מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם רפאל בנציון הכהן נולד לאביו חכם שלום ולאימו זוהאר בג'רבה.
ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם שלום הכהן, שהיה סופר בית הדין של ג'רבה אצל חכם כלפון משה הכהן. למרות הדוחק הגדול בו חיו, במצוות אביו לא פסק מלימודו, גדל בתורה וביראה ולמד מפי חכם חיים חורי, חכם מאיר ורג'אני הכהן, ומפי סבו, אבי אימו, חכם סאסי הכהן.
זכה ועלה לארץ ישראל עם הוריו, שהתיישבו בעיר נתיבות. לאחר תום שירותו הצבאי, החל לעבוד בחקלאות ובמפעל טקסטיל, אבל המשיך לשקוד על לימודו, והיה רושם את חידושיו בהפסקות ולאחר שעות העבודה. המשיך להשתתף בשיעורי הלכות, והיה שומע מדי שבת את דרשתו של חכם רפאל כדיר צבאן.
זכה במצוות כיבוד הורים, שגרו בביתו עד יום פטירתם. אביו חכם שלום הכהן נפטר בשנת תשכ"ט (1969). חכם רפאל בנציון הכהן ליקט ואסף את מאמרי אביו, והוציאם לאור בשנת תשל"א (1971), בירושלים, בספר: 'דרכי שלום'.
היה מוכר לתושבי נתיבות, קיבל כל אחד במאור פנים ועזר בתיקון חפצים שהתקלקלו.
חכם רפאל בנציון הכהן התכוון להוציא לאור את חידושיו, והתחיל להקלידם בעצמו במכונת כתיבה, אך בשל התדרדרות במצבו הבריאותי, בהיותו סובל קשות ממחלה נוראה וממושכת, מסר את כתביו לבנו חכם רחמים, ולחכם אשר חדאד, שערכו את הכתבים. בשנת תשנ"ה (1995) יצא לאור על ידם ספרו 'תרחם ציון' - חידושים.
חכם רפאל בנציון הכהן נפטר, מדוכא בייסורים, ביום ז' אדר ב' תשנ"ז (1997).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד 'את יוסף וישכחו' - שאם אינו מוסיף סופו לשכוח תורתו
'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו' - אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'אם תעזבני יום, יומיים אעזבך' - שאם אדם לא מוסיף בכל יום ללמוד, אז גם מה שלמד הולך ונשכח ממנו. וזהו: 'ולא זכר שר המשקים' - התלמיד חכם, בעל תורה הנמשלת להרבה משקים, 'את יוסף' - להוסיף ללמוד עוד, אז 'וישכחהו' - ישכח גם מה שהיה יודע. ולזה סמוך לו: 'ויהי מקץ שנתיים ימים' - אין 'ויהי' אלא לשון צער. 'שנתיים ימים' - במקום ימים שהיא שנה אחת, כמו 'ימים תהיה גאולתו', יהיו 'שנתיים' - שתעזבהו התורה שנתיים, על שעזב אותה שנה אחת.
חכם רפאל בנציון הכהן, תרחם ציון: חידושי תנ"ך, פרקי אבות, לבושים וחידושי גמרא, עמו' מח. ישראל, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד 'ואתם עלו לשלום' – שהאמת והשלום יהיו עולים בקנה אחד
סמיכות הפרשה: 'ואתם עלו לשלום אל אביכם', וסמוך לו: 'ויגש אליו יהודה' - אפשר לרמוז בזה מה שאומר הפסוק: 'השלום והאמת אהבו' - כי על ידי השלום והאמת תבוא הגאולה כידוע מדברי חכמינו זיכרונם לברכה. וזהו רמז הסמיכות: 'ואתם' - אותיות 'ואמת', 'עלו לשלום', שהאמת והשלום יהיו עולים בקנה אחד, שהם רצויים לפני אביכם שבשמים. בזכות זה: 'ויגש אליו יהודה' - תבוא הגאולה ותתקרב ותהיה מלכות דוד בן ישי, שהוא משבט יהודה.
חכם רפאל בנציון הכהן, תרחם ציון: חידושי תנ"ך, פרקי אבות, לבושים וחידושי גמרא, עמו' נג. ישראל, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד 'כל המרבה' לדקדק להרבות הכללות, ולא להרבות הסיפור
'וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' - דקדק לומר 'וכל' ולא אמר 'והמרבה לספר', לרמוז שיש להרבות בסיפור יציאת מצרים לפני כללות הצבור, כי על ידי זה יתפרסם הנס עוד יותר. והטעם לזה כדי להכניס האמונה בתשועת ה' העתידה להיות בבניין בית שלישי, כי כמו שהוציאנו ה' יתברך ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, גם לפני הזמן שנגזר בברית בין הבתרים, כך עתיד ה' יתברך לגאול אותנו בגאולה האחרונה, שאליה עיני כל ישראל מצפים.
