מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שמעון הכהן נולד לאביו חכם שלום ולאימו עיישה עליזה בשנת תש"ח (1948) בכפר יונילן, בתלוואת שבמרוקו.
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהתיישבו בשכונת הפחונים קליפורניה (רובע א') באשדוד. בתחילה למד מפי אביו, החכם שלום הכהן, שהיה דורש בספר הזוהר, בבית הכנסת 'זרע אברהם', ולאחר מכן בבית הכנסת הצריף - 'שערי ציון'. בשנת תשכ"א (1961) נפטר אביו, וחכם שמעון הכהן, נרתם לסייע לאימו, במקביל למד בתלמוד תורה בבית הכנסת 'אביר יעקב' מפי חכם שלמה פרץ. 
בשנת תשכ"ב (1962) החל ללמוד בישיבת 'הרמב"ם ובית יוסף' מפי רבו, ראש הישיבה, חכם אברהם חפוטא. 
חכם שמעון הכהן נשא לאישה את מרת מגי מרים לבית מדינה, ונולדו להם שבעה ילדים. הם התגוררו ליד אימו באשדוד, והוא החל לשמש ר"מ בישיבת 'עטרת צבי', יחד עם חכם אברהם אלטמן. הוא היה מראשוני מרביצי התורה בעיר אשדוד, ושימש רב שכונת רובע א'. בשנת תשל"ט (1979) הקים את האגודה 'תהילה לדוד' ע"ש החכם דוד פרץ, מחבר הספר 'מגן דוד'. בהמשך בנה בניין לישיבה, הקים בית כנסת ומוסדות חינוך בעיר אשדוד. בשנת תש"ס (2000) הקים את הישיבה לצעירים 'תורה אור'. במשך עשרות שנים עמל בתורה בהתמדה ובמסירות, כתב את חידושיו וחינך אלפי ילדים לתורה ולעבודת ה'. נמנה עם מקימי תנועת ש"ס, דרש בציבור, והרביץ תורה ברבים.
חכם שמעון הכהן נפטר ביום ה' בטבת תשע"ד (2013), תוך תפילת שחרית בבית הכנסת 'תורה וחיים' באשדוד.
בשנת תשע"ה (2014) לאחר פטירתו, יצא לאור באשדוד כתביו בספר 'פניני שמעון' בידי בנו, חכם אבישלום הכהן, ובעזרת ידיד נפשו, חכם חנניה אזולאי. מאז יצאו לאור כרכים נוספים בסדרת הספרים: 'פניני שמעון'.  
 

לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד האר עינינו בלימוד כשלעצמו, ודבק לבנו בלימוד לקיום המצוות.
מצוות תלמוד תורה, המוטלת על כל אדם, כוללת בתוכה שני חלקים: האחד הוא ללמוד את תרי"ג המצוות, השייכות אליו כדי שיידע לקיימן. והחלק השני הוא עצם עסק לימוד התורה כמטרה בפני עצמה. וכן פסק הרמב"ם, שיש שני חלקים במצווה זו: 'ולמדתם אותם' - זו מצוות עסק התורה, 'ושמרתם לעשותם' - זו מצוות ידיעת התורה, הנוגעת לקיום ההלכות. על שני חלקים אלו אנו מתפללים בכל בוקר: 'ותן בלבנו בינה, להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד' - היינו במצוות עסק התורה. ומבקשים אנו עוד: 'לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך' - והיינו במצוות ידיעת התורה. וכך מתפרשת לשתי פנים גם בקשתנו: 'והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצוותיך' - האר לנו בלימוד, הנעשה לשם לימוד; ודבקנו בלימוד, שהוא לשם קיום המצוות.
חכם שמעון הכהן , פניני שמעון, עניני ימי שמחה, עמ' קפא, הוצאת מוסדות תהילה לדוד, תשע"ז (2017). מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שמציאות חומרת הגזירה, מחייבת להאמין בביטולה.
גם כשאנו רואים את חומרת המצב וקושי הגזירה, עד שכמעט ואיננו רואים פתח להצלה כלשהי, אין לנו לומר נואש, ואדרבה, יש תמיד לבטוח בה' יתברך, 'כי לה' הישועה'. כבר נאמר על ידי הנביא ירמיהו: 'עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע' - דווקא מתוך הצרה צומחת ועולה הישועה. וכן נמצא במדרש בפרשתנו: 'ונלחם בנו ועלה מן הארץ' - כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים'. ועוד דרשו במדרש שם את סמיכות הפסוקים בתהלים: 'אמר דוד: 'כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו', אותה שעה 'קומה עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך'. - אתה הראת לדעת, שהישועה ממהרת לבוא, דווקא כאשר הירידה גדולה. כי אחר שהגיעה ירידתו של עם ישראל עד לקרקעית הארץ, ומשאין המשך לירידה, משם יש לו רק עליה - 'ועלה מן הארץ'. לפיכך, יש לנו לתלות ביטחוננו בקדוש ברוך הוא, שהוא יפר עצת אויבנו. כי מציאות חומרת הגזירה, מחייבת להאמין בביטולה.
