חכם שמואל אבן דנאן
לידה: תרל"ז, 1874פטירה: כח אדר ב תשכ"ב, 1962
מקצת שבחו
חכם שמואל אבן דנאן נולד בשנת תרל"ז (1874) לאמו ולאביו גאון רבי יצחק אבן דנאן בפאס, שבמרוקו. אביו שימש כרב העיר וכראש אבות בתי הדין של העיר פאס ואגפיה. בבית זה שאב רבי שמואל מלוא חפניים תורה עד שהפך לענק רוח וגאון בתורה. בשונה מאבותיו הקדושים, חכם שמואל אבן דנאן הקפיד לא לשמש בתפקידים רבניים, לבד ממה שהיה מזכה את הרבים בדרשותיו, והתפרנס כסופר בית-דין של העיר פאס.
חכם שמואל אבן דנאן היה מפורסם במעשי הצדקה הרבים. ביתו היה פתוח לרווחה, לכל שליחי דרבנן, שבאו מארץ הקודש עד שמינוהו כגזבר של צדקה למוסדות תורה בארץ ישראל, כ'כוללות רבי מאיר בעל הנס בטבריה', 'ישיבת מאיר בת עין', 'ישיבת המקובלים בית אל' בירושלים, ובית היתומים שהוקם ע"י רבני טבריה.
חכם שמואל אבן דנאן דרשן בחסד היה. דרשותיו הועתקו והודפסו ע"י אליהו פרץ והם - 'לשד השמן', 'דשנת בשמן', 'תדשן אדמה'.
חכם שמואל אבן דנאן נפטר ביום כ"ח אדר ב תשכ"ב (1962).
חכם שמואל אבן דנאן היה מפורסם במעשי הצדקה הרבים. ביתו היה פתוח לרווחה, לכל שליחי דרבנן, שבאו מארץ הקודש עד שמינוהו כגזבר של צדקה למוסדות תורה בארץ ישראל, כ'כוללות רבי מאיר בעל הנס בטבריה', 'ישיבת מאיר בת עין', 'ישיבת המקובלים בית אל' בירושלים, ובית היתומים שהוקם ע"י רבני טבריה.
חכם שמואל אבן דנאן דרשן בחסד היה. דרשותיו הועתקו והודפסו ע"י אליהו פרץ והם - 'לשד השמן', 'דשנת בשמן', 'תדשן אדמה'.
חכם שמואל אבן דנאן נפטר ביום כ"ח אדר ב תשכ"ב (1962).
מדברי החכם בעניין צדקה וחסד
מלמד שלא לקמץ בצדקה כשאירע לו הפסד ממון.
אמר רבי אבא: אם נתת מכיסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן ההפסד - וכתב השל''ה: יש בני אדם, כשאירע להם הפסד בממונם או יש להם הוצאות אחרות כגון מסים וכו' - מקמצין עצמן בנתינת הצדקה. והרי הוא כמכבה אש בתבן, שלפי רגע נכבה האש, אבל אחר-כך מתלהב יותר.
גם דומה למי שהוא צמא ומרווה צמאו במים מלוחים, שלפי רגע מרווה צמאו, אבל אחר-כך יצמא יותר. אלא יפשפש במעשיו או אולי מנע איזה צדקה, וייתן ויחזור וייתן.
'ספר דשנת בשמן דרושים', עמוד ל"ז, הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשנ"ח (1998).
מדברי החכם בעניין בין ישראל לעמים
מלמד שהגוזל גוי, גורם ששר הגוי גוזל שפע מהקדושה.
צריך האדם ליזהר מהעבירות, הגורמים להקליפות לגזול שפע מהקדושה, כמו עוון הגזל - אפילו של גוי אסור כמו שכתב מר''ן... ועיין להרב 'פלא יועץ' - ערך 'גזל', שכתב שגזל הגוי חמור מגזל ישראל, שכלול עמו גם עוון חלול ה' החמור.
וכתבו המקובלים זיכרונם לברכה - שישראל הגוזל את הגוי, גורם שהשר של הגוי, יגזול שפע מהקדושה, ולהכניסו אל הקליפות. ואפילו למכור לו נבילה - בחזקת שחיטה או ליתן לו מעות מזויפות - ולומר שהן יפות או לערבם עם הטובים - הכל אסור וגזל גמור.
'ספר דשנת בשמן דרושים', עמוד יא, הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשנ"ח (1998).
מדברי החכם בעניין לימוד התורה
מלמד שהמפרנס ביתו, וקובע עיתים לתורה, כאילו עסקו בתורה.
