח לאלף השישי, אלא שהחטא גרם, ונהפך לרעה בעוונותינו הרבים, ובאותה שנה הרבה שמדות היו בארץ פולין וליטא כידוע המפורסם מגזירות רעות ודינים קשים, הנעשים בארץ פולין וליטא בשנה זאת, שנהרגו כמה רבבות מישראל על קידוש ה' ... וזה הסוד 'מצפון תיפתח הרעה' - כי 'צפון' גימטרייה: פולין וליטא, ולכן היה הגזירה דווקא במדינה זו ובשנת ת"ח, ודברי פי חכם חן. והנה יש בידי דברי כיבושין שאין אני רוצה לגלותן בפני כל אדם, כי אם לצנועים, מה שקיבלתי מן האיש הקדוש הנזכר, ודע כי 'צפון' הוא מניין רכ"ו, בסוד 'כרו לי שוחה בעלילות שקרים ובהריגות הצדיקים'.

'כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה' - ולכאורה קשה, שהלומד תורה לשמה הוא בלתי שום קבלת שכר כי אם לשם שמיים בלבד, ומה לו לרבי מאיר להודיעו שהוא זוכה לדברים הרבה, הלא בזה גורם לו שלא יעסוק לשמה? - אמנם רבי מאיר בחכמה יסד ארץ, הודיענו כי השכר שהוא מזכיר כולו רוחניות וצורה, וכולו הוא בכלל לשמה, כי אם לומד כדי שייקרא רע, אהוב, אוהב את המקום וכולי, הרי הוא ממש לשמה, אלא כדי שלא תהיה תקוותו מפח נפש, לומר איך אלמד תורה לשמה ומה תועלת יש בה, וצריך להמית החומר כולו, ומזה יהיה סיבה לבטל הלימוד, על כן הודיעו רבי מאיר תקוות קיבול שכר שהוא עצמו לשמה, כדי שייהנה קצת החומר ויתקיימו שניהם, וזהו שאמר לעיל 'חצי לשלטון וחצי שיהא לך' - רוצה לומר: העבודה שלך תהא באופן זה, 'חצי לשלטון' - לעבודת קונך, בשעבוד ובטורח להתיך החומר, 'וחצי שיהא לך' - שתהא עבודתך לתועלתך, על דרך מה שיתבונן המתבונן בעבודת שמיים, שיש שאמרו שהעבודה צורך גבוה, ויש שאמרו שהיא צורך האדם, ושניהם אמת, 'אלו ואלו דברי א-להים חיים', והוא על דרך אש של גבוה ואש של הדיוט שהיה במזבח.