מקצת שבחו

חכם אברהם חמוי נולד לאמו רחל ולאביו חכם רפאל ביום ט' בכסלו תקצ"ט (1838) בעיר חאלב, שבסוריה.
ראשית תורתו מפי אביו, שהיה תלמיד חכם ומקובל, ומפי דודו חכם שלום כסאכי.
בשנת תרכ"ד (1864) נשא לאישה את בתו של חכם שלום שמעא. כשנה לאחר מכאן, בעקבות מותם של אשתו ובתו, ביום אחד, קיבל על עצמו גלות. הוא עזב את חאלב ויצא למסע נדודים בערים רבות בארצות שונות: 
בשנת תרכ"ה (1865) הגיע לירושלים, שם למד תורה מפי חכם רחמים ענתבי. מירושלים עבר לתורכיה, שם פגש את החכם חיים פלאג'י. בשנת תר"ל (1870) הדפיס באיזמיר את ספרו הראשון 'האח נפשנו', וביקר באוסטריה, בולגריה, מקדוניה ורומניה. בשנת תרל"ג (1873) עבר לאיטליה, והתגורר בליבורנו שם קיבל הסמכה לשחיטה. בשנת תרל"ו (1876) הגיע לסלוניקי. בשנת תרל"ח (1878) הגיע לגיברלטר, לוב וככל הנראה גם ללבנון. בשנת תרל"ט (1879) יצא למסע נוסף לאלג'יריה, תוניסיה ומרוקו, ומשם המשיך לתימן. בשנת תרמ"א (1881) הגיע להודו. בשנת תרמ"ב (1882) הגיע לפרס, ובשנת תרמ"ה (1884), הגיע לבגדאד.
לאחר מסע נדודים של 22 שנים, בהם ביקר למעלה מ-45 ערים, וכתב 65 חיבורים, חכם אברהם חמוי נפטר בחודש סיון תרמ"ו (1886) בעיר הנמל בושהר בפרס, בודד וערירי. שם גם נמצא מקום מנוחתו. יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ח' בסיוון תרמ"ו (1886).
מתוך 65 חיבורים שכתב, רק 15 ראו אור בדפוס: מחזורי תפילה למועדי ישראל, בתוספת ליקוטי דינים ומנהגים השייכים לכל חג ומועד פרי עטו וביניהם: 'בית הבחירה' לחג הפסח, 'בית ה' לחג השבועות, 'בית אל' לחודש אלול; וספרי קבלה מעשית ובתוכם: 'האח נפשנו', 'דבק מאח', 'זכר עשה', 'לדרש א-להים', ו'אביעה חידות'. ספרו 'גבר ישראל', שעוסק במדע ופילוסופיה, יצא לאור בספרדית בשנת תרמ"ב (1882), ותורגם לעברית ע"י חכם ישראל גבאי. ספרו 'זכר עשה', שנכתב בלדינו, תורגם ע"י חכם יהודה ארדיטי מסלוניקי. 
 מתוך מאמרו המלומד של דב הכהן,"שליח לעצמו – קווים לדמותו של ר' אברהם חמוי",  פעמים 141 תשע"ה (2015)