מקצת שבחו
חכם יוסף הלוי נולד לאימו ולאביו חכם אליהו הלוי בקושטא שבטורקיה.
גדל בתורה וביראה, וזכה לחוכמה ולעושר רב. הוא פנה מעסקיו והשקיע את זמנו בלימוד התורה ובעבודת ה' בשמחה, ורדף צדקה וחסד. בשנת תרי"ג (1853) נפטר אביו של חכם חיים חזקיהו מדיני, ובשל מצבו הכלכלי הדחוק שלחוהו חכמי ירושלים אל בני משפחתו בקושטא. שם חלה במחלה קשה ומסוכנת ביותר, מחלת הסקרלטינה. להצלתו נחלץ חכם יוסף הלוי, אשר 'הזיל זהב מכיסו למאות ולאלפים על הרפואות ועל הרופאים'.
חכם יוסף הלוי נפטר ביום ט' בכסליו בשנת תרי"ח (1857) ונטמן בעירו קושטא.
בשנת תרכ"ב (1862), לאחר פטירתו, יצא לאור, בקושטא ספרו 'יבא הלוי'. בסוף הספר הובא הספדו של חכם יוסף אלפנדרי, בתשלום שנת האבל עליו, בשבת פרשת וישלח בשנת תרי"ט (1858).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שכל מה שחידשו, אינו אלא ממה שקיבל חלקו בסיני.
'ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דיבר ה' את משה בהר סיני' - רמז למה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כל מה שקבלו הנביאים והחכמים, וכל מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש, הכל נאמר בסיני, וכל אחד קיבל חלקו בראוי לו בסיני. וזהו רמז: 'ואלה תולדת אהרן ומשה' - כלומר כל תולדות של משה ואהרן, דהיינו הכהנים והנביאים והחכמים, מה שיחדשו בתורה על ידיהם, הכל הוא ממה שדיבר ביום הידוע, דהיינו מתן תורה בהר סיני, ואין שום נביא רשאי לחדש דבר, וכל מה שחידשו, אינו אלא ממה שקיבל חלקו בסיני.
יבא הלוי, דף עט עמו' ב, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד לא תוסיף קום מצד עצמה אבל הקב"ה מקים אותם.
'ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם' - הם מצד עצמם אין להם תקומה, שהרי מושבעים ועומדים, ככתוב: 'אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ', אבל בבוא זמן הגאולה הגמורה, בימינו של הקדוש ברוך הוא, בעזרת ה', הוא המקים אותם, ככתוב: 'ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת'. וכן תירצו בזוהר הקדוש: פסוק אחד אומר: 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל', ופסוק אחר אומר: 'ביום ההוא אקים', ומתרצים הם מצד עצמם: 'נפלה ולא תוסיף קום', אבל הקדוש ברוך הוא מקים אותם.
יבא הלוי, דף עט עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמוחק עבודה זרה, נמחק עוון העגל שעשו ישראל.
'והשמדתי את במותיכם, והכרתי את חמניכם' - כל השמדה וכרת היינו כיליון חרוץ, מן השורש, ככתוב: 'ואשמיד פריו ממעל ושורשיו מתחת'. וזהו ברכה, משום שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שכל הגליות הם בעבור העגל, שעשו ישראל, ואינו נמחק עוון זה אלא לימות המשיח, וכיוון שישמיד ויכרית העבודה זרה, שעשו ישראל מן העולם לגמרי, השורש הנשאר למעלה לרעתם של ישראל, חס ושלום, גם הוא נמחק.
יבא הלוי, דף עט עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שחייב לתת צדקה או בהלוואה או במתנה.
'אם כסף תלוה את עמי' - פירש רש"י ש'אם' זה הוא וודאי. ואפשר שגם זה 'אם' ככל 'אם' שבתורה, במה שרומז בזה הפסוק, שאם לווה שיהיה בעדים. וזהו: 'אם כסף תלוה את עמי' - כלומר בעדים. ואם נותן בצדקה - צריך שיהיה בסתר כדי שלא יתבייש, וזהו: 'את העני' - כלומר בצדקה ולא בהלוואה, 'עמך' - שיהיה בינו לבינך כדי שלא יתבייש. ועתה בא על נכון לשון 'אם' - שוודאי חייב ליתן צדקה או בהלוואה או במתנה, אלא שבזה יש תנאי שאם הוא בהלוואה - 'את עמי', ואם הוא במתנה בצדקה - 'עמך'.
