מקצת שבחו

חכם מכלוף אמסלם נולד לאימו סעדה (יוכבד) ולאביו יצחק בשנת תר"ד (1844) בווהראן באלג'יריה.

משפחתו עברה לעיר פאס, שבמרוקו, שם הרחיב לימודיו בתורה, מפי חכמי העיר, בנגלה ובנסתר, ורכש לו ידיעה מקיפה בחוכמת הקבלה. כבר, בשנת תרי"ח (1858), בהיותו בן 14, למד את הכתב הערבי, ובאחד הימים נתקל בספר אלכימיה בשפה הערבית, והחל להעמיק ידיעותיו באלכימיה.

בשנת תרמ"א (1881) נאלץ לברוח מהעיר פאס לטנג'יר, שם שהה בהמשך שנתיים. לאחר חזרתו הקים הסולטאן מולאי חסן הראשון, בשנת תרמ"ז (1887) מעבדה לאלכימיה בארמונו והעמידה לרשותו של חכם מכלוף אמסלם, שגם שימש רופאו האישי של הסולטאן עד פטירת הסולטאן בשנת תרנ"ד (1894).

בשנת תרנ"ו (1896) הקים בית-מרקחת, עסק ברפואה ועמד בקשרים עם חכמים מוסלמים ואנשי מדע צרפתים. 

בשנת תרפ"ג (1923) זכה ועלה לארץ ישראל עם אשתו פריחה, ושניים משמונה-עשר ילדיו. הוא התיישב בעיר ירושלים ,בשכונת מחנה יהודה, וביתו הפך בית ועד לחכמים, שבאו ללמוד מתורתו, בתוכם הרב יעקב משה חרל"פ, שלמד מפיו מחוכמת הקבלה. גם ד"ר חיים ויצמן בא אל ביתו בשל עניינו בידיעותיו באלכימיה. 

בשנת תרפ"ז (1927) החל בהוצאה לאור של חיבורו 'תפוחי זהב במשכיות הכסף', אך לא השלימה.

חכם מכלוף אמסלם נפטר ביום ג' באדר א' בשנת תרפ"ט (1929), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.

חלקו הראשון של חיבורו 'תפוחי זהב במשכיות כסף' יצא לאור בשנת תשל"ח (1978), ובשנת תשמ"ז (1988) יצא חיבורו השלם על ידי בנו אברהם אמסלם. חיבוריו 'מעשה המנורה' (שנקרא גם 'מנורת המאור'), אותו חיבר בשנת תרע"ח (1918) ו'ספר רפואות' ו'ספר התעודות', עדיין עומדים בכתב ידו.