חכם רפאל בנציון הכהן, תרחם ציון: חידושי תנ"ך, פרקי אבות, לבושים וחידושי גמרא, עמו' ריג. ישראל, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד 'ברבות הימים' – שמרגיש הימים, שאינם עוברים מהר
'שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו' - ידוע שהימים הרעים, לא עלינו, אדם מרגיש בהם שהם ארוכים ואינם עוברים מהר, מה שאין כן ימי השמחה עוברים מהר, והאדם אינו מרגיש בהם איך עברו וכידוע. וזהו רמז הפסוק: 'שלח לחמך על פני המים' - דהיינו לתת צדקה כפעם בפעם, 'כי ברוב הימים' - בעתות של רעה וצרה, לא עלינו, שהימים שלהם, נראים לאדם שהם רבים וארוכים, 'תמצאנו' - תמצא זכות הצדקה, שפיזרת להינצל מהם.
חכם רפאל בנציון הכהן, תרחם ציון: חידושי תנ"ך, פרקי אבות, לבושים וחידושי גמרא, עמו' רז. ישראל, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד עינוי יום כיפור - בתשיעי הנפש הרוחנית, ובעשירי הבהמית
'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב' - יש בגמרא: וכי בתשעה מתענים, והלא בעשירי מתענים, אלא לומר לך, כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו כתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי'. עד כאן.
ואפשר לומר בדרך דרך על פי מה שכתבו המפרשים זיכרונם לברכה: הטעם שהשבת אומרים 'שבת שלום', כי בדרך כלל כל תאוות הגוף אכילה ושתיה וכיוצא, הנשמה מתנגדת להם והוא צער בשבילה, אבל כל אכילה ושתיה ותענוג שעושים בשבת, יש בהם תענוג גם לנשמה כי הם מצווה. ולכן אמרו 'שבת שלום', הכוונה בשבת יש שלום בין הנשמה לגוף. וזהו שאומר: 'ועניתם את נפשותיכם' - לשון רבים, שצריך לענות הנפש הבהמית על ידי תענית יום כפור, ולענות הנפש הרוחנית על ידי אכילה ושתיה בימות החול, ואיך יתכן לקיים שניהם? - לזה דרשו: 'כל האוכל ושותה בתשיעי ומתענה ביום כפור, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה בתשיעי ועשירי' - בתשיעי עינוי הנפש הרוחנית, ועשירי עינוי הנפש הבהמית.
חכם רפאל בנציון הכהן, תרחם ציון: חידושי תנ"ך, פרקי אבות, לבושים וחידושי גמרא, עמו' קל. ישראל, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד אף אם נתעשר, לא ירים ראש על אשתו ויכבדה כמאז
'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו', כבדו לנשיכם, כי כך שתתעשרו' - אפשר לפרש בדרך דרש, שבא לומר שאפילו אם האדם היה עני או פועל פשוט, ואחר כך התעשר, לא ירים ראש על אשתו, למאוס בה, ויעלו במוחו רעיונות גאווה, לגרש אותה, ולקחת אחרת נאה הימנה וכיוצא, לפי עשירותו כעת. אלא תמיד יהיה מכבדה כמאז. וזהו: 'כי היכי דתתעתרו' - כאשר תתעשרו. תמיד תשמרו על הכבוד שלה, ושלכם.
חכם רפאל בנציון הכהן, אור תורה, תשמ"ט, חוברת ב (רמח), עמ' קעא, ביאור מאמרי חז"ל. אשקלון, תשמ"ט (1988) מתוך 'החכם היומי'
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד 'הא לחמא' - רמז לתורה שתתקיים ב'לחמא עניא' - בבני עניים
'הא לחמא עניא' - על פי דברי התנא באבות: 'כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל'. וזה 'הא' - רמז לתורה, ה' חומשי תורה. וכן 'הא' - גימטרייה ו', רמז לששה סדרי משנה, כדי לזכות בהם צריך 'לחמא עניא' – דהיינו: פת במלח תאכל, שהוא מאכל עניים. גם כן יש לפרש על פי מה שאמרו בגמרא: 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה', וזהו: 'הא' - רמז לתורה כנזכר, תצא ותתקיים ב'לחמא עניא', בבני עניים.
חכם רפאל בנציון הכהן, תרחם ציון: חידושי תנ"ך, פרקי אבות, לבושים וחידושי גמרא, עמו' ריא. ישראל, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד אם מיצר לו מהאומות, זה מצד שיש פרוד בין העם
'וירא יעקב מאד ויצר לו' - אם עם ישראל, זרעו של יעקב, מפחד ומיצר לו מהאומות, זה מצד: 'ויחץ את העם' - שיש פירוד בין העם ואין בהם אחדות.
חכם רפאל בנציון הכהן, תרחם ציון: חידושי תנ"ך, פרקי אבות, לבושים וחידושי גמרא, עמו' מג. ישראל, תשנ"ה (1995) מתוך 'החכם היומי'
לא קיים קובץ להאזנה