חכם שמעון הכהן , פניני שמעון, חלק ב: שמות, עמ' סד, הוצאת מוסדות תהילה לדוד, תשע"ז (2017). מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שראויה הצדקה לימי החנוכה, שעניינו מסירות נפש.
יש להתבונן מה העניין המיוחד במצוות צדקה בימי החנוכה. ויתכן לומר שהוא כיוון שבעניין הצדקה, ישנה מידה רבה של מסירות נפש יותר ממצוות אחרות. כי אדם שקנה ממון בהשקעה של עמל ויגיעה והוא לוקח את פרי עמלו ונותן אותו לצדקה, הרי התגברות מיוחדת זו היא בכלל 'מסירות נפש'.
הדבר דומה לעניין הקורבנות, שנאמר בהם: 'אדם כי יקריב מכם' - ופירשו בזוהר הקדוש, שהקרבת הקורבן היא שימסור אדם את נפשו לה'. כי עיקר הקורבן הוא, שהיה צריך להיות חלק מן האדם. וכן הוא בנותן הצדקה, שהרי הוא נותן חלק מעצמו ונפשו, ובפרט כאשר מדובר בנתינה מרובה או במי שנותן צדקה לעיתים קרובות. ומאחר שעניינו של חג החנוכה הוא במסירות נפש, ראויה הצדקה לימי החנוכה. מכאן יש ללמוד גם לשאר המצוות שהאדם מקיים בימים אלו, שיעשה אותם מתוך בחינה זו של מסירות נפש, כי זהו יסודו של חג החנוכה.
חכם שמעון הכהן , פניני שמעון, חנוכה, עמ' כה-כו, הוצאת מוסדות תהילה לדוד, תשע"ז (2016). מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד כשם שאות הנוגעת בחברתה פוסלת הספר, כן הפוגע בחברו.
כתוב בספרים על הפסוק: 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך' - שתיבת 'נפלאות' - היינו 'נפל אות'. והיינו משום שלכל אדם יש אות בספר התורה, ספר תורה הוא מושלם הוא רק כאשר כל אותיותיו שלמות. ובכך מורה על שלמות עם ישראל. ויש לפרש שדוד המלך התאווה להשלים את נשמות כל ישראל 'לבלתי ידח ממנו נידח', על כן התפלל: 'אביטה נפלאות' - 'נפל אות', היינו איזו אות נפלה מספר תורה, שאדע איזו נשמה זקוקה עדיין לתיקונה. והנה כשם שאות הנוגעת בחברתה, פוסלת את הספר תורה, כן ישראל הפוגע בחברו. כי אחים אנחנו, ופגיעה מאח קשה יותר מפגיעה מאחר.
כמשל על הזהב, מלך המתכות, ששמע את הפחח מכה בפטיש על הברזל, והברזל צועק בקול גדול. אמר הזהב לברזל: מדוע אתה צועק בקול, למד ממני, שאף שמכים אותי, אינני צועק בקול. ענהו הברזל: אותך מכה מי שזר לך, אבל אותי אחי הברזל, מכה אותי, ומכת אח כואבת יותר.
חכם שמעון הכהן , פניני שמעון, עניני כתיבת ספר תורה, עמ' 31, הוצאת מוסדות תהילה לדוד, תשע"ה (2014). מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שעושה סולמות, לקרב הדעות, ולהתאים זיווגם, יום יום.
השיבה רבי יוסי בן חלפתא כלשון הזה: 'הקדוש ברוך הוא, יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה'. - לפי פשוטם של דברים, אותה מטרוניתא לא ידעה כלל את עניין גזרת שמים בעניין הזיווג, ולכן שאלה: מה הקדוש ברוך הוא עושה?
אכן יתכן לבאר, שבאמת גם היא ידעה שהזיווג הוא גזרת שמים, אלא שאלתה היתה, שמאחר שכבר בבריאת האדם גזרה חכמתו יתברך: 'בת פלוני לפלוני', אם כן מה נשאר לו עוד לעשות? - ועל זה השיב לה רבי יוסי: 'מזווג זיווגים' - היינו שגם כזיווגים שכבר נגזרו, עדיין יש צורך להתאימם ולזווגם. ולכן עתה הוא יושב ומקיים את הזיווגים שגזר עליהם, שכתוצאה מהרקעים, מהם באים האיש והאישה, יש צורך למזג ביניהם, ולקרב את הדעות ולקיים זיווגם.
וזה מה שאמר רבי יוסי בסיום המדרש, שהקדוש ברוך הוא עושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה - היינו כדי להתאימם. והנה כשם שצריך להתאימם בעת תחילת השידוך, כך יש צורך בהתאמה יום יומית. וגם זה נכלל במזווג זווגים קיימים. וזו משמעות הברכה שמברכים את הזוג, שיהיה זה 'בנין עדי עד' - שכל הזמן יהיה ממשיך ובונה, ולא יפסק הבניין לעד.
חכם שמעון הכהן , פניני שמעון, בראשית, עמ' קיד, הוצאת מוסדות תהילה לדוד, תשע"ו (2016). מתוך 'החכם היומי'