אין לשום אדם פטור מעסק התורה יומם ולילה. ואם הוא טרוד בעסקיו, לפרנסתו ופרנסת בניו ובני ביתו - לפחות יהיה קובע, עתים לתורה, ביום ובלילה, כפי אשר תשיג יד שכלו, ומעלים עליו כאילו עסק בתורה, כל היום והלילה.
רק בתנאי, שאותו העת, יקבע לו - לא יחליפנו, ולא ימיר אותו, שלא ללמוד בו באיזה יום מפני שום עסק בשום אופן שבעולם. וכן בשבתות ויום-טוב היום כולו לתורה. וכן בשאר ימים לעתות הפנאי.
'ספר דשנת בשמן דרושים', עמוד י-יא, הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשנ"ח (1998).
מדברי החכם בעניין מורשת אבות
מלמד שכבוד חמיו ככבוד אביו, ומחבקו ומנשקו.
דוד המלך, עליו השלום, קרא לשאול שהיה חמיו - אבי, שנאמר 'ואבי ראה גם ראה'.
וכן אמרו חז''ל על יהושפט מלך יהודה - כשהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד על רגליו ומחבקו ומנשקו. ומקשה בגמרא - איך היה עושה כך?! - הלא כתיב 'שום תשים עליך מלך' - שתהא אימתו עליך. ותירץ - שלא היה עושה כך בפרהסיה.
וקשה עם זה - על משה שהיה מלך, שכתוב 'ויהי בישורון מלך', והשתחווה ליתרו בפרהסיה, ונשק לו שכתוב 'ויצא לקראת חותנו, וישתחו וישק לו'.
אלא מוכרחים אנו לומר - שכל זה שאמרו בגמרא - שאין המלך יכול לעשות בפרהסיה, הוא לכל שאר העם, אבל לא לאביו, כגון שלמה, שמלך בחיי אביו...
והשתחווה משה ליתרו ונשק לו בפרהסיה, אף על פי שהיה רק חמיו - ללמדנו, שכבוד חמיו כאביו.
'ספר דשנת בשמן דרושים', עמ' כ"ח-כ"ט, הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשנ"ח (1998).
מדברי החכם בעניין מנהגי ישראל
מביא טעם לתקנת חז"ל לברך 'פרי האדמה' ולא 'פרי הארץ'.
נשאלתי מאדם אחד למה תקנו רבנינו זיכרונם לברכה בנוסח הברכה, שמברכים על הפירות, הגדלים בארץ, בורא פרי האדמה ולא בורא פרי הארץ?
והייתה תשובתי אליו - מפני שהאדם המברך על הפרי לאוכלו, יצירתו גם כן מן האדמה שכתוב 'וייצר ה' א-להים את האדם עפר מן האדמה', ולא נאמר בו - עפר מן הארץ. וכן בנח כתוב 'ויחל נח איש האדמה', ולא כתוב - איש הארץ, לכן קבעו בנוסח הברכה 'האדמה', כדי שיכווין האדם, בעת הברכה, בכל פעם - שיסודו מן האדמה ולא יתגאה.
'ספר לשד השמן דרכי התשובה דרושים' עמ' ס"ו-ס"ז, הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשנ"ח (1998)
מדברי החכם בעניין אהבת ישראל
מלמד שתנאי לתשובה הוא אחדות עם כל ישראל.
'תמים תהיה עם ה' א-לוהיך' - שלא תהיה חלוק, רק תמים כולו. מפיו ועד לבו, יהיה באחדות עם ה' א-לוהיך, שהוא יחיד האמיתי. אף אתה, על כל פנים, תהיה אחד בגופך, ולא יחלק הלב מהפה. וזאת אומר - אם תרצה לעשות תשובה, צריך להיות באחדות עם כל ישראל כאיש אחד.
'ספר דשנת בשמן דרושים', עמוד רס"ז, הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשנ"ח (1998).
מדברי החכם בעניין גאולת ישראל
מלמד שגאולת ישראל, תיכון בצדקה
'בצדקה תכונני, רחקי מעושק - ע''י מצוות הצדקה, חשוב כאילו קיימת כל המצוות. ושמא תאמר - איך אתן צדקה ויש לי כל-כך מסים והפסדות?! ולזאת אמר 'רחקי מעושק' - ע''י מצות הצדקה, ה' שומרך מן הפסדים ומסים ...
וכמו שאמרו שאין דבר רע בא מן הצדקה, שכתוב 'והיה מעשה הצדקה שלם'.
'ספר דשנת בשמן דרושים', עמוד לח, הוצאת מלכי רבנן, אשדוד, תשנ"ח (1998).