יבא הלוי, דף עח עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד טעם שאומרים נחמו במנחה של תשעה באב.
'ויבכו העם בלילה ההוא' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: ליל תשעה באב, היה ונקבע בכיה לדורות. ואפשר ש'בלילה ההוא' בא למעט שביום נולד משיח, כפי שנמצא במדרש. וזה טעם שאומרים 'נחמו' במנחה של תשעה באב. ואף על גב, ששנה שבכו במדבר, היה ליל עשירי של אב, כפי שמוכח בסוף מסכת תענית, מכל מקום, כיוון שבשביל אותו לילה הוקבע לדורות ליל תשעה, נכון שיש לרמוז שבלילה ההוא שיקבע לדורות, ביום תשעה, יהיה להם נחמה, שעתיד לילד מושיעם של ישראל ביום תשעה.
יבא הלוי, דף פ עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שנים מקרא ואחד תרגום, גם כשאין בו תרגום כלל.
'ואלה שמות' - כתב בעל הטורים 'ואלה שמות' - ראשי תיבות 'וחייב אדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום'. ונראה לעניות דעתי, שרמזו כאן לומר, אף שהתרגום אין בו לשון אחר כלל, שהרי השמות עצמם, כגון 'ראובן' 'שמעון', אין בו תרגום כלל, וכפו שפירש רש"י, שמה שאמרו בברכות, אפילו 'עטרות ודיבון', הוא הדין 'ראובן ושמעון', אפילו כך, חייב לקרות השמות עצמן שלושה פעמים.
יבא הלוי, דף עו עמו' ב, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד 'לקח טוב' שהצדקה והתורה הם דווקא לישראל.
'ויקחו לי תרומה' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שהצדקה שייכת לישראל, שיש להם דין 'בנים', אבל בגויים לחטאת יחשב להם, ככתוב: 'וחסד לאומים חטאת'. וכן התורה לא ניתנה אלא לישראל, שגוי העוסק בתורה חוץ משבעה מצוות, נחשב להם כגזל, כמו שכתוב בסנהדרין. וזהו כוונת המדרש: 'כי לקח טוב' - פירוש שהצדקה והתורה הם דווקא לישראל, ודווקא: 'נתתי לכם', ולא לאומות העולם. ועוד שמה שישראל קרויים 'בנים' הוא כשעושים רצונו של מקום, דהיינו בקיום התורה. והיינו כוונת המדרש: 'ויקחו לי' - כלומר משום שהם קרויים 'בנים', שאם לא כן, לא שייך צדקה לישראל, והיינו שאמר, הרי הוא שכתוב 'כי לקח טוב' - שכל עיקר הצדקה שמורה שיש להם בחינת 'בנים' הוא בקיום התורה.
יבא הלוי, דף עח עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שילמד לבנו ולבן בנו, ושוב אין התורה פוסקת ממנו.
'פן תשכח את הדברים' - קשה לסוברים ששכחה היא אונס, מדוע אמר 'פן תשכח', וזה אינו בידו. ...
ואפשר לומר במה שקשה גם כן סוף המקרא: 'והודעתם לבניך ולבני בניך' - למה הוצרך לומר 'לבני בניך', שבמקרא כתוב 'ולימדתם אותם את בניכם' ולא אמר 'בני בניכם'. ויש לפרש במה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם, שוב אין תורה פוסקת מזרעו. וכתבו התוספות ,שזהו כשרואים זה את זה. וזה אומרו 'פן תשכח', ואם תאמר ששכחה היא אונס, לזה אמר 'והודעתם' - כלומר אם תרצה שלא תשכח, למוד לבנך ולבן בנך, ששוב אין תורה פוסקת ממנו.
יבא הלוי, דף פא עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמועילה תפילה, שיסייעוהו מן השמים, שלא יבוא לידי חטא.
'לו ישמעאל יחיה לפניך', פירש רש"י: 'יחיה - ביראתך'. וכן אנו מתפללים בכל יום: 'ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך'. ואף על פי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, יש לומר שמועילה התפילה קצת לעניין שיסייעוהו מן השמים, ולא יבוא בקל לידי חטא. וכן דוד המלך, עליו השלום, התפלל 'לב טהור ברא לי'.
יבא הלוי, דף עג עמו' א, דפוס משה די קאסטרו ובניו, קושטא, תרכ"ב (1862).
1857-0